יום רביעי, 30 במרץ 2016

פסח - פסח תשע"ו

ליל ה'סדר' תשעו

מפיק האירוע השנה – הלא הוא אייל – הטיל עלי לשאת בפניכם את הסאגה המתארת את קורות עם ישראל מאז ועד היום, בכותרת "ממשה עד משה" כפול שניים. . ואני מתכוון לעמוד במשימה. אך לפני כן יש לי מבוא והקדמה.
המבוא:     מנעורי חנן אותי הבורא באנרגיה – כח יצירה. מרבית חיי עבדתי בשלוש משרות וגם עסקתי במקביל בתפקידים ציבוריים ובהקמת המשפחה. אך כאשר בגרתי וזקנתי, בן 84 ורבע אנוכי היום, נחלשו הסוללות, איתן גם תמו היצרים וההנאות שהן נותנות. ההנאה הגדולה ביותר שנותרה לי היא לראות את בני משפחתי יחד. ולחוש סיפוק עצום, משהו מעין
" עַם־זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" [ישעיה מג 21]
סיימתי את המבוא וכעת להקדמה:   משחר נעוריו לא הסתגל עם ישראל לכללים הנוקשים של האמונה, המוסר והאתיקה –  קשה להסתגל לאמונה מוחלטת בכח עליון שאינו נתפס בחושים ובפרט לחוקים נוקשים ומסובכים –  והעדיף את הרדיפה אחר הזהב, מעגל הזהב של לפני כארבעת אלפים שנה ועד שטרי המטבעות של ימינו.          לזאת נוסף עוד ערך עליון שהשתבש - ארץ הקודש שהפכה להיות מדינה ביורוקרטית. אבל כדי לא לקלקל את הערב החגיגי הזה אתחיל ישר בנושא.
ממצרים יצאו שבטי ישראל וערב-רב שעלה עמם [כנראה עבדים שרצו גם הם לצאת לחירות, וילדים של נשואי תערובת שנתקבלו כתוצאה מהגדרת "מיהו יהודי"]. מנהיג היציאה הבלתי מעורער היה אישיות שקשה לנו לתפוס את עוצמתה, משה בן עמרם הלוי. אדם כריזמטי בן 80 שנה, כבד לשון ומתבודד, נשוי לבת של כומר [כהן מדין] בשם צפורה, אשר הצליח להוביל את האנשים שגדלו ועוצבו כעבדים [אלה שמילדות אין עליהם לקבל שום החלטות, רק לבצע הוראות, ולחיות תחת שוט הנוגש מבלי לחשוב על אפשרות של התנגדות כלשהי].
להוביל אותם במדבר ולהפוך אותם לעם לוחם ובעל ערכים, מוסר ואתיקה. לא נוכל כאן להכנס להבנה או הגדרה שלו, אך נקודה אחת שאני מבקש להתעכב עליה היא ההשוואה לעמים ודתות אחרת. בעוד בדת אחרת שנוצרה בארצנו היה המנהיג מגזע אציל ומיוחס [מבית דוד] שהורתו בטהרה [בן בתולה] ומיתוס עצום על קומו לתחיה, מול זה מתאר הפסוק "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" ומקום קבורתו "מחוץ לתחום הארץ היעודה" במקום "שלא ידע איש את קבורתו".
ובערב זה בו העם כולו חוגג את חג הגאולה והיציאה ממצרים הוא כלל אינו מוזכר, אלא בפזמון אחד מתהלים שהועתק כולו ולא העזו העורכים למחוק את שמו.
עד כאן משה הראשון הידוע בכינויו "משה רבנו".
חלפו כאלפיים שנה מאז עם ישראל גלה מארצו, והשתנו אצלו גם חלק מהיסודות של תורת משה. בעוד הגאולה היתה מבוססת על ארבעת היסודות: והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, וההשלמה שלהן היא והבאתי [כל ההגדה מבוססת על 4 רגליים: הכוסות, הקושיות, הבנים, המנות] והחמישית שהיא ההשלמה שלהן; אליה לא זכה משה רבנו, ומהניסוח תורת ישראל לעם ישראל בארץ ישראל נשמט חלק מרכזי עד שרב סעדיה גאון ניסח "אין ישראל אומה אלא בתורתה". רק כאשר קם גאון הדורות רבנו משה בן מימון [הרמב"ם] וכלל במשנה תורה את הלכות ארץ ישראל ובית הבחירה, וחידש בעם את ההכרה שבלי הארץ אין התורה והעם שלמים. 
עד כאן ממשה [רבנו] עד משה [בן-מימון] לא קם כמשה. בחלק של "מגיד", אחרי "שולחן עורך", נעבור לפעם השניה של אותה אמרה:
על גדולתם של משה רבנו והרמב"ם תעיד גם העובדה שעד הרמב"ם לא קראו היהודים לבניהם משה !!!!

חלפו הרבה שנים, בהן  היהודים הזכירו כמה פעמים ביום [בתפילות, בברכת המזון] את ציון וירושלים אבל לרוב מתוך חשיבה וירטואלית [כעין גן-עדן]. ואל תבינו אותי לא נכון, אני אישית בזמנו הייתי שותף מרכזי למחקר שהראה כי תמיד היו יהודים בירושלים, אבל על עליה לארץ לא חשבו כלל, עד לסיפור הבא: בשנת 1800 נולד בכפרון דרייסיגאקר אשר במיינינגן, בגולת אשכנז (כיום גרמניה) יהודי בשם
משה זאקס אשר בשנת 1830 עלה לציון, והיה האשכנזי הראשון בירושלים. [1]לפי הידוע לנו היה זה בעקבות כרוזו של נפוליון להקמת מדינה יהודית, אשר הניע את ר' משה סופר [החת"ם סופר] להופיע בפומבי ולומר "הגאולה היא בידינו והיא תהיה כאשר נעלה לארץ-ישראל ונפרה את אדמתה". רבי משה זאקס, שלפי אחת הדעות הושפע מהחת"ם סופר,  החל בפעולה למען ישוב חקלאי בארץ ישראל ולמען שילוב של השכלה כללית עם לימוד תורה [לא נכנס כאן לפרטים, עומד לצאת לאור מחקרו המקיף של בן-דודנו ד"ר מרדכי פרידמן, הלא הוא מוטי, בספר עב כרס, כ-400 עמוד במימון הקרן המשפחתית "עידוד" שיש לי הכבוד והעונג לשמש יו"ר ההנהלה שלה], ואין ספק שראוי הוא להיחשב לאחד מדורשי ציון כמו הרב נטונק, הרב קלישר והרב אלקלעי, ושמלחמתו היוותה תשתית רעיונית  ל"חובבי ציון" ובהמשך לציונות המדינית מבית מדרשו של בנימין זאב הרצל. בספרו של מוטי פרידמן מוקדש פרק שלם לדמיון שבין משה רבנו והרצל. שניהם באו מבחוץ, משה מבית פרעה והרצל מהאליטה החברתית והאינטלקטואלית של וינה ועוד כיו"ב [אולם עם כל פעולותיו הרבות ומסירותו לא מומש מפעלו עד ימינו].
אנו רואים באחי הגדול  ד"ר משה זקס – המבוגר ממני בחמש שנים, חבר קבוצת שעלבים, מיסד ומנהל ראשון של "המכון החקלאי לחקר ההלכה" אשר הקדיש חייו ליישוב ארץ ישראל על פי התורה –  סגירת מעגל. לבטח הוא יושב בשעה זו ומנהל את ה"סדר" בישוב החקלאי המלבלב ומלבב וסבנו הגדול משה זאקס רווה נחת בשמים מעל.
ממשה [זאקס] עד [ד"ר] משה זקס לא קם כמשה [אולי סר משה מונטיפיורי, אך הוא נותר לגור באנגליה].
הארכתי מספיק ועוד לפנינו המשך הערב הגדול הזה. אייל – לזה התכוונת?



[1] אלטרנטיבית צריך לומר כי זו תאוריה של "זהבי" ואילו "שישא" לגלג עליו וטען  שאין קשר בין הדברים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה