= תרומה - דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה.. מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי (כה ב) - רש"י - יפרישו לי מממונם, ונראה שפורש אדם דבר משלו ומבדילו לה' חשוב יותר מגוף הנתינה. שפת אמת - בעצם האדם איננו יכול לתת לה' כלום, אלא שעל האדם לתת חלק מכל דבר לה', כדי לעורר בעליונים, ומוסיף כי האדם צריך לברר השראת השכינה בכל דבר על ידי האמונה, כדברי הזוהר. [ראיתי פירוש פשוט כי לא כתוב וייתנו כי הכל של הקב"ה, ולכן ייקחו - משלי לשלי. וזה ברוח דברי השפת אמת] נתיבות שלום - (גם על ועשו לי מקדש) , שכל אדם ימסור את החשוב והמיוחד לו תרומה לה' ועל ידי זה הוא בונה את המקדש שלו בעצמו וזו השראת השכינה. הראייה שלו היא מכך שכתוב כרגיל במלאכת המשכן ועשית, וכאן כתוב ועשו ואז ושכנתי בתוכם. [ אני השוויתי לדבריו את רעיונו של לווינס שהתגלות ה' בעולם היא בפעולה של חשיבה על טובת האחר, כלומר בנתינה, ודבריהם כמעט מזדהים.] שקלאר – גומל נפשו איש חסד – האדם עולה במעלה כשהוא נותן תרומה, וכך משמעות אשרי חונן אל דל. מלבי"ם - ייקחו את התרומה הממונים על כך. הרב קוק – כיוון שהמשכן ישמש את העם הרי נתינה וגם לקיחה וגם התרוממות. נגן – בספר הבהיר כתוב – וייקחו לי תרומה – הרימו אותי בתפילותיכם (הצדיקים והחסידים), הכוונה היא להשפעה על הביטוי של ה' במציאות שלנו. ההבדל בין אנשים הוא בעיקר בתפיסת המציאות, כאשר גם בפוסט מודרניזם הפרשנות היא חלק מהמציאות. התפילה והזכויות – העשייה החיובית - הם המפתח לתפיסה זאת – להיות ולעשות. חיים באר מספר שבהיותו בן תשע שאל את ר' אריה לוין אם הוא מל"ו הצדיקים מקיימים את העולם, התשובה הייתה – לפעמים, לכמה דקות, וגם אתה יכול להיות. ארתור קסטלר תמה איך מתקיימת רוסיה של סטאלין ואמר שכנראה בזכות הצדיקים הנסתרים שפועלים שם, ונגן מציע שגם אנחנו צריכים להרגיש שקיום המדינה תלוי במעשינו. מנחם זקס - וייקחו לי תרומה - זה המסקנה של נעשה ונשמע. בחיי – תרומתי היא רק מנדיבי לב ולא מצרי עין. נבנצל- לי – לשמי, שאם לא יתכוונו לשמי אינה ראויה. וכן נדיב לבו יביאנה – אינני חפץ ממי שליבו אינו חפץ בדבר, ולכן אם לא היו ישראל נותנים מרצונם לא היו משכן וקרבנות והדבר בניגוד לכל המצוות שבהם יש לקיים את המצווה אף אם לא מתכוונים די . ומפרש בדרך זאת גם את דברי ירמיהו שלא ביקשתי עולה וזבח, אם אפשר לומר – כאילו רק קראתי והצעתי. וכן את דברי הנביאים שאם אינכם נוהגים כראוי אינני חפץ בקרבנכם, כי הקרבן בלי כוונה נכונה בלב אינו קרבן. מצד שני יש כאן כמין סתירה בפסוק זה. ה' פונה אל בני ישראל ואחר כך רק אל נדיבי לב. הפתרון הוא בדומה להלכה בקרבנות ציבור (בניגוד לצדוקים) – שאם הקנה איש את בהמתו לציבור, הוא כשר להקרבה, וכן כאן נדיבי הלב הביאו לציבור והציבור נתן למשכן. אפשטיין (ס"ב) – וייקחו לי – מה אדם נותן – מה שיש לו, למילה בעלות יש פועל בשפות זרות אך אין בעברית. החיים מבוססים על נושא הקניין, כמו שמתחיל בבראשית לכם יהיה לאכלה. בתפילת דוד בדברי הימים קיים פרדוקס – האדם נותן כמו את קרבנות היחיד, מצד שני ממך הכל ומידך נתנו לך. מהי בעלות – במילון - האפשרות להשתמש. בעלות על גופי בבעיות רבות, מה מותר לי לעשות, עד לנושא ההתאבדות. בעלות על ארץ ועל אישה – מצב של כוח. בתרומה מדובר על הקדש – תרומה או הפרשה – הסתלקות מהבעלות. בפועל מתבטאת הבעלות במילואה כשאני אוכל משהו, ואולי גם השומר בכספת. בעלות גמורה היא רק בעקבות בריאה. בעלות על רעיונות היא שיגעון. לפי בית יעקב – כל דבר אפשר לצמצם למה שאני רואה ולמה שאני יכול לקחת ולהשתמש. לפי דקארט מה שיש אחרי כל דבר הוא הנוסחה המתימטית שלו. האם אין גם משהו שאינני יכול לתפוס? הסוד המיסתורי מאחרי כל דבר שאינו מפוענח הוא הקדושה. לשון הקודש – דווקא כי אין בה טו הב (בעלות בצורת פועל). נוכחות השכינה היא ההסבר לכך שמאחרי אדם יש משהו שאני לא יכול לתפוס – סוד. הבית האוכל והכל נקראים לבושים. משה לא יכול להתנדב כי הוא יודע שהכל של ה'. ניתן לחלק לשלש קבוצות – א. מי ששרוי לחלוטין במציאות, המקדש שלו זה הקניין. ב. רוב האנשים שמסוגלים לחיות באשליית הבעלות ולצאת ממנה על ידי נתינה. ג. מי שלא הגיע לכלל בעלות ולכן גם לא לנתינה (זה קשור לנזירות - גם מייחסי אישות). הפרשה לא דורשת וויתור על הבעלות אלא וויתור על האשליה של הבעלות. במאה ה- 20 נוצר האדם שיציבותו מותנית בשער של המטבע. אפשטיין (תש"ס) – מה הקשר בין משפטים לתרומה – בין נעשה ונשמע לבין ועשו לי מקדש ועשית וכו'. אחרי ההתגלות בסיני בא הזמן להתגלות על ידי מעשה. ושכנתי בתוכם – לפי רש"י הבטחה, לפי הנצי"ב סוד המשכן הוא שתבוא השכינה על ידי עשייה בכוונה. העשייה קשורה גם למופע, לדיבור של משה, ולהופעת דיבור ה' לאחר כלות עשיית המשכן. ונתת אל הארון את העדות - בית יעקב מבדיל בין תשמישי קדושה לבין תשמישי מצווה, המשכן הופך לתשמישי קדושה כיוון שהלוחות בארון. חנה ארנס (ארנדט?) מבדילה בין עבודה – לצרכי החיים, יצירה - ליצור דברים חדשים , בהתמדה, במשכן גם אמנות (נאמר כי האסטטיקה היא פסגת היצירה האנושית), ועשייה – השירות במשכן הוא התמדה המביאה גם התחדשות. ללא רשות הרבים אין גם רשות יחיד. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה ח) - נגן - תיתכן השוואה בין המקדש שלנו למקדש של הסיקים (יש דמיון באמונה). המקדש שלנו כולל קדושת המקום - הגבלות כניסה בהדרגה, וכן קדושת הזמנים. יצחק - סוכה נ"ג - הלל אומר אם תבוא אל ביתי אבוא אל ביתך , ומשווה לזה את ושמרו את השבת.. על כן ויקדשהו. זוהר - ציווי המשכן נאמר למשה לפני העגל כפי סדר הפרשות. רש"י – הציווי על המשכן בא לאחר שעשו את העגל, והוזקקו למשהו מוחשי – בדיעבד, ומסביר (בעקבות מדרש) כי מעשה העגל קדם לציווי המשכן, כי ניתן בין י"ז בתמוז ליום הכיפורים. ומשה ציווה לעם למחרת יום הכיפורים. וכן מורה נבוכים - העם נזקק למשכן כדי שלא יעבדו עבודה זרה. רמב"ן – מצווה לכתחילה כיוון שישראל קדושים בא המשכן להשרות שכינתו. הרב קוק – המשכן (והמקדש) מטרתו להביא שלום ואהבה לעולם, וכך מובן יותר האיסור להניף ברזל, וגם שבעוון שפיכות דמים המקדש חרב (שבת לג). הרבי – על ידי הקמת כתובת גשמית באה ליתר ביטוי גדולת ה' כי זה למרות היותו אין סוף. נתיבות שלום - מביא מדרש שיר השירים - באתי לגני, עיקר שכינה בתחתונים הייתה, שנא' קול ה' מתהלך בגן. חטא אדם נסתלקה לרקיע הראשון, וכן קיין, אנוש, דור המבול, סדום, המצרים בימי אברהם ונסתלקה לרקיע השביעי. כנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידוה – אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה והורידה לארץ וזהו ביום כלות משה להקים את המשכן. ומסביר כי האבות עבדו את ה' בעליונים וכן היה ביציאת מצרים. אבל לאחר ומשה עלה אל האלוקים כתוב ויקרא אליו ה' מן ההר – כלומר ביקש ה' נתאווה להיות לו דירה בתחתונים , וזה מה שכתוב ויירד ה' על הר סיני ואח"כ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וכן תעשו – שבכל הדורות תשכינו את ה' בתוככם. ובעניין הכרובים - שכל כלי ביהמ"ק מכוונים כנגד עניני עבודת ה' וקודש הקדשים כנגד הדבקות בה' שהיא תכלית המצוות, והכרובים עניינם אהבה. ואמרו חכמים בזמן שעושין רצונו של מקום מעורים זה בזה, לא רק ע"י תורה ומצוות, כי מי שעובד מאהבה עושה רצונו בכל. וגם השבת בבחינת הכרובים. שלשת הקדושות, והתקדשתם והייתם קדושים, קדושים תהיו, כי קדוש אני, כאשר ישראל מתקדשים מתאווה הקב"ה לדירה בתחתונים – ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. קדושות ישראל בסור מרע ועשה טוב (לפי הרשב"ץ מי שנהנה בעוה"ז עובר בעשה). יצחק – המשכן מובא בהרחבה בגלל העתיד, ואולי בגלל דרוש וקבל שכר, ובגלל מסרים מיוחדים, לדוגמא – צריך להיות לחם פנים תמיד כדי שלא ייראה ריק. [המלבי"ם מביא מגילה ארוכה של רמזי המשכן. לפי אור החיים המשכן - השוכן בין הדגלים והשבטים. בחז"ל ושכנתי בתוכם ולא בתוכו היא השראת השכינה בתוך העם, ואולי בכל אחד. לפי הרבי, מושג השראת השכינה הוא סילוק המחיצות הפנימיות המונעות התגלות הנפש האלוקית שבנו, התגלות השכינה בפעולות האנשים. ציווי המשכן מופיע בתורה לאחר עליית משה להר ולאחריו ירידת משה עם הלוחות. אך בניגוד למפרשים אחרים. בניסיון להבין משהו על המשכן מתחום הקבלה קראתי בספר של החלבן. הוא מדבר על האדם ודמיונו למשכן. ואולי נמצא ברקע בניית המשכן בהתאם למבנה האדם. הוא מצטט את הזוהר, האר"י, הגר"א ורבי חיים מוולוז'ין כי הדמיון הוא שכמו הראש, הגוף והלב יש את קודש הקדשים ההיכל והעזרות, המייצגים דרגות של התגלות ועבודת ה'. ומסביר שתיאור זה בא ללמדנו שלאדם ומעשיו השפעה רבה על כל העולם הרוחני והמעשי בדומה למשכן. ] יונתן זקס - המשכן נבנה בהתנדבות העם, שלמה הקים מקדש בכפייה, ולכן נוצר אחר כך מרד ירבעם. למרות שתקופת שלמה הייתה מין שיא של חיי ישראל, הוא נכשל בכך שהביא את העם למין עבדות. רק התנדבות מסמלת שה' בלב העם. מה מלמד הצורך במשכן והדיוק הנדרש בפרטי הקמתו – מדען דגול בשם רייס הסביר שהעולם מתקיים רק כי קיימים שישה נתונים מדויקים, כמו הגרוויטציה ודיוק במידת כוחה, והיעילות הגרעינית שבלעדיה היה בעולם מימן בלבד. גם נחמה לייבוביץ העלתה דמיון הקמת המשכן לבריאת העולם – הכל מתבסס על נתונים מתמטיים, וכן גם בניית תיבת נוח. נזכיר גם כי שיבוש בפעילות אותיות בודדות מתוך למעלה ממיליארד האותיות שבגנום האנושי יכול להרוס הכל. ה' יצר סדר בעולם הטבע ועלינו לעשות סדר בעבודת ה' ובחיינו.המשכן והמקדש מסמלים שהעולם הוא מין גלריה של ה' השוכן בלבבות הפונים אליו. אם נכיר תודה לה' על קיומנו נגיע לאמונה. המילה תרומה –דבר שמרימים, והוא מרומם אותנו. את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו (כה ט) – הרבי - המשכן הוא השראת השכינה הבאה להסיר את המחיצות המונעות חשיפת האלוקות באדם. מדוע התקשה משה בעשיית המנורה – כי התקשה להבין איך תביא המנורה הגשמית את אור ה'. מנורת האש סימלה לו שה' יהיה נוכח. כל ישראלי הוא נר להאיר – אם נשליך את גשמיותנו יהיה לנו אש של אהבת ה' – תשוקה לעשות רצונו, ואז הוא יסייע בידנו. רמזי המשכן – עצי שיטים עומדים – בניגוד לשיטה שענפיה אופקיים, עלינו לרתום את כוח השטות שלנו למען אחדות הבורא. המנורה מסמלת את קליטת החכמה, השולחן את הבינה – עיכול כוח החכמה, מזבח הקטורת את הדעת – הפנמת התודעות השכליות, הארון מסמל את מידת הכתר – חיבור כל ישותנו אל ה'. המזבח – הקרבנות מסמלים את הניתוק מהחומריות, שריפת הבשר זריקת הדם והקטר החלבים את הניתוב לקדושת ה'. היתדות – החדרת האור האלוקי לכל המקומות החסרות חיים. קרופניק - כאן ציווה ה' לבנות את המשכן ואחר כך את הכלים, כמו שאמר בצלאל, בניגוד לסדר שאמר משה לעם. ויש להסביר כי בלימוד הענינים יש להקדים את הרעיון הכללי לפני הפרטים, ובהקמה להיפך. ועשו ארון (כה י) – רמב"ן – רק על הארון ועל המקדש [ועל האפוד] נאמר ועשו ולא ועשית, וייתכן שכל ישראל השתתפו בו. בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו (כה טו) – נבנצל – כי הארון נושא את נושאיו, ואם יסירו וישימו ייראה כאילו הם דרושים לנשיאתו. מן הכפורת תעשו את הכרובים (כה יט) – חזקוני - במקדש שלמה לא היו כך. ואל הארון תיתן את העדות (כה כא) - שפת אמת - משכן העדות – שקודם היה העדי (ויפרקו את עדיים) ולאחר החטא כבר התבטלה העדות שבאה מלמעלה על ידי היות ישראל עם ה' , והיו צריכים התעוררות מלמטה – בניית המשכן על ידי כל ישראל, ונתינת העדות אל הארון. ודיברתי אתך.. מבין שני הכרובים (כה כב) – הרבי - הכרובים –להצביע על הקשר לה' כמו של ילדים להוריהם, או – סמל לכך שה' צימצם את קומתו לישראל על ידי מתן תורה, או – הכנפיים סוככות כסמל שה' מגן על ישראל. רמב"ם - הכרובים הינם הסמל לכך שקיימים מלאכים כשליחי ה', וה' מדבר מבין הכרובים. [נקודה אחרת, המסובכת קצת עבורנו, היא הכנסת הכרוב – פני השור או העגל בחיות הקודש שבנבואת יחזקאל, כהכנסת גורם חומרי כמשרת לה' בניגוד לפסלי האלילים . ] ועשית את הקרשים למשכן (כו טו)– רש"י – גידלו אותם במצרים, לפי המדרש. ראב"ע - לא סביר שכשישראל יצאו לשלשה ימים בגירוש, לקחו אתם קרשים של עשר אמות על אמה ואמה וחצי. הוא מציע שבדרך להר סיני או לידו היה חורש של עצי שיטים והאנשים כרתו ממנו קרשים לבניית צריפים או עמודים לאוהלים, ולכן זה מתאים למה שכתוב כל אשר נמצא אתו הביאו. בכור שור - עצים אלה גדלו במדבר כמו שכתוב וישב ישראל בשיטים, ובוודאי היו קלים. שני אדנים תחת הקרש האחד (כו יט) – נדב שנרב – בחישוב נפח ומשקל האדן, ובהנחה שגובה האדן אמה רחבו 3/4 אמה וארכו אמה ובהשוואה למה שנאמר כיכר לאדן, שנפחו 4000 סמ"ק, הרי שגם אם נלך לפי 48 ס"מ לאמה, ונוריד את בליטות הקרש שהן כשמינית האדן, חסר לנו יותר ממחצית נפח הכסף ולפי אמת החזו"א כשני שליש מהנפח, ואינו מוצא פיתרון סביר לסתירה זאת. אמנם מביא הצעה שכיכר לאדן הוא רק לציפוי אדן עץ. [יש היגיון מסוים בהצעה זאת כי אם האדן כולו זהב ישקול כ-80 ק"ג. אמנם, חישובו נעשה לפי ברייתא האומרת שגובה האדן אמה, ואולי ניתן להציע שגובהו רק שליש אמה? ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה