אחד הדברים
שקשה לנו לקלוט ולהפנים הנו התפתחות הידע הבא עם הדורות. מה שידוע היום בנושאים שונים, לעתים אף לילד בבית ספר
יסודי, לא היה ידוע עדיין לגאונים וחכמים בימי קדם.
לי אישית בולט
הדבר בייחוד בנושאי הגיאוגרפיה:
רש"י, שאין
חולק על גאוניותו, לא היו בפניו מפות אמינות ומדויקות. כל ידע הגיאוגרפי בא לו מניתוח הכתובים.
נביא דוגמא מתוך
פרשת השבוע שאנו עוסקים בה – פרשת 'בא'. בסיום מכת ה'ארבה' אומר הכתוב [שמות י'
19]: "ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה
סוף.." מפרש רש"י: רוח ים-רוח מערבי... ימה סוף - אומר שים סוף
היה מקצתו במערב כנגד כל רוח דרומית, וגם במזרחה של א"י, לפיכך רוח ים תקעו
לארבה בים-סוף כנגדו...
לא היה על
רש"י להסתבך ולהפוך כיווני ימים, אלא לקרוא את הפסוק כולו: אכן באה רוח ממערב
[מכיוון ים סוף], אך הקב"ה הפך את כיוונה, כפי שקורה באזור זה ברוחות חזקות
מאד. לכן נאמר בתחילת הפסוק 'ויהפוך', והרוח שיצרה מערבולת רוחות ["עלעול"]
הרימה את כל אשר היה, כולל הארבה, ותקעה אותו בים-סוף השוכן ממזרח למצרים.
העיר לי ידידי
הטוב ד"ר רחמים מלמד-כהן, שבאחד המקומות כותב רש"י שהדרך
מ-כזיב לעכו
היא ממערב למזרח. אמנם איני מצטט במדויק את מילותיו, אך המשמעות היא כזו. וידידי
המלומד גדעון ישראלי המציא לי מיקום של
פירוש ברש"י [מסכת גיטין דף ז עמוד ב']. אם כי רבי, הרב שטיינזלץ [אבן
ישראל] בפירושו פותר את העניין על ידי תיקון גרסה באמרו שצריך להיות כתוב
"משמאלו למזרח הדרך", ורמז כי יש להטיל את האשמה על המעתיקים מכתבי היד.
אבקש לחזור
ולומר שאין דברים אלה גורעים מגאוניותו ועצמתו של רש"י! אינני זוכר מי אמר זאת
אך באחת ההרצאות להן האזנתי טען המרצה כי רש"י כתב שהירדן נשפך לים התיכון, כי
כך השתמע לרש"י מאיזה מדרש.
להזכיר, באותם
ימים רחוקים לא היו קיימות מפות אמינות. היו גדולי מדע שדיברו על מחקר "הרי
חושך", והיו אף כאלה אשר שרטטו אותם במפות עתיקות!
לאחרונה מתברר שכנראה לא הצלחנו להפנים את הגאוניות של רש"י או את
הידע המקיף שלו. נראה זאת ע"י פסוק מפרשתנו, כאשר פרעה מסכים חלקית ליציאת
בני ישראל ממצרים ואומר למשה [פרק י' 10] " רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם". סגנון תמוה. אותו סגנון חוזר
כאשר משה אומר קב"ה [ל'ב 12] "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה
הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן
אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ". רש"י מפרש את הקטע הראשון
במילה אחת "כתרגומו. ומדרש אגדה שמעתי – כוכב אחד יש ששמו רעה. אותו כוכב
עולה לקראתכם במדבר והוא סימן דם והריגה".
למצרים הקדומה היו כאלפיים אלים והאל המרכזי הוא זה שבלעדיו אין חיים עלי
אדמות –השמש, ובמצרית שמו רע.
חשבתי שאני מצליח להעלות רעיון מקורי, אך מצאתי שקדמני מורי ורבי פרופ' יהודה אליצור בפירושו הנהדר "דעת
מקרא". אך עדיין נותרה לי האפשרות להרחיב קצת ולהסביר. מצרים הקדומה היתה
המפותחת והעשירה בארצות העולם הקדום ורבים ניסו לפלוש אליה – אך המגן הטבעי שלה
היה ה מ ד ב ר, שצבאות ושבטים רבים מצאו בו את סופם בחום השמש הקופחת.
תרגיל מבריק שנקט בו משה ביציאה ממצרים היה יציאה בדרך הצפונית הקצרה אשר
לחופי הים התיכון וחניה ראשונה באילים [שרוב החוקרים מזהים אותה עם ע'רנדל אשר על
שפת הלגונה הימית] ומשם חזר לסוכות ועם כל העם אל גבולה הצפוני של מצרים, אל איתם
אשר בקצה המדבר, סמוך למבצר העיקרי של פרעה במגדול. פרעה ראה בסיבוב תמוה זה אות לכשלון, לפחד מפני
המדבר, ואמר למפקדה העליונה שלו [שמות י'ד 2]: " ג וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם
הַמִּדְבָּר". באמרו סגר התכוון כנראה ל-רע אלוהיו. אך הקב"ה הגיב ואמר:
ד "וְחִזַּקְתִּי אֶת-לֵב-פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה
וּבְכָל-חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי ה'". וכאן אכן היה סופו של
פרעה עם כל חילו.
כן יאבדו כל אויביך ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה