לאחר מות שני
בני אהרן, התברר למשה כי קרבן החטאת אותו היו אמורים לאכול אלעזר ואיתמר, שני בני
אהרן הנותרים, נשרף. משה כעס עליהם "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן
הנותרים לאמור: מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש?.. ואותה נתן לכם לשאת את עוון
העדה לכפר עליהם..." [ויקרא י' 16-18]. עונה לו אהרן: "הן היום
הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום, הייטב
בעיני ה'?" [י' 18].
הבה נבין את
מהותו של הויכוח בין האחים. נדב ואביהו מתו כי הקריבו אש זרה 'אשר לא ציויתי'.
משה מדקדק ומקפיד גם בעת צרה על קיום מדוקדק של המצוות 'כאשר ציוה ה' את משה'. ואילו
אהרן טוען שיש מקום לחריגה בנסיבות מיוחדות בהן הקיום אינו משרת את הייעוד.
אכילת הבשר על
ידי הכהנים היא חלק מתהליך הכפרה שמהווה הקרבן. כפי הגדרתו החריפה של הרשב"ם:
"עלובה כלה שזינתה ביום חופתה"!
גדולתו של משה נראתה בכך שהבין וקיבל "וישמע משה
וייטב בעיניו" [י' 20].
נשים לב גם
לנושא האבל. אומר להם משה: יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה. ז וּמִפֶּתַח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר
וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא
תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה יִקְצֹף; ....כָּל-בֵּית אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ".
כלומר אתם
הכהנים כעת בתפקיד מלא, אסור לכם לצאת מאוהל מועד בו אתם מיצגים את כל העם ולכן
אסור לכם להראות סימני אבל חיצוני. אבל -
וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית
יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף ה'.
העם כולו יהיה
באבל.
נשים לב,רק באותו יום יצאא מכח עליון ושרפה את הרבנות,וכל העם יצא ברושם עז ובהודיה,אז למה נגב ואביהו יצאו בצעד אווילי זה?
השבמחק