מקור 1 - דעת מקרא שופטים מבוא עמוד 9
אל נכון נקרא הספר בשם שופטים על שם המנהיגים-השליטים
שעמדו להם לישראל בתקופה שבין ההתנחלות לבין ראשית המלוכה. שופט בספרנו זה אין פירושו
דיין היושב על כס המשפט ופוסק בדברי ריבות ובענייני חוק ודת, אף על פי שהיו בוודאי
בין השופטים שעסקו גם בכך. מעיקרו של דבר היו האישים, שהכתוב קורא להם שופטים, מושלים
שהתייצבו בראש העם. כיון שהיתה זו תקופה סוערת של מלחמות, היה עיקר תפקידו של המנהיג
להדוף את האויב ככתוב: "ויקם ה' שפטים ויושיעום מיד שסיהם" (ב טז) ולהלן
שם: "והיה ה' עם-השפט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט כי ינחם ה' מנאקתם מפני
לחציהם ודחקיהם" (שם פסוק יח). יתר על כן גם הפועל 'שפט' משמעותו בלשון התקופה
'הנהג' ולעתים 'הנהג בקרב' כתוב: "ויקם ה' מושיע לבני ישראל ויושיעם את עתניאל
בן קנז... וישפט את ישראל ויצא למלחמה" (ג ט-י), וכן הוא אומר: "ויאמרו לא
כי אם מלך יהיה עלינו, והיינו גם-אנחנו ככל הגויים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם
את-מלחמותינו" (ש"א ח יט-כ). בצדק מתרגם יונתן שופטים – 'נגידין' (עי' למשל
בתרגום ל- ב טז, יז, יח, יט), שענינו: מנהיג מושך שהעם נמשכים אחריו.
מקור 2 - דעת מקרא שופטים מבוא עמוד 9
ברם, יש להבין את יחודו של השופט הישראלי
לעומת השופט באומות אחרות דוברות עברית. השופט בקרת חדשה (=קרתגו) הוא לפי כל הסימנים
אדם המחזיק בשררה קבועה בעלת סמכויות מוגדרות. לא כן השופט הישראלי שהוא מנהיג 'כריסמתי',
מושיע שמקים ה' להציל את עמו מיד שוסהו, המתיצב בראש העם בעת צרה, כי רוח ה' מפעמו.
גבולות סמכותו של השופט אינם קבועים, תחומי
פעולתו אינם מוגדרים ובדרך כלל אין הוא מוריש שררתו לבניו אחריו. השופט הישראלי אינו
שליט-מצביא מקצועי, כי אם אדם מתוך העם, שרוח ה' מעוררתו בשעת הצורך. שונים היו השופטים
הישראליים איש מרעהו מן הקצה אל הקצה, וכל אחד ואחד פעל כפי הבנתו וכיד סגולותיו וכישוריו
- עתניאל בן קנז היה מתנחל-מצביא; דבורה היתה נביאה; יאיר הגלעדי יחסן, אמיד, בעל בעמיו;
יפתח בן אשה זונה, ראש לגדוד של אנשים ריקים; שמשון לוחם-נוקם במחתרת, נזיר בעל יצרים
'הולך אחר עיניו'; לא ראי זה כראי זה ואין תחומי פעולתו של זה כתחומי פעולתו של זה.
בקש הכתוב כינוי כולל ההולם את כל המנהיגים-המצביאים השונים הללו - וקרא להם 'שופטים'.
מקור 3 - דעת מקרא שופטים מבוא עמוד 10
נראה כי אחת המגמות של ספר שופטים הוא דוקא
להבליט את השוני הרב של מנהיגי התקופה ואף את ארחם וטבעם של השופטים. לא העלים הכתוב
כי כמה מן השופטים היו רחוקים מאד מן השלמות, אך כולם עמדו להם לבני דורם לחלצם מצרה.
בקש הכתוב ללמדנו כי ה' הקים בכל עת מושיע מתאים לנסיבות וראוי לדורו ולאו דוקא חסיד
כליל המעלות כפי שהיינו מבקשים לפי קוצר בינתנו האנושית, כי נעלמות דרכי ההשגחה, כמו
שנאמר: מי תכן את רוח ה' (יש' מ יג).
זאת ועוד. כבר אמרו חכמים פני משה כפני
חמה, פני יהושע כפני לבנה (בבא בתרא עה). אפשר להמשיך ולומר ברוח זו כי השופטים נמשלו
לכוכבים: מהם זעירים, מהם גדולים, מהם עמומים, מהם זוהרים - הכל לפי צרכי השעה ופני
הדור.
לא היתה התקופה זכאית למנהיג גדול כמשה
וכיהושע, ואולי לא היו הנסיבות צריכות לכך.
תקופת השופטים היתה המשכה של תקופת הכיבוש,
אך שונה הימנה בתכלית והכתוב מטעים זאת בפתח הספר. דורם של יהושע והזקנים דור זכאי
היה, ככתוב: "ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים" (ב ז) ואילו
אחר כך בתקופת השופטים: "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה'... ויעזבו את ה' אלהי
אבותם..." (שם פסוק יא-יב). עובדת יסוד זו הינה קו מנחה במבנה הספר ובמגמתו העיקרית.
מקור 4 - שופטים פרק ב
(ו) וַיְשַׁלַּ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑ם
וַיֵּלְכ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לְנַחֲלָת֖וֹ לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ:
(ז) וַיַּעַבְד֤וּ הָעָם֙ אֶת־ה' כֹּ֖ל
יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י
יְהוֹשׁ֔וּעַ אֲשֶׁ֣ר רָא֗וּ אֵ֣ת כָּל־מַעֲשֵׂ֤ה ה' גָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל:
(ח) וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן עֶ֣בֶד
ה' בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים:
(ט) וַיִּקְבְּר֤וּ אוֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל
נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת־חֶ֖רֶס בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר־גָּֽעַשׁ:
(י) וְגַם֙ כָּל־הַדּ֣וֹר הַה֔וּא נֶאֶסְפ֖וּ
אֶל־אֲבוֹתָ֑יו וַיָּקָם֩ דּ֨וֹר אַחֵ֜ר אַחֲרֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָֽדְעוּ֙ אֶת־ה'
וְגַם֙ אֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל: ס
(יא) וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הָרַ֖ע
בְּעֵינֵ֣י ה' ויעבדן את הבעלים
(יב) וישכחו את ה' המעלה אוֹתָם֘ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַיֵּלְכ֞וּ
אַחֲרֵ֣י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ
לָהֶ֑ם וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת־ה':
(יג) וַיַּעַזְב֖וּ אֶת־ה' וַיַּעַבְד֥וּ
לַבַּ֖עַל וְלָעַשְׁתָּרֽוֹת:
(יד) וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְה' בְּיִשְׂרָאֵ֔ל
וַֽיִּתְּנֵם֙ בְּיַד־שֹׁסִ֔ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אוֹתָ֑ם וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם בְּיַ֤ד אֽוֹיְבֵיהֶם֙
מִסָּבִ֔יב וְלֹֽא־יָכְל֣וּ ע֔וֹד לַעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י אוֹיְבֵיהֶֽם:
(טו) בְּכֹ֣ל אֲשֶׁ֣ר יָצְא֗וּ יַד־ה' הָיְתָה־בָּ֣ם
לְרָעָ֔ה כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר יה' וְכַאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע ה' לָהֶ֑ם וַיֵּ֥צֶר לָהֶ֖ם
מְאֹֽד:
(טז) וַיָּ֥קֶם ה' שֹֽׁפְטִ֑ים וַיּ֣וֹשִׁיע֔וּם
מִיַּ֖ד שֹׁסֵיהֶֽם:
(יז) וְגַ֤ם אֶל־שֹֽׁפְטֵיהֶם֙ לֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ
כִּ֣י זָנ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר
מִן־הַדֶּ֜רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הָלְכ֧וּ אֲבוֹתָ֛ם לִשְׁמֹ֥עַ מִצְוֹת־יה' לֹא־עָ֥שׂוּ כֵֽן:
(יח) וְכִֽי־הֵקִ֨ים ה' לָהֶם֘ שֹֽׁפְטִים֒
וְהָיָ֤ה ה' עִם־הַשֹּׁפֵ֔ט וְהֽוֹשִׁיעָם֙ מִיַּ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כֹּ֖ל יְמֵ֣י הַשּׁוֹפֵ֑ט
כִּֽי־יִנָּחֵ֤ם ה' מִנַּֽאֲקָתָ֔ם מִפְּנֵ֥י לֹחֲצֵיהֶ֖ם וְדֹחֲקֵיהֶֽם:
(יט) וְהָיָ֣ה׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙
וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹ֣ת
לָהֶ֑ם לֹ֤א הִפִּ֙ילוּ֙ מִמַּ֣עַלְלֵיהֶ֔ם וּמִדַּרְכָּ֖ם הַקָּשָֽׁה:
(כ) וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה' בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר
יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר עָבְר֜וּ הַגּ֣וֹי הַזֶּ֗ה אֶת־בְּרִיתִי֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־
אֲבוֹתָ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ לְקוֹלִֽי:
(כא) גַּם־אֲנִי֙ לֹ֣א אוֹסִ֔יף לְהוֹרִ֥ישׁ
אִ֖ישׁ מִפְּנֵיהֶ֑ם מִן־הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁר־עָזַ֥ב יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיָּמֹֽת:
(כב) לְמַ֛עַן נַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל
הֲשֹׁמְרִ֣ים הֵם֩ אֶת־דֶּ֨רֶךְ ה' לָלֶ֣כֶת בָּ֗ם כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁמְר֥וּ אֲבוֹתָ֖ם
אִם־לֹֽא:
(כג) וַיַּנַּ֤ח ה' אֶת־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה
לְבִלְתִּ֥י הוֹרִישָׁ֖ם מַהֵ֑ר וְלֹ֥א נְתָנָ֖ם בְּיַד־יְהוֹשֻֽׁעַ: "
מקור 5 הרב ישראל מאיר לאו "יחל
ישראל" כרך א' עמוד כא
מי הם הזקנים אשר להם מסר יהושע את התורה?
אין אלה אותם שבעים זקנים שהיו בימי משה, כי אם הזקנים המוזכרים בסוף ספר יהושע (כ"ד
ל"א): "ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע, וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים
אחרי יהושע, ואשר ידעו את כל מעשה ה' אשר עשה לישראל".
תקופה זו מתחילה בכלב בן יפונה, חברו ובן
דורו של יהושע, וחתנו של כלב עתניאל בן קנז. כאמור בחז"ל - לעתניאל יש חלק נכבד
בהעברת המסורת בשלמותה, שכן הוא החזיר בפלפולו אלף ושבע מאות פרטי הלכות שנשתכחו בימי
אבלו של משה (תמורה).
תקופת הזקנים ממשיכה לאורך כל ימי השופטים,
עד לאחרון שבהם, הלא הוא עלי הכהן.
מקור 6 - דעת מקרא שופטים מבוא עמוד 13
ישראל ניצבו מול מציאות קשה וסבוכה בארץ
כנען, מציאות השונה בכל חבל מחבלי הארץ. בני יוסף נאלצו להכשיר ארץ יערות לארץ ישוב
(יהושע יז יד-טו שם יח); שבטי הגליל נלחצו על ידי שארית הכנעני (ד ג, ה, ו-ז); בני
אשר ישבו - בוודאי לא תמיד בשלוה - בתוך רוב צורי-צידוני במערב הגליל (א לא); האמורים
יושבי חבל הירקון וחוף יפו לחצו את בני דן ההרה ולא נתנום להיאחז במיטב ארץ נחלתם
(א לד-לה).
מקור 7 - שופטים פרק ה
(טו) וְשָׂרַ֤י בְּיִשָּׂשכָר֙ עִם־דְּבֹרָ֔ה
וְיִשָּׂשכָר֙ כֵּ֣ן בָּרָ֔ק בָּעֵ֖מֶק שֻׁלַּ֣ח בְּרַגְלָ֑יו בִּפְלַגּ֣וֹת רְאוּבֵ֔ן
גְּדֹלִ֖ים חִקְקֵי־לֵֽב:
(טז) לָ֣מָּה יָשַׁ֗בְתָּ בֵּ֚ין הַֽמִּשְׁפְּתַ֔יִם
לִשְׁמֹ֖עַ שְׁרִק֣וֹת עֲדָרִ֑ים, לִפְלַגּ֣וֹת רְאוּבֵ֔ן גְּדוֹלִ֖ים חִקְרֵי־לֵֽב:
(יז) גִּלְעָ֗ד בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙
שָׁכֵ֔ן, וְדָ֕ן לָ֥מָּה יָג֖וּר אֳנִיּ֑וֹת, אָשֵׁ֗ר יָשַׁב֙ לְח֣וֹף יַמִּ֔ים וְעַ֥ל
מִפְרָצָ֖יו יִשְׁכּֽוֹן:
(יח) זְבֻל֗וּן עַ֣ם חֵרֵ֥ף נַפְשׁ֛וֹ לָמ֖וּת,
וְנַפְתָּלִ֑י עַ֖ל מְרוֹמֵ֥י שָׂדֶֽה:
מקור 8 - שופטים פרק ג
(ז) וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת־הָרַע֙
בְּעֵינֵ֣י ה' וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־ה' אֱ-לֹֽהֵיהֶ֑ם וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־ הַבְּעָלִ֖ים
וְאֶת־הָאֲשֵׁרֽוֹת:
(ח) וַיִּֽחַר־אַ֤ף ה'בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּמְכְּרֵ֗ם
בְּיַד֙ כּוּשַׁ֣ן רִשְׁעָתַ֔יִם מֶ֖לֶךְ אֲרַ֣ם נַהֲרָ֑יִם וַיַּעַבְד֧וּ בְנֵֽי־
יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם שְׁמֹנֶ֥ה שָׁנִֽים:
(ט) וַיִּזְעֲק֤ וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙
אֶל־ה' וַיָּ֨קֶם ה' מושִׁ֛יעַ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיּֽוֹשִׁיעֵ֑ם, אֵ֚ת עָתְנִיאֵ֣ל
בֶּן־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֥ן מִמֶּֽנּוּ:
(י) וַתְּהִ֨י עָלָ֥יו רֽוּחַ־ה' וַיִּשְׁפֹּ֣ט
אֶת־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֵּצֵא֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּתֵּ֤ן ה' בְּיָד֔וֹ אֶת־כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם
מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וַתָּ֣עָז יָד֔וֹ עַ֖ל כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתָֽיִם:
(יא) וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ אַרְבָּעִ֣ים
שָׁנָ֑ה וַיָּ֖מָת עָתְנִיאֵ֥ל בֶּן־קְנַֽז: פ
(יב) וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל
לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה' וַיְחַזֵּ֨ק יה' אֶת־עֶגְל֤וֹן מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ עַל־
יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ל כִּֽי־עָשׂ֥וּ אֶת־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י ה':
מקור 9 - שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה
ג סימן ב
ויאמר ה' ראה ראיתי, ראיתי לא נאמר אלא
ראה ראיתי, אמר לו הקדוש ברוך הוא משה אתה רואה ראייה אחת ואני רואה שתי ראיות, אתה
רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי ואני רואה אותן מקבלין תורתי זהו ראה, ראיתי זו
ראיית מעשה העגל שנאמר (שמות לב) ראיתי את העם הזה, כשאבא לסיני ליתן להם את התורה
אני יורד בטטראמולי שלי שהן מתבוננים בי ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו אעפ"כ
איני דנם לפי המעשים העתידין לעשות אלא לפי הענין דהשתא, כי שמעתי את צעקתם, אף על
פי שידעתי מכאוביו שעתידים לעשות הוי ראה ראיתי, מהו כי ידעתי את מכאוביו יודע אני
כמה עתידים להכאיבני במדבר, כמה דתימא (תהלים עח) כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון,
ואעפ"כ איני נמנע מלגאלם, א"ר שמואל בר נחמן הדבר הזה שפט עתניאל בן קנז
לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו רבון העולם כך הבטחת את משה בין עושין רצונך בין לא
עושין רצונך אתה גואלם, שנאמר (שופטים ג) ותהי עליו רוח ה' וישפוט את ישראל, לכך כתיב
כי ידעתי את מכאוביו אעפ"כ אני גואלם.
מקור 10 - רד"ק שופטים פרק ג פסוק
י
(י) ותהי עליו רוח ה' - ת"י ושרת עלוהי רוח
נבואה מן קדם ה' ויתכן לפרש רוח הכח והגבורה כי התעורר בגבורה להלחם עם כושן והוסר
כל פחד ומורך לב ממנו בסיוע הבורא עליו וכן ת"י ורוח ה' לבשה את גדעון ורוח גבורה
מן קדם ה' וכן ותהי על יפתח רוח ה' ושרא על יפתח רוח גבורה מן קדם ה':
מקור 11 - ורה הנבוכים חלק ב פרק מה
המדרגה א תחילת מדרגות הנבואה, שילווה לאיש
עזר אלהי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול, כהצלת קהל חשוב מקהל רעים, או הציל חשוב
גדול, או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות, וזאת תקרא רוח
ה', והאיש אשר ילווה אליו זה העניין יאמר עליו שצלחה עליו רוח ה', או לבשה אותו רוח
ה', או נחה עליו רוח ה', או היה עמו ה', וכיוצא באלו השמות, וזאת היא מדרגת שופטי ישראל
כלם אשר נאמר בהם על הכלל, וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם, וזו גם
כן מדרגת יועצי ישראל החשובים כלם.
מקור 12 - שופטים פרק א
(א) וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת יְהוֹשֻׁ֔עַ
וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּ-ה' לֵאמֹ֑ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֧נוּ אֶל־הַֽכְּנַעֲנִ֛י
בַּתְּחִלָּ֖ה לְהִלָּ֥חֶם בּֽוֹ:
(ב) וַיֹּ֣אמֶר ה' יְהוּדָ֣ה יַעֲלֶ֑ה הִנֵּ֛ה
נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ בְּיָדֽוֹ:
(ג) וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְשִׁמְע֨וֹן
אָחִ֜יו עֲלֵ֧ה אִתִּ֣י בְגוֹרָלִ֗י וְנִֽלָּחֲמָה֙ בַּֽכְּנַעֲנִ֔י וְהָלַכְתִּ֧י
גַם־אֲנִ֛י אִתְּךָ֖ בְּגוֹרָלֶ֑ךָ וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן:
(ד) וַיַּ֣עַל יְהוּדָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן ה'
אֶת־הַכְּנַעֲנִ֥י וְהַפְּרִזִּ֖י בְּיָדָ֑ם וַיַּכּ֣וּם בְּבֶ֔זֶק עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים
אִֽישׁ:
(ה) וַֽ֠יִּמְצְאוּ אֶת־אֲדֹנִ֥י בֶ֙זֶק֙
בְּבֶ֔זֶק וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בּ֑וֹ וַיַּכּ֕וּ אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֖י וְאֶת־הַפְּרִזִּֽי:
(ו) וַיָּ֙נָס֙ אֲדֹ֣נִי בֶ֔זֶק וַֽיִּרְדְּפ֖וּ
אַחֲרָ֑יו וַיֹּאחֲז֣וּ אֹת֔וֹ וַֽיְקַצְּצ֔וּ אֶת־בְּהֹנ֥וֹת יָדָ֖יו וְרַגְלָֽיו:
(ז) וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹֽנִי־בֶ֗זֶק שִׁבְעִ֣ים׀
מְלָכִ֡ים בְּֽהֹנוֹת֩ יְדֵיהֶ֨ם וְרַגְלֵיהֶ֜ם מְקֻצָּצִ֗ים הָי֤וּ מְלַקְּטִים֙ תַּ֣חַת
שֻׁלְחָנִ֔י כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי כֵּ֥ן שִׁלַּם־לִ֖י אֱלֹהִ֑ים וַיְבִיאֻ֥הוּ יְרוּשָׁלִַ֖ם
וַיָּ֥מָת שָֽׁם: פ
(ח) וַיִּלָּחֲמ֤וּ בְנֵֽי־יְהוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם
וַיִּלְכְּד֣וּ אוֹתָ֔הּ וַיַּכּ֖וּהָ לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ:
(ט) וְאַחַ֗ר יָֽרְדוּ֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה
לְהִלָּחֵ֖ם בַּֽכְּנַעֲנִ֑י יוֹשֵׁ֣ב הָהָ֔ר וְהַנֶּ֖גֶב וְהַשְּׁפֵלָֽה:
(י) וַיֵּ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה אֶל־הַֽכְּנַעֲנִי֙
הַיּוֹשֵׁ֣ב בְּחֶבְר֔וֹן וְשֵׁם־חֶבְר֥וֹן לְפָנִ֖ים קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֑ע וַיַּכּ֛וּ
אֶת־שֵׁשַׁ֥י וְאֶת־אֲחִימַ֖ן וְאֶת־תַּלְמָֽי:
(יא) וַיֵּ֣לֶךְ מִשָּׁ֔ם אֶל־יוֹשְׁבֵ֖י
דְּבִ֑יר וְשֵׁם־דְּבִ֥יר לְפָנִ֖ים קִרְיַת־סֵֽפֶר:
(יב) וַיֹּ֣אמֶר כָּלֵ֔ב אֲשֶׁר־יַכֶּ֥ה
אֶת־קִרְיַת־סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וְנָתַ֥תִּי ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתִּ֖י לְאִשָּֽׁה:
(יג) וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ עָתְנִיאֵ֣ל בֶּן־קְנַ֔ז
אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֣ן מִמֶּ֑נּוּ וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה:
(יד) וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗הּ וַתְּסִיתֵ֙הוּ֙
לִשְׁא֤וֹל מֵֽאֵת־אָבִ֙יהָ֙ הַשָּׂדֶ֔ה וַתִּצְנַ֖ח מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ
כָּלֵ֖ב מַה־לָּֽךְ:
(טו) וַתֹּ֨אמֶר ל֜וֹ הָֽבָה־לִּ֣י בְרָכָ֗ה
כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙גֶב֙ נְתַתָּ֔נִי וְנָתַתָּ֥ה לִ֖י גֻּלֹּ֣ת מָ֑יִם וַיִּתֶּן־לָ֣הּ
כָּלֵ֗ב אֵ֚ת גֻּלֹּ֣ת עִלִּ֔ית וְאֵ֖ת גֻּלֹּ֥ת תַּחְתִּֽית: פ
(טז) וּבְנֵ֣י קֵינִי֩ חֹתֵ֨ן מֹשֶׁ֜ה עָל֨וּ
מֵעִ֤יר הַתְּמָרִים֙ אֶת־בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִדְבַּ֣ר יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּנֶ֣גֶב
עֲרָ֑ד וַיֵּ֖לֶךְ וַיֵּ֥שֶׁב אֶת־הָעָֽם:
מקור 13 - יהושע פרק טו
(טז) וַיֹּ֣אמֶר כָּלֵ֔ב אֲשֶׁר־יַכֶּ֥ה
אֶת־קִרְיַת־סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וְנָתַ֥תִּי ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתִּ֖י לְאִשָּֽׁה:
(יז) וַֽיִּלְכְּדָ֛הּ עָתְנִיאֵ֥ל בֶּן־קְנַ֖ז
אֲחִ֣י כָלֵ֑ב וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה:
(יח) וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗הּ וַתְּסִיתֵ֙הוּ֙
לִשְׁא֤וֹל מֵֽאֵת־אָבִ֙יהָ֙ שָׂדֶ֔ה וַתִּצְנַ֖ח מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ
כָּלֵ֖ב מַה־לָּֽךְ:
(יט) וַתֹּ֜אמֶר תְּנָה־לִּ֣י בְרָכָ֗ה
כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙גֶב֙ נְתַתָּ֔נִי וְנָתַתָּ֥ה לִ֖י גֻּלֹּ֣ת מָ֑יִם וַיִּתֶּן־לָ֗הּ
אֵ֚ת גֻּלֹּ֣ת עִלִּיּ֔וֹת וְאֵ֖ת גֻּלֹּ֥ת תַּחְתִּיּֽוֹת: פ
(כ) זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵי־יְהוּדָ֖ה
לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:
הפעם איני מחדש, כי כיוונתי לדעת גדולים. ואני רק חוזר ומבהיר:
א.
מובנן של מילים
ומושגים משתנה במהלך הדורות. כיום המושג "שופט" הוא דיין הפוסק גזרי דין
במשפט הפלילי, ומכריע במחלוקות במשפט האזרחי. בתקופה של התנחלות בני ישראל בארץ
הפירוש היה "מושיע", מנהיג בעת חירום.
ב.
מן הפסוקים שהבאתי
ניתן ללמוד מה היה מצב העם באותה תקופה, ובמיוחד של שבט יהודה בהנהגת כלב בן יפונה
ועתניאל בן קנז, ולא נראה לי שעלי להכביר מילים.
ג.
אך, אם יש שאלות או
משאלות אענה ברצון.
נכתב
בעקבות ראשי פרקים שהוכנו לשיעור של הרב אוריאל קיסינג שליט"א [שאותו לא
שמעתי, בעקבות קשיים טכניים]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה