בחומש שמות פרק ל' פסוק 15 נאמר: "העשיר
לא ירבה והדל לא ימעיט"!
הרבה תמהו על כך. כי לפי מידת היכרותנו
את העולם יש הרבה עשירים הממעיטים לתת, ואילו מרבית הדלים מרבים לתת מעל ומעבר
ליכולתם!
אלא נראה שיש להבין כך:
העשיר, כאשר הוא נותן לדל, לרוב הוא
מסתכל על מה שהוא נותן במשקפת מגדלת ונראה לו שהוא מרבה. לעומת זאת הדל מסתכל על המתת
מצדה השני של המשקפת ונראה לו שהיא קטנה. על זה הכתוב
מתווה לנו דרך של צדק חברתי. במצב הקיים
- העשירים עושים הכל להרבות את רכושם, משתלטים ומעסיקים במחירי ניצול. ממילא הדל
ממעיט את הונו, אז אם העשיר לא ירבה - הדל לא ימעיט.
דודי, אח אבי, הרב מנחם בן-ציון זקס זצ"ל,
שהיה ראש מערכת החינוך וראש הקהל בעיר שיקגו ועסק רבות בהתרמה, אמר כי עשירי עירו
נזהרים מאד בקיום מצוות, ובמיוחד הם מקפידים על ה'לאו' של "העשיר לא
ירבה". רובם אינם נותנים תרומות גדולות ולא לעתים קרובות. זה כמובן על דרך החידוד.
הפירוש הפשוט הוא:
העשיר לא יתן תרומה גדולה מאד, שאז יחזיק
טובה לעצמו ויתגאה ! ואילו העני לא יאמר - בקושי יש לי לעצמי ! אלא, חובת הנתינה
חלה על כולם בשווה, ותרומת מחצית השקל תוכיח.
ואני
כבר מרבה במילים והגיע זמנו של האריה בחבורה לומר דברו.
[נאמר בסעודת
שבת אליה הוזמנו בביתם של אורה וד"ר אריה ורצברגר].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה