יום שבת, 12 בדצמבר 2020

פרקי משה - ויגש

 ויגשנאום יהודה ויחסי יהודה - יוסף - וייגש אליו יהודה (מד יח) - יצחק -  יהודה נואם בשכל –  מדלג על דברי יוסף  מרגלים אתם,  ומוסיף עליהם  ואשימה עיני עליו,  ומוסיף  ועזב את אביו ומת.   בזוהר – יהודה בתחילה גור ובסוף אריה  - תקיף.  הפירוש שיוסף עשה הכל כדי שהחלום יתגשם לא סביר, הוא רצה לראות שנפסקה השנאה. בהתוודעות שואל יוסף האם אבינו עודנו חי רטורית – איך זה שעודנו חי לאחר מכירתי. בית הלוי מסביר שזו תשובת יוסף לטענת יהודה שיעקב ימות אם בנימין לא יחזור . מניטו -  הריב בין האחים היה מי יהיה ההמשך. יהודה ויוסף חשדו כל אחד בשני שיקרה משהו כמו אצל האבות הקודמים.  חלום יוסף  פירשו אותו האחים שיהיו לו (ואולי גם לבנימין) שנים עשר בנים שיהיו הממשיכים - בהנהלתו. כיוון שכך, הרי שיוסף בחן אם יהודה נשאר בדעתו וישמח להיפטר מבנימין, ורק כאשר יהודה הציע את עצמו במקום בנימין השתכנע יוסף כי אין זה כך. למעשה נשארה התחרות שתסתיים רק בקיום העתידי של חיבור עצי יהודה ואפרים לעתיד כחזון יחזקאל.                    יונתן זקס – יהודה היה בתחילתו אטום – מה בצע כי נהרוג ולא מה נורא להרוג, בניגוד לראובן. [יוסף זכר לו אמירה זאת המהווה התנכרות וחשוב היה לו לבחון אם באמת השתנה] כאן מופיע יהודה אחר המוכן למסור עצמו לשחרר את בנימין. רק לאחר בירור זה מתגלה אליו יוסף. אנו כבר יודעים על שינוי זה ממעשה תמר. אכן השם יהודה מרמז על היותו בעל תשובה המודה ומתוודה, ומובנת יותר מלכותו בעתיד כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיק גמור – יוסף – יכול לעמוד.    נתיבות שלום – המדרש מפרש את וייגש – לתפילה, לפיוס, או למלחמה. והמגיד מסביר כי מה שנאמר כי אין עומדים לתפילה אלא מתוך כובד ראש הכוונה היא שיש לעמוד לתפילה לא על עצמי אלא על חלק ה' שבקרבי (בכל צרתם לו צר), ואולי זאת הכוונה ב"בי אדוני". ובספר תולדות יעקב יוסף מציע כי פירוש תפילה עני.. לפני ה' ישפוך שיחו, לבקש כי יותן לו לשפוך שיח לפני ה'. וזה גם מה שכתוב עמו אנכי בצרה. אמנם, אין זה דבר שכולם מסוגלים לו. ומצטט את אור החיים – מדוע יהודה צריך לגשת, הרי עמדו עם יוסף, ומסביר שיהודה קירב דעתו לאהוב את יוסף וע"י זה יתפייס אליו יוסף, ומציע הנתיבות שלום שכן הוא ההכנה לתפילה לקרב ליבו לה'.  יהודה הוא מידת המלכות, קבלת עול מלכות שמיים,  ויוסף מידת היסוד – למסור (לכוון) לה' את כל תשוקותיו. ועל כן סברו השבטים שיוסף מורד במלכות של יהודה. אך לעתיד יתברר לכל כי הם חייבים להשתלב כמו משיח בן יוסף ובן דויד. מדוע הוסיף אשר מכרתם אותי - נשארתי מבטל את עצמי כעבד, ועכשיו שגם יהודה הגיע לכך הוציאו כל איש מעלי ותהיה לנו התייחדות. ועוד, לא אתם שלחתם אותי, אלא ה' שלחני, שדן אותם כל הזמן לזכות.   שפת אמת – בשם הרי"מ שנקראנו יהודים כי מודים לה' על כל דבר, שזו מהות יהודה. וגם כאן דרש את היושר וויתר על עצמו.    שטיינזלץ – בעקבות ההפטרה ברור כי עיקר הפרשה היא חיבור יהודה ויוסף. אנו רואים זאת גם בצירוף יהושע וחור במלחמת עמלק, כלב ויהושע, משכן שילה והמקדש, יהונתן ודויד, ממלכות יהודה וישראל. למרות הפאר של יוסף לעומת יהודה הרועה, ליהודה יש את הנצח זו ירושלים – יכולתו שלא ליפול גם במכות קשות, כמו הודאת יהודה לתמר, ושל וייגש יהודה. ואכן שאול נפל ולא קם ואילו דויד גם לאחר חטא יוצא ממנו ספר תהילים. רחבעם לא ידע למשול ולעומתו לירבעם שמלך על ישראל אין חלק לעוה"ב. אפשר לומר שיוסף צדיק ויהודה בעל תשובה, גם בברכת יעקב ליוסף הגדולה וליהודה הנצח [יוסף מושלם ויהודה בונה את עצמו] .    שקלאר -  איך דיבר יהודה עם יוסף בלי מתורגמן? כנראה למד מצרית ואז אמר אל ייחר אפך בעבדך, או שדיבר עברית "בשפת הלב".     אברבנאל – יהודה התקרב ליוסף כדי לדבר בארבע עיניים , וביקש על כך סליחה – אל ייחר אפך.    רמב"ן – דבר - בקשה להחליף את העבדות אליו. הרב קוק – (שמועות הראי"ה ירושלים תרצ"ט) – השבטים היו צריכים לקבוע דרך לקדושת ה' בעולם. יוסף אמר שהשיטה היא להתערב בגויים  וללמדם בינה, ויהודה אמר עם לבדד ישכון פן ילמד ממעשי הגויים. וחשב יהודה כי שיטת יוסף מסכנת את קיום ישראל , וחיפשו השבטים עצה איך להיפטר מיוסף, שמעון ולוי  אמרו לכו ונהרגהו ויהודה אמר אם רצון ה' כשיטתו, אין תועלת בהריגתו אלא נמכרנו לישמעאלים, ונראה מה תביא הנהגתו אבל אחר כך ראה שהחלה גלות ישראל, וירד כדי להכין את מלכות בן דויד. ובהמשך כשחזרו לארץ אכלו קדשים לעין כל בימי משכן שילה שבנחלת יוסף, אך במקדש אכלו במחיצות סגורות לפי שיטת יהודה, וככה שולטים שתי השיטות עד ביאת גואל, יקום מתחילה משיח בן יוסף ואחריו משיח בן דויד. היוונים חפצו שישראל יילכו בשיטת יוסף להתבולל בגויים כי לא הבינו שמדובר בהתערבות לשם קדושת ישראל ואז באו משבט לוי והמשיכו את הקדושה הנפרדת, וגם לעתיד לבא יעלו הגויים אל בית ה' – לקדושה הנפרדת. ויאמר עבדך אבי.. שנים ילדה לי אשתי (מד כז) – נחמה – לא נמצא שיעקב אמר כך ולא סביר שיאמר כך, אלא יהודה רצה שיוסף יבין את הקשר של יעקב לבנימין.   נכמרו רחמיו.. וייבך שמה (מד ל) - גינזבורג – הבכי – שבע פעמים בכיות של יוסף השליט בפגישות עם אחיו.  הבכי הראשון בתורה הוא של הגר - שלילי – ייאוש, של אברהם על שרה – של הספד חיובי. עשיו לאחר ברכת יצחק – ייאוש. יעקב בפגשו את רחל – כנראה מבטא קירבה, אחר כך עשיו ויעקב – דעות שונות. אצל יוסף כתוב בפירוש  כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות. בכי חיובי ואמיתי הוא ברחמים על הזולת ולא על עצמו. ובמדרש – וקיבצתים.. בבכי יבואו ובתחנונים אובילם  (ירמיהו לא)  –   הקב"ה גואל את ישראל מתוך בכייה . הבכי בגאולה כי יש גם בכי כשהלב אינו יכול להכיל שמחה על אירוע, או את גודל השעה. בזוהר מובא שר"ע בכה כאשר רבי אליעזר גילה לו סודות. לפי חז"ל היו כאן בכיות על חורבנות העתיד. לפי התניא עצבות היא שלילית, פרט לעצבות של מרירות על מרחק מה'. יישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני (מד לג) -  נגן – שינאת האחים הייתה עקב העדפת יוסף, והם התכוונו לפגוע גם באביהם. רק כאשר יהודה מבטא נכונות להקרבה עבור בנימין המועדף גם הוא [ ומזכיר את צער אביו] , משתכנע יוסף שהמצב השתנה.  ספר בראשית כולל הרבה יחסי אחים, אצל קין והבל מסתיים ברצח, אצל עשיו ישמעאל ויוסף בהשלמה כלשהיא, אחרי כן באה השותפות היפה של משה ואהרון.  עיסוק זה ביחסי אחים בא ללמדנו כי עם ישראל הוא גם משפחה, ואנו רואים זאת גם בימינו, וגם שגורל שבויים וכד' נוגע ללב כולם, שלא כבמקומות אחרים. הדבר נמצא בתורה בביטוי אם יעקב ועשיו, וגם בכך שישראל נקראים בנים, וגם ביחס בין ה' וישראל כמו של זוג, בשיר השירים.                             סיכום:    יונתן זקס: כאן מופיע יהודה אחֵר המוכן למסור עצמו לשחרר את בנימין. רק לאחר בירור זה מתגלה אליו יוסף. ומובנת יותר מלכותו בעתיד כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיק גמור - יוסף - יכול לעמוד. גינזבורג: יוסף בכה שבע פעמים מתוך חמלה עליהם

  אחרי נאום יהודה - ולא יכלו אחיו לענות (מה ג)   הרב י' שפירא – במדרש שהאחים לא יכלו לעמוד בתוכחת יוסף, אמנם לא כתוב שהוכיח, אבל עצם התגלותו היתה תוכחה. מהר"ן אומר כי צער הבושה גדול מעונשה של גיהינום, אבל כאן הבושה מטהרת. יוסף חשב גם על האפשרות שיבוא פירוד כמו של ישמעאל ועשיו. יוסף איננו שולח מידע לאביו כי איננו בטוח שאביו לא חזר בו מהבחירה ביוסף. הוא מבקש את בנימין כדי להיות בטוח שבנימין לא מנודה כמוהו. הנאום של יהודה לימד אותו שהאחים חזרו בתשובה, שבנימין אינו מנודה, ושאביו מאן להינחם. בקשתו להביא את בנימין כללה קודם אפשרות ששניהם יהיו המשך העם. בנימין, שהיה בן שלשים והיו לו עשרה בנים, היה מבודד בבית, ורק אהבת יוסף גאלה אותו. יעקב כבר הרגיש עצמו שייך לעולם הבא, כי ה' הוא המציאות האמיתית ולכן המשיך לקרוא שמע בפגישת יוסף, ולכן כאילו לא מת וכאילו לא חי. העוד אבי חי (מה ג)– צרור המור– בסימן קריאה- כי פלא שלא מת מצער. ויאמר יוסף גשו נא אלי וייגשו ויאמר אני יוסף אשר מכרתם (מה ד) – צרור המור – שלא רצה לדבר על מכירתו בפני בנימין.  נחשוני מציע כי יוסף התפייס לאחר ארבעה וידויים של האחים. אברבנאל – לאחר שניסה אותם בארבע עלילות – מרגלים אתם כנגד האשמתו בהוצאת דיבה, מאסר שמעון – כנגד השלכתו לבור, כסף באמתחתם כנגד מכירתו, הגביע כדי להציע עבדות כתגובה למכירתו לעבד. ספורנו – גשו אלי – כדי שלא ישמעו אחרים [ובנימין לפי צרור המור] על מכירתו.    [ שפת אמת? -אשר מכרתם אותי – לכאורה מבייש אותם אלא שאחר שהרגישו קדושתו ולכן נבהלו מפניו – אמר להם שבא למדרגה זאת על ידי מכירתו למצרים. ]        ועתה אל תעצבו כי למחיה שלחני ה' (מה ה) – יונתן זקס – כאן באה הסליחה לראשונה – אמנם בביטויים קצת אחרים. הקודמת - יעקב לעשיו - היא פיוס ולא סליחה. בניגוד לאתיקת הבושה בעולם באה אתיקת אשמה, שבה המעשה הוא הרע ולא העושה, והוא הצריך להימחק. יוסף שסלח, הקדים לגילוי סליחתו את המעשים שהיו כפרה לאחיו. סליחה קיימת רק בתרבות שהתשובה נמצאת בה. ועוד – יוסף נתן הסבר חדש למכירתו, בדומה למסגרת מרעננת לציור ישן ובדומה להכנסת המשמעות של פראנקל לחיים במחנה. זה מתבטא באמירת   חשבתם רעה, וה' חשבה לטובה. נבון – יוסף אומר לאחיו אינני כועס עליכם כי היתה זאת תכנית של ה'. אמנם, לפי ההיגיון, אין זה מצדיק להוריד אחריותם למעשיהם. ויבך עליהם ואחר כך דיברו אחיו אתו (מה טו) –  אור החיים -   רק אחרי שראו כי הוא מצטער בצערם דיברו איתו.        ואתה צווית זאת עשו (מה יט)– בחיי – פרעה ידע ענוותנותו ולכן ציווהו לשלוח .    [יוסף הצדיק ואחיו – לשאלות הקשות מדוע הגיעו האחים לשנוא כל כך את יוסף ומדוע יוסף כשהיה משנה למלך במצרים לא הודיע לאביו שהוא חי ומדוע העביר יוסף תהליך קשה על האחים עד שהודיע על קיומו, ניתנו הרבה תשובות, אך קשה לסכמם בצורה פשוטה. אומר רק שפשטות לשון המקרא מצביעה על כך שיוסף בנערותו לא היה רגיש לביקורת אחיו על מעשיו ועל התנהגותו. בהמשך חייו היה כל כך רגיש שלא העיז להתגלות לפניהם עד שנוכח כי כבר אינה כה חריפה. אולי היה כבר חשדן אפילו עד כדי חשד שגם בנימין היה קרבן לשנאתם מצד אחד, ושאולי אביו השלים עם כך שיוסף איננו ועליו לחיות עם האחים האחרים ולא לחפש אותו. מה משמעות הפסוקים בפשטות ומה כוונת התורה בסיפור הדברים?    יהודה מבקש בתחנונים ומסביר את סבל אביו. כמו כן את האיחור בהבאת בנימין, ורומז הרי אמרת " ואשימה עיני עליו", ולבסוף מציע את עצמו כעבד – מוכיח כי אין הוא זומם שום התחכמות ומציע פתרון. רק בנקודה זאת לא יכול יוסף להתאפק. פירוש הדבר הוא – א. עד עכשיו חשש שאחיו לא יקבלו אותו (ואכן אח"כ כתוב ואחר דיברו אחיו עמו) ב. השתכנע כי יהודה כמנהיג האחים מוכן למסור נפשו למניעת הפרדת בן מאביו. ג. השתמש בבנימין כראשון כדי להבטיח שגם האחרים יצטרפו – ויבך על צוואריו. ועוד נקודה – חוסר אמון נמצא גם ליעקב – ויפג לבו כי לא האמין עד שראה את העגלות – שככל הנראה היה אסור להוציא עגלות ממצרים.]  

סיכום:    וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ: הר"ן אומר כי צער הבושה גדול מעונשה של גיהינום, אבל כאן הבושה מטהרת.

יעקב נכנס לתמונה  -   ויגידו לו לאמור עוד יוסף חי (מה כו) -  הרמב"ן - יעקב לא ידע עד מותו כי יוסף נמכר על ידי אחיו, וההוכחה לכך  שרק הם אמרו לו  שאביך ציווה שימחול להם, ויעקב עצמו לא אמר משהו כזה ליוסף. ותחי רוח יעקב (מה כז),  שפת אמת - שהתקשרותו עם כל השבטים הייתה דרך יוסף.  ושם יוסף שמאסף כל כוחותיו לה'.   רש"י –בויישב - שליעקב הובטח שאם מכל זרעו לא ימות אף אחד בחייו לא יראה גיהינום. [ ולא מובן מה הרעיון]. אברבנאל – יוסף ייסר את אחיו בעלילת הריגול כדי לכפר להם על עוון השלכתו לבור, בעוד שהמכירה לעבד חישב כשליחות מה'.  המדרש שואל איך נכנס יוסף לסיכון כשאמר הוציאו כל איש מעלי, וכן שואל איך זה שיעקב קרא ליוסף כדי לברך, נשמע שלא התייחד אתו, ומדוע - התשובה היא כדי לשמור על כבוד האחים, ברוח של מעשה תמר ויהודה. גם זה שיוסף לא גילה לאביו שהוא חי במשך תקופה ארוכה מוסברת כך. ואכן כתוב בפסיקתא שיוסף לא התייחד עם אביו כדי לא לספר מה עשו האחים [אמנם היה יכול לספר שתפסו אותו המדיינים שזו אמת חלקית].  יעקב ובניו יורדים מצרימה - אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (מו ד) – רשי – הבטיחו שייקבר בארץ. נחמה – לאחר שהבטיחו ה' שלגוי גדול אשימך שם, מסתבר שהכוונה היא שצאצאיו יעלו ממצרים. גרינברג –  - מסביר כי יעקב וצאצאיו נקראו ישראל כי תפקידם להפיץ את שם ה' בעולם, וירידתם למצרים לשם משימה זאת, ואחר כך מעלה אותם לארץ. גלות ישראל היא גם גלות השכינה. ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה (מו ח) – נבון – בתחילת הפרשה עדיין מופיעים האחים כאנשים פרטיים, ואפילו בהגדרת יהודה מפי יעקב – אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי (מד כז), זה נשמע כאילו עלה שוב הרעיון כי את העתיד יבנו רק חלק מהאחים . אך כאן נמנים כולם – באה התורה להכיר לנו את ראשי בתי האב הבסיס לבניית עם. אכן מניין זה מובא גם בשמות א.  כאן סוד היוצרות ישראל כעם , רשימת שבעים היורדים למצרים, כמעט זהה לראשי בתי האב במדבר ובערבות מואב, ואכן העמים הם הפועלים בהיסטוריה.            בני רחל אשת יעקב (מו יט) – רמב"ן – סידר האימהות לפי ריבוי ילדיהם ולכן רחל – 14 צאצאים, באה אחרי זילפה- 16, והוצרך לומר שהיא אשת יעקב. הבאים מצרימה שבעים (מו כז) – אבן עזרא - מעלה פקפוק בצירוף יוכבד שנולדה בין החומות, ומציע שהמניין הושלם על ידי הכללת יעקב עם בני לאה. ראייתו – לא ייתכן שעמרם לקח אותה בגיל של 130 שנה, ואז ילדה את משה, מבלי שהתורה תספר לנו על כך. [אולי כוונתו שבת לוי זו נכדה וזה מדרש בלבד]. וייפול על צואריו - ויבך על צואריו עוד ויאמר ישראל אמותה הפעם(מו כט) – רשי – יוסף בכה, ונפל על צוארי אביו,  יעקב לא נפל על צוארי יוסף, כי קרא שמע.   רמבן – וייפול ויבך זה יעקב, כמו ההמשך ויאמר ישראל, וההיגיון הפשוט שהאבא רגיש יותר.       הרב גולדוויכט -  כי ביקש לבחון נאמנותו למסורת. נחמה – מהמילה עוד מוכח שמדובר ביעקב, כי  וודאי שהתרגש יותר בפגישה זאת. הירש – מוכח כרשי כי הפסוק ממשיך ויאמר ישראל, וכן סביר שיוסף עברו במוחו כל השנים מאז עזב את אביו.  נבון – המסר שמועבר כאן הוא שלפעמים נדרש איפוק שהוא כמין קרבן, כך כאן יעקב, אהרון במות בניו, רבי עקיבא שבשעת הריגתו קרא שמע, אכן איפוק כזה הוא פיסגה בעבודת ה'. כי אין מרעה.. כי כבד הרעב בארץ כנען (מז ד) – רמב"ן – כי בארץ יאכלו  האנשים את העשב, ובמצרים יש שבר – מה לאכול. 

סיכום: נבון: רשימת הבאים מצרימה היא ייסוד עם ישראל. הירש: יוסף הפוגש את אביו בוכה מתוך שעברו במוחו כל השנים מאז עזב את אביו.

יוסף עושה רפורמה במצרים - ולא נמות.. גם אדמתנו (מז יט) – רד"ק- אדמה מתה כשאין זורעים אותה.

קנה אותנו ונהיה עבדים.. ויקן יוסף את אדמת מצרים.. והעם העביר לערים (מז יט) – נחמה – ברוח דברי התורה להימנע מעבדות כמו רציעת אוזן של הרוצה להישאר עבד.  רשבם – הגלה אותם מאדמתם.   הנציב – העביר אותם אגודות אגודות ולא הפריד בין הדבקים. ונתתם  חמישית לפרעה וארבע הידות יהא לכם (מז כ,כד) –חזקוני– יד לזרע, יד לאוכלכם, יד לאשר בבתיכם – לעבדים, יד לטפכם. [כאן סוציאליזם נוסח יוסף. בעבר הבאתי ראיות רבות לחתירת התורה לשוויון, כמו דיני עבדים,  שמיטה כולל שמיטת כספים, איסור ריבית, חלוקת נחלות לכולם ושמירת בעלותם על ידי חזרתם ביובל. לא שמתי לב לתהליך המובא בפרשתנו, שבו יוסף ביצע גם חלוקה מחודשת ושווה של כל הקרקעות הפרטיות במצרים.  זה תהליך מהפכני של שוויון. אולי כוונת התורה להעמיד אותנו על כך שלא היה המשך ארוך לכך, כמו ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף. אמנם קשה לתאר ביטול החלוקה מבלי אי סדרים קיצוניים]. רק אדמת הכהנים לא קנה (מז כב) – נחמה – התורה מספרת לנו מעשה המצביע על העדפת הכוהנים המקבלים אדמה למרות שהם ניזונים משולחן פרעה, אולי כדי שנבין את מצות התורה שלכוהנים אין נחלות.      וישב ישראל בארץ מצרים ויאחזו בה וייפרו וירבו מאוד (מז כז) – נחמה - מההתערות הזאת במצרים פחד יעקב ולכן אמר לו ה' אל תירא מרדת מצרים. ניתן ללמוד את זה מבקשת יעקב להיקבר בארץ, ומהשוואת ברכת ה' ליעקב בחזרתו מחרן(לה יא), לברכת יעקב ליוסף (מח ד), הן מאוד דומות, אך הבדל בולט הוא השמטת  ומלכים מחלציך ייצאו – יעקב יודע כי המלוכה תינתן בעיקר ליהודה.    

סיכום: יוסף מנצל את הרעב להעברת מהפכה סוציאלית. בני ישראל מתבססים במצרים.

                   


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה