מבוא
בשנים האחרונות יש התעוררות רבה ללימוד תורה, במיוחד בדרך של "פרשת השבוע". רק בסביבתנו הקרובה יש ארבעה חוגים כאלה. מהם אזכיר במיוחד [בשל איכות המורים] את זה המתקיים ב-"בית מורשת בגין" מדי חמישי בערב ומושך אליו קהל של מאות מכל חוגי האוכלוסיה - דתיים וחילונים, נערים וזקנים.
מדי יום ראשון מוקדש לנושא זה ערב שלם בבית "ון-ליר" שאף הוא מושך מאות. לצערי איני יכול להיות נוכח בו בעצמי, כי אין שם סדרי חניה מתאימים לנכים, והצפיפות עצומה. גם בבתי הכנסת בהם אני מתפלל בשבתות – "ישורון" ו"רננים" – מתקיימות דרשות על פרשת השבוע בשבתות החורף, ושיעור נפלא של הרב הרשלר, שאיני מצליח להגיע אליו הרבה.
נראה שיש התעניינות גדולה בנושא. עשרות ספרים יוצאים מדי שנה עם פירושים ודרשות, ובתוך הנחשול הזה מצאתי אני קרן-זווית להתגדר בה.
נראה לי שבגישה שלי יש יחוד ומקוריות מסוימת:
- איני נוקט בדרך הקלה של עיון במפרשים הגדולים, אלא מנסה להבין מתוך הכתוב עצמו, מתוך אמונה שלמה כי "המקרא מפרש את עצמו". צריך רק לעיין ולהעמיק ולבדוק גם במקומות אחרים בתנ"ך בו מובא אותו נושא. כמאמר חז"ל:
"דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר" [ירושלמי, ראש השנה י'ז י'] בהשוואת פירושי מילים ומושגים. ומיוחדת לי במידה מסוימת זווית הראיה של "גיאוגרפיה הסטורית" המסייעת לי להבין ארועים על רקע הזמן והמקום בו התרחשו.
- אני יוצא מהנחת יסוד כי התורה אינה ספר לימוד, לא לגיאוגרפיה ולא להסטוריה. וכאשר מובא תיאור גיאוגרפי או אירוע הסטורי יש לנסות לרדת לכוונת הכתוב, מדוע הוא מובא? ולמה בצורה זו? התורה [והתנ"ך כולו] הוא ספר הדרכה הבא ללמד אותנו הנהגה וערכים לחיים נכונים.
- אזכיר בהקשר זה את ההערה בפירוש ל"שיר השירים", פירוש המיוחס לרב סעדיה גאון:
"כתובים רבים סגורים במנעול שעל המפרש לפתוח". איני מתיימר לחשוב שבידי מפתחות מתאימים, אך יתכן שבחלק מהמקרים הצלחתי לכוון להבנה נכונה של המקרא. לדעתי יש לקרוא להבין ואז תן לתורה ללמד אותך, להשכיל מה המסר הצפון בקטע הזה.
- ברור לי שחלק ניכר מן הידע שאני מעלה מן המאגר שבראשי הוא כזה ששמעתי או קראתי באחד הימים, אם כי לא תמיד הוא נשמר כפי שנאמר, אלא כפי שאני הבנתי אותו או שכך נשמר בזכרוני.
- מעודדת אותי גישה אשר כתב גדול פרשני הפשט – הרשב"ם נכדו של רש"י :
"גם רבנו שלמה [רש"י], אבי אמי, מאיר עיני גולה, שפירש תורה נביאים וכתובים – נתן לבו לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני... נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום". את זאת כתב רשב"ם באמצע ספר בראשית ולא בתחילתו, כנראה כי חש שרש"י בפירושו על סיפור מכירת יוסף סטה מן הפשט ונסחף אחר מדרשי האגדה [שכבודם במקומם אך הם עוסקים ברעיון אותו ביקשו להנחיל ולא בפירוש הפסוקים עצמם]. שמעתי כי באחד הימים החלו תלמידים לתקוף את הרשב"ם, כאשר התבטא בחריפות על פירוש מסוים של רש"י ואמר: "פירש ולא ידע מה פירש". אמר להם רש"י "הניחו לו, הוא הצודק, זקנתי ואין לי כח לכתוב מחדש. לו היה לי כח הייתי כותב משהו הקרוב לפירושו". איני יודע אם הסיפור מדויק, אבל הוא בהחלט מסמן.
- עידוד רב קיבלתי מחותני, הרב הצדיק צבי אלימלך פריזנט-שור זצ"ל, שהיה מגדולי ומנהיגי חסידות בויאן בירושלים. הוא ציטט לי את מי שכנראה על שמו הוא קרוי, האדמו"ר צבי אלימלך מרימנוב ז"ל, בפירושו לביטוי "נעשה ונשמע": "נעשה כעת המוטל עלינו ונשמע בכל פעם מוצא שפתיך, ה' יתברך מילא רצונם, שבכל פעם ששומעים דבר חדש מדבריו - לוקחים חיים מה שמולידים חכמי הדור, והם המה דברי א-להים ממש" [אגרא דכלא רא ע'ב].
- כפי שאמרתי במקום אחר – עבודת פרשנות זו החלה ליד שולחן השבת. כאשר נוכחתי שילדי אינם נוטים להקשיב לאשר אני מנסה לומר [והם צדקו, במשך השבוע לא ראו זה את זה ואת הילדים ועתה הזמן המתאים להחלפת חוויות ודעות], התחכמתי להם, ואת הדברים כתבתי ושלחתי להם [ולעוד קומץ חברים שביקשו זאת] באי-מייל. ואכן הצלחתי ! קיבלתי תגובות ואף השגות אשר מילאו אותי סיפוק ורצון להמשיך.
- ואחרון חשוב: תורת ישראל פסקנית ונחרצת באשר להלכה, אך מאפשרת כר נרחב של מגוון דעות ופירושים [עמד על כך הרמב"ם בהרחבה]. אני מנצל חופש זה כדי להשמיע דעות המקובלות רק על מיעוט מתוך הקהילה הציונית-דתית, ושמח בכל פעם שאני מקבל מקוראי השגות ומענות, כי בחלק ניכר אני חוטא בפרובוקטיביות במטרה לעורר למחשבה וחשיבה. במיוחד אהובים עלי דברי גיסי האהוב, ד"ר חנניה גלובמן, שדעותיו רחוקות מאד מאלו שלי. אף איני טוען שעמי האמת, כי בניגוד למתמטיקה, במחשבת ישראל לכל דעה האמת שלה ורק לעתיד לבוא "ומלאה הארץ דעה" [דעה ולא דעות].
לפני כשבועיים פנה אלי בני הגדול והחכם אייל ואמר כי ילדי רוצים להוציא ספר על חיי והאירועים אותם עברתי. עניתי לו כי זה יכול לבוא כחלק מספר הפירושים לפרשת השבוע [מעין פתיחה או הקדמה] בבוא העת. חלק מילדי התנגדו לכך ואמרו כי יש מקום ראוי לשני הדברים, כל אחד במקומו. קיבלתי את דעתם ואם מישהו קורא כעת דברים אלה – זה יצא כספר נפרד בתפוצה מצומצמת ולא נראה שמקומו כאן באתר על הבנת התורה לפי סדר פרשת השבוע והמועדים.
את האתר אני מכנה בשם "תורה היום", כי כל יום ויום הם נראים בעיני כחדשים.
זו גם הסיבה שאז [1970] לא הסכמתי ליזמת ילדי אהובים להפיץ את פירושי ברחבי הרשת. כי הם נכתבו מראש ל"מגזר" שגדל על אמונה, והחלק שאני ירא ממנו הוא שיפרשו את דברי "כמורה שלא כהלכה". הגבלה זו חלה רק כל עוד עודני חי ולא שכנעוני, אולם לאחר כך אשמח אם יחולו בי דברי חז"ל "אין עושים נפשות לצדיקים – דבריהם הם זכרונם". ובמדור התגובות יש בהחלט מקום להבאת פירוש שונה.
ומשהו להבהרה – איני עוסק כלל בהלכה, שאליה נספחו במשך הדורות מנהגים. וכל אדם ינהג כמנהג אבותיו. אני רק מנסה לעשות את המוטל עלינו "להגות בדברי תורה", כפי הנראה לי תואם לדורנו, ואת אשר העליתי בהגיגי אני מבקש לשתף את בני משפחתי ידידי ומכרי, ומקווה שבעקבות התחלה זו הם יגיעו להגיגים משלהם [לא במקרה נקטה התורה במילה "והגית" שלדעתי היא: הפעל את ההיגיון שלך].
אקווה שאת הגיגי לא רק יקראו אלא ימשיכו ויעלו הגות משלהם. הסיבה העיקרית שהסכמתי היא הסיכוי לקבל תגובות, לא רק הסכמות, אלא ויכוח פורה ומפרה – "תוסס על מנת להתסיס".
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחק