יום שני, 4 באפריל 2016

פסח - חג המצות - חג החירות

לקראת חג הפסח – חג החירות [הרהורים]

נתחיל בשתי הנחות יסוד עליהן מושתת כל מה שברצוני להעלות לדיון:
א. התורה אינה ספר הסטוריה והיא לא באה לספר לנו על ארועים קדומים. מגמת התורה היא להורות לנו כיצד להתנהג ואיך לחשוב ולהבין. לזאת, כל ארוע הסטורי המוזכר בה, יש מגמה בהבאתו ובצורת הבאתו, ועלינו להבין ולהשכיל ולנסות להפיק ממנו את המסר המועבר אלינו.
ב. כאשר אנו אומרים בהגדה של פסח את תלונתנו העיקרית "וירעו אותנו המצרים", לא נאמר וירעו-לנו-המצרים. עיקר תלונתנו היתה לא על הרעות שעשו לנו הנוגשים אלא על מה שהם גרמו לנו – שעשו אותנו רעים. ואכן משה רבנו תחילת התגלותו ומעשיו היו  א. בהצלת ישראלי מיד מצרי. ב. בנסיון לחנך את איש ישראל "רשע, למה תכה רעך"? [זה היה אחד מן הדברים הרעים שגרמו לנו המצרים – שניתן להשיג דברים באלימות].

בעקבות הדברים הללו העזתי והעליתי הרהור לפירוש הולם לימינו של פסוק בתורה  [בראשית כז, מ]
וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:
אנו בימינו אלה נאלצים לחיות על חרבנו, להילחם בשונאים הקמים עלינו מסביב וגם מבית לעבוד את אחינו. אין לנו חופש, אנו נתונים לממשל קואליציוני שפירושו לחיות לפי "פשרה", כלומר לעבוד לא לפי השקפתנו אלא לפי מה שניתן לנו.
והמוצא אשר התורה רומזת לנו [לפי הרהור זה]: עלינו להיות דבקים בתורה ולא להכנע לאלה הליברלים השוכנים בתוכנו. אם כי לא זו דרכה של תורה בחיים הנורמליים, ללא אויבים מסביב ומבפנים. התורה מצווה עלינו ב-15 מקומות שונים "ואהבת את הגר" "וגר לא תונה ולא תלחצנו" והכוונה היא ל"גר תושב" כלומר לגוי תושב הארץ שהוא לא  "גר צדק", כלומר מי שנתגייר הוא כבר יהודי לכל דבר ואסור אף להזכיר לו את בואו מעם זר. וכפי שכתב הרמב"ם לעובדיה הגר אשר שאל אותו האם מותר לו לומר בתפילה "...וא-לוהי אבותינו א-לוהי אברהם... יצחק ויעקב". ענה לו הרמב"ם [איני מצטט במדויק כי האגרת אינה לפני] לא רק שמותר לך, אתה צריך לומר כן – אחינו אתה! [ולא כפי שפלג ביהדות פירש, שביטל למפרע גיורים שנעשו על ידי רבנים יראי שמים].
כדרכם של הרהורים הפלגתי הצידה ואחזור לפסוק אותו הבאנו: לפי כיוון זה, אם נדע לשלוט ביושב בתוכנו וננהג עמו במידת החסד והיושר, נגיע אל פריקת העול מעל צוארנו.
הרהור זה עלה בי הבוקר כאשר האזנתי ל"חדשות" שתושבי רצועת עזה הפגיזו אותנו בכשמונים טילים בלילה אחד, ואנו מזרימים אליהם עשרות משאות טעונות חומרי מזון ובניה וכן כספים גדולים במזומן, דבר הנוגד את ההיגיון בעת מלחמה, אך מצווה עלינו בעת שלום.

איני מתיימר לומר שאני יודע לדייק בפירוש הכתובים, אבל מצווה עלינו להרהר בדברי תורה ולהתאים עצמנו להם לפי ההווה בימינו. לכאן הגעתי ואני מנסה לשתף אתכם בהלך מחשבתי.
בעיקר שצווינו לחזור ולומר כי עיקר מהותו של חג הפסח שאנו חוגגים הוא "זכר ליציאת מצרים" והוא עבורנו "חג החירות" ולימדונו חז"ל  [ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תיט]:
"וכתיב והלוחות מעשה אלהים המה וגו' אל תקרי חרות אלא חרות".
הצווי חרוט עמוק מפני השטח ויש להעמיק כדי לחוש בו.
חירות אינה חופש בלבד ואינה הפקרות, ואין לך בן חורין אלא שעוסק בתורה, כי "תורת חיים היא", היא המדריכה אותנו איך לחיות. ואין להתעלל ביושבים בגבולנו אלא לקבלם כ'תושב' [ראה בבראשית הגדרת חובות המיעוט "מצוות בני-נח"].

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה