יום רביעי, 27 במרץ 2019

כי תשא - המפקד


הקב"ה, לאחר המופע החד-פעמי של ההתגלות [מעמד הר סיני ועשרת הדברות] עבר לבנית המזבח  [תפקוד העם בפולחן] ולהוראות על ההתנהלות בחיים ["משפטים"] ואז לציווי על המשכן. ולאחר מתן פירוט ההוראות לבניית המשכן [תרומה, תצווה], בא נושא המפקד "יא וַיְדַבר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  יב כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם..." [שמות ל'11].
נשים לב, בני-ישראל צוו לבנות ולממן את המשכן, והיה צורך "לשאת את ראש", להבדיל ביניהם לבין "העם", ולכן גם פתח הכתוב בקטע חדש [וידבר...] וכך גם בהמשך [בפרשת הכיור, שמן המשחה והקטורת]. כל אלה מערכת בידוד והבדלה של המשכן לשמרו בטהרה ובקדושה. והבהרה שהמשכן נבנה ע"י בני ישאל לשם קרבה אל הקודש, ולאפשר "ושכנתי בתוכם".
ועוד לא היה כאן מפקד פסיבי, אלא כל אחד נדרש להשתתף ולתרום ולחוש חלק מהאומה הבונה. ובפרשת 'פקודי' הבעל"ט חוזר הכתוב ומגדיר שני חלקי הנודדים - "פקודי המשכן" ו"פקודי העדה" אשר נעשה חודש לאחר חנוכת המשכן. ובסיום הכל מציין הכתוב: [שמות ל'ח 25] " כה וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר; וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל--בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ.  כו בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ--לְכֹל הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.  כז וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת: מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר, כִּכָּר לָאָדֶן. כח וְאֶת-הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים; וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם.  כט וּנְחֹשֶׁת.."
אולם גם כספי העדה שהצטרפו והתקבלו לעם ישראל, אף שלא שימשו לקודש ולקודש הקודשים, הם אשר נהיו ליסודות - לאדנים ולעמודים.

כך נראה לי הפשט העמוק של הפסוקים, ואני מעז להביאו בפניכם יקירי בהסתמך על דרש ועל סיפור.
הדרש אומר: אלו פירושי הלכות ואגדות המתחדשים בכל יום, שכולם נאמרו למשה בסיני".
איני מצטט מילולית שכן המקור אינו לפני ולפי מה שלמדתי מרבותי, וכך אני עושה כאן, עלינו לבאר את הכתובים לפי מה שמתחדש לנו בדורנו. [נכון, נעזרתי במה שפרסם הרב אורי הולצמן יצ"ו במוסף "שבת"]
והסיפור: [שאף אותו שמעתי מרבותי] יום אחד הופיע הרשב"ם [רבי שמואל בן רבי מאיר היה מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, מגדולי הראשונים, מפרש המקרא והתלמוד מראשוני בעלי התוספות. בן בתו של רש"י ואחיו הבכור של ריב"ם ורבינו תם ורבי שלמה המדקדק] בבית המדרש ובידו פירוש פשט לתורה, כאשר בין היתר בפרשת "ויצא" הוא תוקף את פירושו של רש"י. ביקשו חבריו ללמדו לקח, ואז התערב רש"י ואמר – הניחו לנכדי, הוא הצודק. זקנתי ואין בכוחי לכתוב מחדש, אילו הייתי יכול הייתי כותב בדיוק כמוהו. אך הכותב לא נפתר בלא עונש – בדפוסים הראשונים נדפס פירוש הרשב"ם רק מפרשת 'וישלח', ויש הרבה מהדורות בהן לא נכנסו פירושיו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה