ירושלים באגדה
בעיר הקודש קשה להפריד בין מציאות – חזון – ואגדה. כולם שלובים זה בזה עד לבלי הפרד. סביב גרעין הסטורי נרקמת אגדה, וקשה להפריד ביניהם.
דוגמא, חומת ירושלים של ימינו: חוקר ארץ-ישראל, מורי ורבי פרופ' זאב וילנאי, מביא בספרו "ירושלים - העיר העתיקה" את תולדות בניית החומה. הוא מספר: בתחילת המאה השש-עשרה הגיע הסולטאן הטורקי סולימאן המפואר לארץ [ב-1516] ומצא חומה חרבה ופרוצה, ובשנת 1537 התחיל בבניין החומה החדשה. בחומה גופה קבועות כתובות בערבית מסולסלת המציינות מתי נבנה הקטע אשר בו הכתובת מתייחסות לשנים 944-947 להג'רה הן 1537-1541 לספירת הנוצרים). התקציב לבניית החומה הגיע ממצרים, כותב קורות העתים של העת ההיא היהודי יוסף סמברי כותב: "והוא בנה את חומות ירושלים בעזרת הנגיד אברהם קאסטרו אשר היה במצרים מושל בית-המטבע [שר האוצר] אשר יצא מלפני המלך-השולטאן בלבוש מלכות".
מדוע החליט השולטאן להקדיש כוחות וכספים לבניית החומה המפוארת? כותב וילנאי, בהסתמך על ספרו של התייר הגרמני שוייגר אשר ביקר בירושלים בשנת 1581 וכתב עליה בספרו:
הסולטאן סולימאן המפואר הטיל מסים כבדים על אנשי ירושלים אשר לא הצליחו לעמוד בנטל, והם פנו בתחינות ובקשות להעביר את רוע-הגזירה. ויהי בלילה, ויחלום הסולטאן כי שני כפירי אריות עומדים עליו לקרעו לגזרים, ויבהל השליט ויקץ משנתו בזעקות מרות. אך האיר השחר הזעיק השליט אליו את חבר חכמיו ויספר להם את חלומו וידרוש לדעת פשרו. יצא מביניהם זקן מכובד אשר כרע לרגלי המלך ואמר "הנה אני מרהיב לדבר באזני אדוני המרומם. אם על המלך טוב יודיע לנו על מה נסבו מחשבותיו האחרונות בעת אשר עלה על יצועו, ואנו ננסה להבין ולדעת". ויען המלך ויאמר: לפני הירדמי חשבתי כיצד לענוש את בני ירושלים המתחמקים מתשלום מסיהם.
ענה הזקן ואמר: בשם האל הרחמן והרחום. דע לך כי ירושלים קדושה מאז ומקדם. ואם חרשת עליה רעה ישלח אללה בך את שליחיו האריות. בפעם זו היתה רק הזהרה, רק אם תגמול חסד עם עיר זו יביא עליך אללה את הברכה והחסד.
בא הסולטאן אל ירושלים, וכאשר נוכח כי אכן חומת העיר פרוצה ואין מגן לתושביה, החליט לחדש את החומה סביבה, וזו תכפר על פשעו בהטלת המסים שהיו ללא נשוא.
הוא הביא מחנה עצום של עבדים חוצבי אבנים וסתתים אשר חילקו ביניהם את קטעי החומה, שבע שנים עמלו הבונים עד אשר נפגשו, סמוך לשער אברהם אבינו החברוני הוא שער יפו של ימינו, והחומה האיתנה ניצבת לתפארה עד עצם היום הזה.
לאחר תום העבודה הגיע הסולטאן לחזות בחומה וציוה לחקוק שני זוגות אריות, כאלה אשר ראה בחלומו, להיות זכרון ועדות ליום אחרון כי הפך אללה את הקללה לברכה, ועל כן קורא שם השער הסמוך לחקיקה – "שער האריות".
העובדות ההסטוריות מבצבצות מערפילי האגדות - חומת ירושלים אכן נבנתה במצוות הסולטאן סולימאן המפואר, חומה חסונה אשר נבנתה משך שבע שנים.
ליד השער המזרחי בחומה חקוקים שני זוגות חיות, מעין אריות.
אך יש גם מנפצי אגדות, בהסטוריה נקראו אלה – איקונוקלסטים, לפיהם אין חיות אלו אריות אלא דמות פנתר להם (סמל הראלדי אשר היה בשימוש המושלים הממלוכים שקדמו הרבה לטורקים העות'מניים).
על כן יש הדורשים לאמור כי השם "שער האריות" ניתן על שם אריות הצנחנים העתידים לשחרר את ירושלים העתיקה דרך שער זה במלחמת ששת הימים.
בדיקה לשונאית תראה כי במקורו היה זה "שער השבטים" (שבטי ישראל העולים לרגל אל המקדש דרך שער זה) ובערבית "באב אל-אסבאט", שם אשר שובש במרוצת הדורות ל"באב אל-אסבא" לאמור שער האריות.
יתר-על-כן, בכניסה לעיר העתיקה מיד לאחר שער יפו, בצד שמאל של הדרך, סמוך וגובל בלשכת התיירות, מצוי גן קטן ובו שתי מצבות אבן ועליהן כתב ערבי מסולסל. מספר וילנאי: כאשר ציוה הסולטאן לבנות את החומה הפקיד על המלאכה שני אדריכלים ידועי שם ואמנים במלאכתם. כאשר שלמה המלאכה, בא הסולטאן וראה אכן החומה גדולה ואיתנה. אולם שני המהנדסים השכילו ובמקום לבנות חומה חדשה מהמסד עד הטפחות שיבצו בה קטעים אשר שרדו מחומות עתיקות וכך חסכו לסולטאן כסף וזמן עבודה.
במקום אחד טעו - והוא "הר ציון". שם הלכו בעקבות חומה צלבנית פנימית אשר הפרידה בין רובע לרובע והותירו את הר-ציון כולו מחוץ לחומות (ובכך הותירו חלק חשוב של העיר מחוץ לחומה). הסולטאן ציווה לתת לכל אחד ממהנדסים אלה פרס ניכר על עבודתו – שלושים אלף אדרכמוני זהב, אך יחד עם זאת הורה להעמידם לדין על גניבת אותו קטע חומה. פסק דינם יצא לתלותם ולהחרים את רכושם לאוצר המלוכה. ולמען כולם ישמעו ויראו - צווה לקברם ליד הכניסה הראשית לעיר.
מי בכם איש ויבור את העובדה מן האגדה?
אמרו נא לי האם סיפור זה אגדה או עובדה?
אם תרשו לי, אמן האגדות המודרני היה דר שזך [ראשי-תיבות - ד"ר שמואל זנוויל כהנא ז"ל] מנכ"ל משרד הדתות, ואביא אחד מסיפוריו – ליד 'קבר דוד' במרומי הר ציון התגוללה אבן עגלגלה מסותתת, והוא אמר, כאשר אבן זו שומעת בליל תשעה באב את הקדיש שלאחר 'איכה' היא עונה 'אמן' ומזילה דמעה. שאלתי אותו - אתה שמעת אותה עונה 'אמן' ? ענה הוא לי: כמובן, כאשר היא שומעת היא עונה, אתה תעשה שהיא תשמע ואני אראה לך שהיא עונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה