האמנם "ראש-חודש" הוא חג ?
בפרשת פנחס [במדבר כח-כט] מונה הכתוב את קרבנות ה"מועדים",
כאשר קרבנות ראש חודש זהים לחלוטין לאלה של חג "הפסח ושל חג "השבועות".
הסבר מעניין
לחג זה מביא רבנו אברהם אבן-עזרא, בסגנונו המיוחד: "אמר רבי משה הכהן
הספרדי נ"ע, שפירושו חודש ניסן כי כן כתוב 'ראשון הוא לכם' ואחר כך אמר 'עולת
חודש בחודשו' ואמר שיעשו כן בכל חודש ועל כן הוסיף 'לחודשי השנה' ופירושו – נכון
הוא" [משה בר שמואל הכהן אבן ג'יקָטילה (או
הרמ"ך או משה הנקדן 1020, קורדובה].
ראב"ע
מציין כי עיקר מהות הקרבנות היא לר"ח ניסן וממנו ינקו יתר החודשים. בעצם הוא
עומד כאן על הדואליות של יום זה – יום רגיל, שאין בו חג ואין בו מועד, אולם הוא
הניצב ביסוד כל לוח השנה ומהווה בסיס לכל המועדות. התורה מבליטה את החשיבות
שבשגרתיות מעגל הזמן בביטוי "עולת חודש בחודשו" [במדבר כח 10], והביטוי
נעשה חגיגי ב-נביא [ישעיה סו 23] "והיה מדי חודש בחודשו... יבוא כל בשר
להשתחוות.."
טרדה אותנו השאלה: מה היא המהות המיוחדת של 'ראש החודש'?
התורה אומרת [במדבר י' 10] "י וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם, וּבְרָאשֵׁי
חָדְשֵׁיכֶם--וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי
שַׁלְמֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱ-לֹהֵיכֶם, אֲנִי ה'" [במדבר י' 10].
כלומר, היא מבדילה במפורש ומציינת ש"ראש חודש"
אינו מן המועדים. המצווה הנזכרת כאן היא לתקוע בחצוצרות! מצווה אחרת המחייבת בראש
חודש היא - להביא קורבן עולה [במדבר כח 11]: יא וּבְרָאשֵׁי
חָדְשֵׁיכֶם--תַּקְרִיבוּ עֹלָה לה': פָּרִים בְּנֵי-בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל
אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם. יב
וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד;
וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לָאַיִל הָאֶחָד. יג וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן
לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד; עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַה'. יד
וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל
וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ--יָיִן: זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ,
לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. טו וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד
לְחַטָּאת לַה' עַל-עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ. {ס}
אין ביום זה
ייחוד הדומה לחגים אחרים כמו "איסור מלאכה" או "מקרא קודש"
(מצווה לעצמה היא על ראש חודש ניסן [שמות יא 1] אותו יש לכנות "ראשון לחודשי השנה").
אם נעיין בספרי הנביאים נוכל להסיק שבימיהם אכן היה ראש
החודש – יום חג !
הנביא הושע
מאיים ואומר [הושע ב' 32]: וְהִשְׁבַּתִּי,
כָּל-מְשׂוֹשָׂהּ, חַגָּהּ, חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ--וְכֹל מוֹעֲדָהּ.
כלומר, השמחות
והחגיגות המתקיימות בימי חג וראש חודש – תבוטלנה, והששון יהפך לאבל.
גם הנביא ישעיהו
אומר "חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן
וַעֲצָרָה" [ישעיה א'13] וממשיך [14] "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי,
הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם
אַעְלִים עֵינַי. לעומת זאת אומר הנביא בחזיון לעתיד "כג וְהָיָה, מִדֵּי-חֹדֶשׁ
בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ; יָבוֹא כָל-בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי, אָמַר ה' א-לוקים" [סו 23]:
גם הנביא יחזקאל
בתארו את בית המקדש אומר "א כֹּה-אָמַר ה' א-לוקים, שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה
קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה; וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ
וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ... וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם-הָאָרֶץ פֶּתַח
הַשַּׁעַר הַהוּא בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים.." [יחזקאל
מו 1-3].
בספר שמואל
אומר דוד אל רעהו יהונתן בן שאול "ה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוֹנָתָן,
הִנֵּה-חֹדֶשׁ מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב-אֵשֵׁב עִם-הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל;
וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית. ו אִם-פָּקֹד יִפְקְדֵנִיי" [שמואל א
כ'5] משמע - שהיו סעודות חגיגיות
נוהגות ביום זה.
גם רצח גדליהו
בן אחיקם בוצע בהזדמנות של סעודת ראש חודש אשר נערכה בהשתתפות ראשי הצבא והמנהיגים
"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה
בֶן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים
אִתּוֹ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם--הַמִּצְפָּתָה; וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם
יַחְדָּו, בַּמִּצְפָּה. , [ירמיהו מא 1].
בימי בית שני
היה "סוד העיבור" לסמל קוממיות והגמוניית דת ישראל ונחוג בשמחה: "חצר
גדולה היתה בירושלים ובית-יעזק שמה ולשם היו העדים מתכנסים ובית דין בודקין אותן
שוב, וסעודות גדולות עושין להם" [ראש השנה פרק ב' משנה ה']. סעודה זו נחשבה
למצווה עד שרבי יוחנן היה נכנס בשחרית לבית המדרש, מלקט את הפירורים שנותרו מהסעודה ואוכלם [ירושלמי מו"ק פ"ה
הלכה צ']. הוא גם פסק הלכה שמותר ללוות בריבית לצורך סעודת קידוש החודש [סנהדרין
פ"ח ה"ב].
השאת המשואות
בראשי ההרים להודיע על קידוש החודש [בבלי, מסכת ראש השנה כג]: כאשר התקינו שיעלו משואות
רק בחודש מלא ולא בחסר – התוספות במקום מסבירים זאת משום החסכון בביטול של שני ימי
עבודה. כלומר שאז היה מנהג לא לעשות מלאכה בראש חודש. לאחר חורבן הבית, כאשר פסקו
להקריב קרבן ראש חודש, פסק גם נוהג ביטול המלאכה.
אך דוקא הנשים
שמרו במיוחד על מנהג זה של ביטול מלאכה בר"ח [פסחים פ"ד ה"א]. לפי
דעת אבודרהם - כזכר לעובדה שהן הן שהרבו בהבאת המלאכה למשכן שנחנך בראש חודש!
רעייתי מעירה כי בביתם נהגו לא לעשות בראש-חודש עבודות חריגות [כגון תיקונים] ואף
השתדלו לתת בו ארוחה יותר חגיגית [עם בשר]. שמעתי על כך גם מסבתי, שבראש חודש
הדליקה את כל האורות בבית.
לימינו פוסק
בעל ה'שולחן ערוך' [אורח-חיים תיז א'] "ראש חודש מותר בעשיית מלאכה, והנשים
שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה – מנהג טוב הוא". והרמ"א מוסיף "ואם
המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן – אזלינן בתריה" (הולכים אחר מנהג זה)
ואומרים כי הנשים שלא חטאו בעגל – ניתן להן ראש חודש כיום-טוב. בעל "משנה
ברורה" אומר שכיון שקיבלו עליהן הנשים לא לעשות מלאכה, עליהן לשמור על כך ולא
רק להסתפק בציון "מנהג טוב".
בצוואת רבי יהודה החסיד נכתב
שלא להסתפר ולא ליטול צפרניים בראש חודש. יש הנוהגים לא לעלות לבית הקברות בראש
חודש, אף אם חל בו יום "השנה". אך כן עולים ביום "השלושים" אף
אם הוא ר"ח.
אומר בעל
"תוספות יום טוב "מצווה להרבות בסעודת ראש חודש".
כמו שכתב
המחבר "מצווה להרבות בסעודת ראש
חודש" [או"ח תיט א], וכתוב באחרונים שיש להוסיף מאכל אחד יותר מהנהוג
בימים רגילים.
בראש חודש
אומרים הלל בדילוג והרמ"א פוסק לומר עם ברכה. בתפילת העמידה ובברכת המזון
אומרים "יעלה ויבוא" – ביום ראש החודש הזה.
לשכת ירושלים
לבני-ברית הנהיגה לקיים מסיבת ראש חודש, אך במהלך השנים מקיימים אותה בתאריך כלשהו
הסמוך לראש החודש.
חידון
לראש חודש
מדוע אומרים הלל בראש-חודש?
רמז - הנחת
היסוד מטעה
[הלל אינו הודיה על מעשי הנס
בעבר, אלא שבח על נסיך ונפלאותיך שבכל עת עמנו].
א.
מדוע בימי שני
וחמישי נקראים לתורה שלושה אנשים ובראש חודש ארבעה?
רמז - אורך זמן התפילה
[ימי החול
הם ימי עבודה, וחסה תורה על ממונם של ישראל]
ב.
מדוע רק בשבת ראש חודש אומרים 'אתה יצרת' ולא בראש
חודש שחל ביום חול?
רמז – "אתה
בחרתנו"
[שבת היא
גם זכר למעשי בראשית]
ג.
כמה ואיזה
קרבנות מקריבים בראש חודש?
רמז – "השוואה"
[כתוב
לעיל]
ד.
מדוע ראש חודש
הוא "זמן כפרה לכל תולדותם"?
נאמר
בתרועת החצוצרות בראש החודש "והיו לכם לזיכרון לפני ה' "ויום הזיכרון
הוא יום כיפור, אלא שאין מתענים ביום כיפור. הנהיגו חכמי הקבלה להתענות ביום כיפור
קטן בערב ראש חודש. אך לפי פירוש "שיבלי הלקט" זמן כפרה לכל תולדותם הוא
אם ח"ו טעו בחשבון המולדות בתאריכי החודש. ר' יהודה הלוי [הכוזרי פרק שלישי
ה'] אומר לכל החטאים שנעשו בחודש שעבר.
ה.
איזה עוד
סיבות ניתנו לכך שנשים נמנעות ממלאכה בראש חודש?
רמז – מה
נמנעו נשים לעשות במדבר.
[נשים עשו
לעבודת המשכן ונמנעו מעבודת חולין]
השאלות
והתשובות הן פרי מחשבה אישית ואין לראות בהן התוויית דרך.
שמות החודשים:
מן הלוח העברי הקדום שרדו לנו שמותם של
שלושה חודשים בלבד:
"האיתנים" – הוא הקרוי כיום
בפינו "תשרי" [מלכים א' ה2 "..בירח האיתנים בחג הוא החודש
השביעי"]
"בול" – הקרוי כיום
"מר-חשוון" [מלכים א' ו'38 "בירח בול הוא החודש השמיני"]
"זיו"
– הקרוי כיום "אייר" [מלכים א' לז1 "בחודש זיו הוא החודש
השני.."]
שמות החודשים כיום עלו עם שבי בבל ויסודם
בבלי-אשורי.
מעניינת
ההקבלה לשמות החודשים בשפה הפניקית:
איתנים – אתנמ בלוח הבבלי TASHRITU תשרי
בול – בל ARAHSAMNA מרח-שואן
מרפאם – [מקביל ל'כסלו'] KISLIMU כסליו
[פג]רם TEBETU טבת
פעלת SABATU שבט
חיר ADDARU אדר
זיו – זיב NISANNU ניסן
-
מוזג AYARU אייר
-
זבח שמש SIMANU
-
כרר DU'UZE
-
-מפע
לפני ABU
-
-מפע ULULU
-
[חודש
מעובר]
על כך אומר המדרש, כי את שמות החודשים
הביאו עמם "עולי-בבל" לבניין בית שני.
מקרה מעניין הוא שהבוקר כאשר עיינתי בעיתון מצאתי מחאה של
אנשי "הקהילה החרדית בירושלים על פרסום של העיריה שבו צוין שם החודש "אוקטובר"
ולא החודש "העברי" תמוז. כאשר בפירוש מגנה הנביא את פולחן האליל תמוז [יחזקאל
ח יד] "וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה
וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז":
בעוד אוקטובר פירושו "החודש
העשירי"[לא ניכנס כאן לסיפור מדוע הוא קרוי בשם זה].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה