=לקראת ראש השנה –
הגרי"ד - בר"ח אלול
נקרא משה להר והעבירו שופר במחנה והתורה ניתנה באותו הזמן, (כשחזר מההר?) לפיכך
התקינו שיהיו תוקעים (פרקי דר"א מ"ו). לפי תנא דבי אליהו זוטא אמר הקב"ה לדוד שבשעה של צרות יאמרו לפני
סדר סליחה ואני אענה. ונהגו לומר באלול סליחות שעיקרן י"ג מידות ווידוי.
עיקרו של ההיתר, שאינו מובן מאליו, להתפלל על צרכים שאין בהם מרוממות ה', הוא
בעקבות התקדימים בתנ"ך ובבית שני. עיקרה של העבודה שבלב היא בהתמזגות עם כנסת
ישראל. בימי הדין והרחמים ההלכה מתמזגת היטב עם ההוויה והחווייה הפנימית.
שפת אמת – נ"א - זוכרנו לחיים
וכתבנו בספר החיים – שלא להיות יראה רק מעונש, אך יראת ה' לחיים, פי' שיהא עיקר
החיים שלא יהיו נידחים מעץ החיים שהיא התורה, להיות נדבקים בה. ונקרא ספר החיים
שיהיו החיים מבורר בלי פסולת. מצוות
שופר כי הקול קול יעקב התורה. ע"י החטאים נתקלקל הקול וע"י תשובה יכולין
לעורר הקול פנימי. וזה שכתוב כל הקולות
כשרין שע"י התשובה מתכשרין וחוזרים להיות קול פשוט ישר. תן פחדך הוא על העולם
ותן כבוד על ישראל – בתורה. ויקויים בנו המתפלל על חברו נענה תחילה. נ"ו- ענין הבריאה יש מאין רק ע"י צמצום אורו
נעשה יש והרי זה בבחינת מיתה. ואח"כ ברא האדם ויהי לנפש חיה פי' שהוא יתמשך
החיים... מקשר הבריאה אל חי החיים. יש שפע לעולם שלא יחרב וזה הברית עם נוח, וכעין
זה בריתו עם בנ"י, רק אם זוכים מתרבה כוח התורה יותר וברית הזה מתחדש
ע"י שופר. תר"ס- תקיעת שופר חכמה , הוא הביטול אל השורש – כוח
מה ולכן רק הזכרת הקול. חטא הראשון היה בעץ הדעת ולכן מבטל הדעת וצועק רק בקול
ומשים עצמו כבהמה. ישראל יודע ומבין שאין מצד זכות שלו רק הקול שירשנו, הכוח שניתן
לנו בסיני, תורת חסד שמבינים שהיא חסד מן השמים.
נתיבות
שלום – אדם נידון בכל יום
אך העולם נידון בראש השנה כי יש התחדשות
כל שנה. עיקר העבודה בר"ה היא המלכת
ה', והתשובה באלול היא ההכנה המתאימה לכך.
על האדם להמליך את ה' על כל חלקי גופו. והקובע ביותר הם המצוות הקשורות ללב
– אמונה אהבה ייראה, מידות – והלכת בדרכיו, וקידוש ה'. יש להמשיל את ראש השנה
לבדיקה רפואית תקופתית. שאו שערים והינשאו פתחי עולם – להרים את העניינים
החיצוניים מעשיים וגם את הפנימיים – פתחי הלב. הרמב"ם מדגיש רק את מצוות
הווידוי, ויש להסביר כי בתשובת החרטה רק סילק את החטא, וקובע זה שיישבור את ליבו
בווידוי וכך יתקרב אל ה', כלשון הרמב"ם -
גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה. וכן מה שכתבו כי זדונות נהפכות
לזכויות, הכוונה היא שמכוח זה מתעוררת בו אהבת ה' המהווה קידוש ה'
הרב מלמד
מסביר את דין האדם, (במוסף שבת) כולל
עוה"ב כלהלן. נאמר שהצדיקים נידונים לחיים והרשעים למיתה והכוונה היא לחיי
העוה"ז והעוה"ב כאחד. העוה"ב – עולם האמת - בשלבו הראשון הוא עליית הנשמות לגיהינום או לגן
עדן. השלב השני הוא תיקון העולם בתחיית המתים
והתעלות. בכל שנה מחשבים את מעשי האדם ונקבע שכרו ועונשו עבור השנה, הנשמר
לעתיד. החלק השני בדין הוא מה יזדמן לו במשך השנה – אירועים שיתנו לו הזדמנות
להתעלות או ח"ו להיפך. כלל השכר והעונש נקרא חיים ומוות – התקרבות או התרחקות
ממקור החיים. על אף שהכלל הוא שהשכר הוא בשני העולמות, פרטי הדין מורכבים
ומסובכים. כדי שתהא בחירה לא ייתכן שיהיו שכר ועונש ישירים. אמנם, לצדיקים ניתן
הייתרון שהם מסתכלים על מה שמתרחש במבט ארוך טווח ולכן מתברכים במובן זה. יש
חשבונות נוספים כמו עצמת ההתמודדות מבחינת נתונים פנימיים וחיצוניים, וקבלת שכר
בעוה"ז כדי שיישאר פחות לעוה"ב. כן יש השפעה לדין העם גם על היחיד.
הרב
אונגר בשיעור על מהות התשובה – יש ושבת עד ה' , ויש כי תשוב אל ה' (דברים ל ב' וי', וכן בהושע יד
ב' וג'). התעוררות האומה לארץ היא בגדר אל ה' לפי הרב קוק. יש תשובה פתאומית ויש הדרגתית. רבי נחמן מסביר
כי ההתקרבות לה' תושג ע"י יישוב הדעת – להתרכז בתפילה ובלימוד תורה רק
בעניינם. (אשר אנכי מצווך היום – שיחשוב שיש רק אחד בעולם ורק השעה הזאת ורק הדף
הזה). הרמב"ם מתחיל במצוות וידוי, מהי תשובה, מציאות הבחירה, ורק בפרק ז'
מגיע למצוות ההשתדלות לתשובה ולהידבק בשכינה. הרמח"ל מסביר כי תכלית הבריאה
להיטיב לאדם, ובשיעור שייתדבקו בו יימצאו נהנים בטובה האמיתית. הרב קוק מוסיף כי
לא יוכל המקבל לקבל הטובה רק כשיישבר לגמרי ואז ייבנה בתשוקתו להתאחד
באלוקות. הרב שלמה פישר מסביר כי האדם
נברא במדרגה כמו בהמה ועליו מוטל להוציא את בחינת האדם שבו מן הכוח אל הפועל (הביא
גם שיר של יונה וולך , החיים שיש לך ...ברא את עצמך , זה העולם הטוב היחיד שתוכל
לבוא... גלה אותו... התחל מהתחלה.. הבט על חייך על מה שהיה כעל עונש עמידה בפינה
). חייל'ה, כששאלתי אותה מה עשו
לה הימים הנוראים, אמרה לי כי הדבר הבולט והמשמעותי ביותר הוא שכל האנשים נעשו
נוחים ונחמדים ולא כועסים ועצבניים, והלוואי שזה יימשך גם הלאה.
=שפת אמת - שבת תשובה ל"ד – בשם הרב מפרשיסחא, על כי אין אלקי בקרבי
מצאוני, כי צריך כל איש להאמין כי ה' בקרבו, שיחזק לבטוח בה', ואז ויראו ממך. תרל"ז- שובה ישראל, למה לא ביקש הנביא
שוב מאהבה, אכן וודאי מקודם צריך לשוב מיראה וע"י כך השי"ת נותן לו
בחינת אהבה במתנה, אוהבם נדבה. והאמת כי מיראה בימות החול ועי"ז זוכה לשוב מאהבה
בש"ק. תרנ"ב- לתפילה אין
כל העתים שווים אבל לתשובה בכל עת יכול לקרב עצמו. תשובה הוא הביטול אליו ית' ובהסתלקות נגיעת
האדם אין דבר מסתיר בפניו. ואלו הם ענין ימי המעשה והשבת, לכן אין מתפללים בשבת
בקשת צרכי האדם. בציטוט מהשפ"א כותב
הרב יורם אליהו. כי טעם השופר לפי הרס"ג הוא להזכיר מעמד סיני, כי בר"ה
מתחדשת הבריאה ומתחדש כוחם של ישראל ,נזכר יום מתן תורה בשמים ומתחדש בחירת ה'
בישראל". וכן מסביר הרב קוק כי המלכת ה' היא הזכרת תכלית בריאת העולם בשביל ישראל והתורה.
באהבה
ואמונה כותב הרב אבינר כי חשוב טוב יהיה
טוב זה פתגם שגוי כי אין לסמוך על כך שהי יעשה לנו טוב בגלל המחשבה. להבנתי הוא
התעלם מהמובן שנתנה החסידות לאימרה זאת – שאם תחשוב על מישהו שהוא טוב אז הוא באמת
יהיה טוב, כי תראה בו את הטוב שבו. חגי
לונדין - עלה אלוקים בתרועה – במערכת
הטבעית [ וגם בדין], ה' בקול שופר – הממד
הניסי [וגם ברחמים]. הרב יואב אוריאל – העם יצא מהמצב של איש הישר בעיניו יעשה ,
בכוח אמונתה של חנה שהכל תלוי ברצון ה' ובתפילתנו. נתן (קוטלר?)
- מצטט את הרב ריסקין כי יוסף (שיצא מהכלא בר"ה) עלה לגדולה אחרי שהפסיק
להתרכז בחלומותיו והקשיב לחלומות של האחרים. בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב, מסביר
רבי צדוק כי הבת קול היא קול הנשמה, ותפקידנו לשמוע כמו בקול שופר. לכן גם הלכה
כבית הלל שהקדימו דברי ב"ש – הקשיבו.
וזאת גם מצוות שמע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה