טל
הברכה הגדולה
אשר נתן יצחק אבינו לבנו יעקב, אבי עם
ישראל, היתה כזכור
"ויתן
לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ" [בראשית כז 28]. יעקב
העביר את הברכה לאהוב בבניו "וליוסף
אמר – מברכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת" [בראשית
לב 14]. הברכה נשנתה בנביאים "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה"
[הושע יג 6], וגם "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה'"
[מיכה ה'6], ועוד ציטוטים רבים המראים כי הקדמונים ייחסו חשיבות רבה ל-טל.
עיקר החשיבות
של הטל לחקלאות המודרנית היא החסכון במים להשקיה והאפשרות לגדל צמחים גם בעונות
יובש ובאזורים שחונים – בשל הלחות שהצמח מקבל.
נסביר איך
הדבר פועל [בהסתמכות על מחקרי פרופ' פנחס אלפרט מאוניברסיטת תל-אביב, ועל עובדות
ידועות]:
בעלים של כל צמח
יש נקבוביות רבות המפוזרות על פני שטח העלה, ומכונות "פיוניות". דרכן
נושם הצמח וקולט מהאוויר פחמן דו-חמצני CO2, אשר הצמח
מייצר ממנו פחמימות כמזון. תוך כדי הקליטה של הגז הזה הצמח פולט אדי מים, תהליך
הקרוי 'טרנספירציה' [בעברית-אידוי מים]. כאשר יש לצמח מחסור במים – הפיוניות
נסגרות, וכך הצמח ניצל מהתייבשות מהירה. אמנם הצמח אינו מתייבש, אך סגירת הפיוניות
מקשה על הנשימה שלו וכתוצאה מכך נפגע גידולו. לכן בתקופת יובש [בצורת] היבולים
נמוכים.
עד כאן מה
שכולנו למדנו.
המחקרים
האחרונים מראים כי הפיוניות מגיבות לא רק למצב המים בקרקע סמוך לבית השורשים של
הצמח, אלא גם ללחות האוויר סביבו. בניסוי שנעשה בכפר דרום [כאשר עדיין ניצב על
תלו] נמצא כי כאשר נשמר האוויר בחממות גידול בלחות יחסית של 90% היה קצב גידול החסה
כ-15 גרם ליום, לעומת קצב גידול של 8 גרם ליום בתנאי לחות יחסית של 40%.
טל לפי ההגדרה המטאורולוגית הוא "משקע מים על
צמחים ועל גופים אחרים סמוך לפני הקרקע, הנוצר כאשר האוויר מאבד חום ומתקרר במשך הלילה,
בעוד פני הקרקע עדיין בדרגת חום יותר
גבוהה יחסית. כך נוצרת סמוך לקרקע לחות גבוהה יחסית והיא מתגבשת לטיפות [אגלי-טל],
לקראת בוקר. הלחות מחזיקה מעמד לרוב כשעתיים-שלוש לאחר הזריחה. בשעות אלה הפיוניות
פתוחות והצמח מייצר יבול ביעילות מכסימלית, כי הקרינה עדיין אינה בעצמה חזקה.
כלומר הטל יוצר את התנאים האופטימליים לקליטת פחמן-דו-חמצני ע"י הצמח, מבלי
לבזבז את מאגר המים המצוי בקרקע".
בשל נשימת
הצמחים בלילה מצטברת מעל שדות הגידול החקלאיים כמות פחמן-דו-חמצני בריכוז גבוה.
במדידות נמצא כי לעומת ריכוז ממוצע רגיל של 320 ח"מ [חמצן לעומת מים], מעל
שדה כותנה הגיע הריכוז לכדי 420 ח"מ, ועד 500 ח"מ בעת הזריחה מעל כרם. לאחר
שעודף זה נוצל ע"י הצמחים, ירדה הכמות לממוצע הרגיל לקראת שעות הצהרים.
בין מעלותיו האחרות
של הטל נודעת חשיבותו במניעת התייבשות מהירה של פרחים, ועל ידי כך הגדלת התפוקה של
דבש דבורים בשעות הבוקר.
שיטות לאגירת טל
ידועות כבר מן החקלאות הקדומה. ניתן להבחין גם היום בתלוליות אבנים הפזורות בנגב
הצפוני לאגירת טל לצורך הגפנים שצמחו שם אז.
מכאן נוכל
להבין למה ביום ראשון של חג הפסח אומר הש"צ של מוסף "מוריד הטל". בלעדיו
לא היו לנו הפירות המשובחים, ובלעדיו היו לנו קשיי נשימה. אנו מבקשים מהקב"ה
בפיוט הנפלא של הפייטן הארץ-ישראלי מן המאה השביעית רבי אליעזר הקליר.
הבה נלמד אותו
ונהנה ממנו:
תפילת גשם
בחורף מוסיפים
האשכנזים ב"ברכת השנים" שבשמונה עשרה את המילים "ותן טל ומטר
לברכה". תוספת זו נקראת "שאלה" - שאלה ובקשה על המטר.
הוספה זו היא
מקבילתה של הזכרת הגשמים "משיב הרוח ומוריד הגשם" הנאמרת בברכת
"מחיה המתים" משמיני עצרת ועד פסח. שאילת גשמים, "ותן טל
ומטר" בתפילה של חול, מתחילה בזמן מעט מאוחר.
הספרדים
מוסיפים ל"ברכת השנים" ברכה ארוכה ומפורטת על הגשם, וזה נוסחה:
בָּרֵךְ עָלֵינוּ
ה' אֱלהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטובָה. וְתֵן
טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל
וְשַׂבַּע אֶת הָעולָם כֻּלּו מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכותֶיךָ
וּמֵעשֶׁר מַתְּנות יָדֶיךָ. שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זו מִכָּל דָּבָר רָע
וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה
טובָה וְאַחֲרִית שָׁלום. חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל תְּבוּאָתָהּ
וּפֵירותֶיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצון בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי
אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלום כַּשָּׁנִים הַטּובות לִבְרָכָה. כִּי אֵל
טוב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:
בָּרוּךְ
אַתָּה ה' מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.
בארץ ישראל
יום השאלה הוא ז' מרחשון, ובחו"ל ביום שישים לתקופת תשרי, 5 בדצמבר אם פברואר
אינו מעובר, 6 בדצמבר אם פברואר מעובר.
משנת 2100
יזוז יום התקופה ביום אחד קדימה.
זמן בקשת
גשמים בארץ הוא בתחילת החורף. הזכרת גשמים מתחילה בשמיני עצרת ואז נאמרת בתפילת
מוסף תפילת הגשם, ואילו בקשת גשמים נדחית בשבועיים, כדי שעולי הרגל שעלו לירושלים לחג
הסוכות יספיקו להגיע לבתיהם לפני שיחלו הגשמים.
בחוץ לארץ
מבקשים גשמים 60 יום אחרי תקופת החורף. זמן זה אינו מתאים לאקלים המדינות השונות,
שהרי במדינות רבות הגשם יורד בקיץ, ואילו בחורף יורד שלג. רבנו אשר ניסה לשנות את
הנוהג של זמן בקשת הגשמים בחו"ל, ולהמשיך לבקש גשם עד חג השבועות, אבל הדבר
לא עלה בידו (בית יוסף קיז).
שפעת רביבים /
רבי שלמה בן גבירול –
נאמרת אצל
יהודי המזרח כפתיחת תפילות גשם בשמיני עצרת
שִׁפְעַת
רְבִיבִים יוֹרִיד מִזְּבוּלָיו
לְחַיּוֹת
זֶרַע וְלָתֵת פְּרִי יְבוּלָיו
מְטַר יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ
יוֹרִיד עִם אֲגָלָיו
הֱיוֹת
דָּשֵׁן וְשָׁמֵן כָּל פְּרִי עֵץ וְעָלָיו
חִישׁ
וּשְׁלַח עֹפֶר טֶרֶם יְנוּסוּן צְלָלָיו
זָכֹר
יִזְכֹּר לִי נוֹטֵעַ אֲשָׁלָיו
קוֹמֵם גַּן
נָעוּל וּפַרְדֵּס רִמּוֹן שְׁתִילָיו
קִרְיַת חָנָה
דָוִד וּמִגְדַּל עֹז חֲיָלָיו
שׁוֹבֵב
לְצַוַּאר הַשֵּׁן מְלוּאֵי הוֹד כְּלִילָיו
בָּנוּי
לְתַלְפִּיּוֹת וְנָהְרוּ כָל הַגּוֹיִם אֵלָיו
אֶלֶף
הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו
תפילת גשם
לשמיני עצרת
פותחים הארון:
ברוך אתה וכו'
עד ומושיע ומגן:
אַף בְּרִי
אֻתַּת שֵׁם שר מָטָר.
לְהַעֲבִיב
וּלְהַעֲנִין לְהָרִיק וּלְהַמְטַר.
מַיִם אִבִּים
בָּם גֵּיא לַעֲטַר.
לְבַל
יוּעֲצָרוּ בְּנִשְׁיון שְׁטַר.
אֱמוּנִים
גְּנון בָּם שׁואֲלֵי מָטָר:
בָּרוּךְ
אַתָּה ה' מָגֵן אַבְרָהָם:
אַתָּה גִבּור
לְעולָם אֲדנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהושִׁיעַ:
יַטְרִיחַ
לְפַלֵּג מִפֶּלֶג גֶּשֶׁם.
לְמוגֵג
פְּנֵי נֶשִׁי בְּצַחות לֶשֶׁם.
מַיִם
לְאַדְרָךְ כִּנִּיתָ בְּרֶשֶׁם.
לְהַרְגִיעַ
בְּרַעֲפָם לִנְפוּחֵי נֶשֶׁם.
לְהַחֲיות
מַזְכִּירִים גְּבוּרות הַגָּשֶׁם:
אֱלהֵינוּ
וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ:
זְכור אָב נִמְשַׁךְ
אַחֲרֶיךָ כַּמַּיִם.
בֵּרַכְתּו
כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם.
גְּנַנְתּו
הִצַּלְתּו מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם.
דְּרַשְׁתּו
בְּזָרְעו עַל כָּל מָיִם:
בַּעֲבוּרו
אַל תִּמְנַע מָיִם:
זְכור
הַנּולָד בִּבְשורַת יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם
וְשחְתָּ לְהורו לְשָׁחֲטו לִשְׁפּוךְ דָּמו
כַּמַּיִם
זִהֵר גַּם הוּא לִשְׁפּוךְ לֵב כַּמַּיִם
חָפַר וּמָצָא בְּאֵרות מָיִם.
בְּצִדְקו חון
חַשְׁרַת מָיִם.
זְכור טָעַן
מַקְלו וְעָבַר יַרְדֵּן מַיִם
יִחַד לֵב
וְגָל אֶבֶן מִפִּי בְאֵר מַיִם
כְּנֶאֱבַק לו
שר בָּלוּל מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם
לָכֵן
הִבְטַחְתּו הֱיות עִמּו בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם.
בַּעֲבוּרו
אַל תִּמְנַע מָיִם.
זְכור מָשׁוּי
בְּתֵיבַת גּומֶא מִן הַמַּיִם
נָמוּ דָלה
דָלָה וְהִשְׁקָה צאן מַיִם
סְגוּלֶיךָ
עֵת צָמְאוּ לְמַּיִם
עַל הַסֶּלַע
הָךְ וַיֵּצְאוּ מָיִם.
בְּצִדְקו חון
חַשְׁרַת מָיִם.
זְכור פְּקִיד
שָׁתות טובֵל חָמֵשׁ טְבִילות בַּמַּיִם
צועֶה
וּמַרְחִיץ כַּפָּיו בְּקִדּוּשׁ מַיִם
קורֵא
וּמַזֶּה טָהֳרַת מַיִם
רוּחַק מֵעַם
פַּחַז כַּמָּיִם.
בַּעֲבוּרו
אַל תִּמְנַע מָיִם.
זְכור שְׁנֵים
עָשר שְׁבָטִים שֶׁהֶעֱבַרְתָּ בְּגִזְרַת מַיִם
שֶׁהִמְתַּקְתָּ
לָמו מְרִירוּת מַיִם
תּולְדותָם
נִשְׁפַּךְ דָּמָם עָלֶיךָ כַּמַּיִם
תֵּפֶן כִּי
נַפְשֵׁנוּ אָפְפוּ מָיִם.
בְּצִדְקָם
חון חַשְׁרַת מָיִם:
חזן -
שָׁאַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמורִיד הַגֶשֶׁם:
לִבְרָכָה
וְלא לִקְלָלָה. אמן:
לְחַיִּים
וְלא לַמָּוֶת. אמן:
לְשובַע וְלא
לְרָזון. אמן:
מכלכל חיים
וכו':
תפילת טל
מברכים טל
ביום א' של פסח בתפילת מוסף, כי אוצרות טללים נפתחים בו.
פרקי
דר"א (פל"ב):
הגיע ליל
ה"סדר" וקרא יצחק לעשו בנו הגדול ואמר לו: בני, זה הלילה בכל העולם כולו
אומרים בו "הלל", ואוצרות טללים נפתחים בזה הלילה - עשה לי מטעמים, שאני
בעודי אברכך.
אמרה רבקה
ליעקב בנה: בני, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים בו, העליונים אומרים שירה: הלילה
הזה עתידים בניך להיגאל מיד שעבוד, הלילה הזה עתידין לומר שירה - עשה מטעמים לאביך
עד שהוא בעודו יברכך.
תפלת טל ליום
ראשון של פסח [בנוסח אשכנז]:
אֱ-להֵינוּ וֵא-להֵי אֲבותֵינוּ:
טַל תֵּן לִִרְצּות אַרְצָךְ [על יסוד הכתוב בתהלים
פה 2 "רצית ה' ארצך", הפיטן ואנו מייחלים לחדש ימינו כקדם].
שִׁיתֵנוּ
בְרָכָה בְּדִיצָךְ.
רוב דָגָן
וְתִירושׁ בְּהַפְרִיצָךְ.
קומֵם עִיר
בָּהּ חֶפְצָךְ. בְּטַל:
טַל צַוֵּה
שָׁנָה טובָה וּמְעֻטֶרֶת.
פְּרִי
הָאָרֶץ לְגָאון וּלְתִפְאֶרֶת.
עִיר
כְּסֻּכָּה נותֶרֶת.
שִׂימָהּ
בְּיָדְךָ עֲטֶרֶת. בְּטַל:
טַל נופֵף
עֲלֵי אֶרֶץ בְּרוּכָה.
מִמֶּגֶד
שָׁמַיִם שַׂבְּעֵנוּ בְרָכָה.
לְהָאִיר
מִתּוךְ חֲשֵׁכָה.
כַּנָה
אַחֲרֶיךָ מְשׁוּכָה. בְּטַל:
טַל יַעֲסִיס
צוּף הָרִים.
טְעֵם
בִּמְאודֶךָ מֻבְחָרִים.
חֲנוּנֶיךָ
חַלֵץ מִמַסְגֵרִים.
זִמְרָה
נַנְעִים וְקול נָרִים. בְּטַל:
טַל וָשׂובַע מַלֵּא
אֲסָמֵינוּ.
הֲכָעֵת
תְּחַדֵּשׁ יָמֵינוּ.
דוד
כְּעֶרְכְּךָ הַעֲמֵד שְׁמֵנוּ.
גַּן רָוֶה
שִׂימֵנוּ. בְּטַל:
טַל בּו
תְבָרֵךְ מָזון.
בְּמַשְׁמַנֵּינוּ
אַל יְהִי רָזון.
אֲיֻמָה
אֲשֶׁר הִסַּעְתָּ כַצּאן.
אָנָא תָּפֵק
לָהּ רָצון. בְּטַל:
חזן - שָׁאַתָּה
הוּא ה' אֱלהֵינוּ
מַשִּׁיב
הָרוּחַ וּמורִיד הַטָּל:
לִבְרָכָה
וְלא לִקְלָלָה. אמן:
לְחַיִּים
וְלא לַמָּוֶת. אמן:
לְשׂובַע וְלא
לְרָזון. אמן:
מכלכל חיים... וכו':
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה