בימינו רבים
הרבנים הממשיכים ואף מרבים בחומרות ובתפיסה הרבנית של המאה ה-18, בעקבות
"ילקוט שמעוני" [שופטים מב]: "אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא
עושה רצון בעלה", ואמרות דומות במדרשים. דומה שההקצנה הולכת וגוברת [בימי
נעורי ישבו אנשי ירושלים בחתונות ואירועים משפחתיים בחבורה משפחתית, איש אצל אשתו
ובנותיו. כיום מקפידים שהמחיצה בין נשים לגברים בשמחות משפחתיות תהיה אטומה
לחלוטין].
אם נסתכל
במקרא גופו [לא במפרשים] נראה שחוה היא שהיתה הכח המניע במשפחת אדם, והוא מודה בכך
בנסיון התנצלותו "האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי".
שרה אמנו
שנפלה עליה 'פרשת העקדה' כמי שניהלה את כל מפעל חייו, העזה וחלקה על דרכו של אברם,
ואלצה אותו לגרש את פילגשו האהובה.
הכושר
המניפולטיבי של רבקה מוכר לכל, ויצחק לא עשה גדולה או קטנה בלעדיה.
אצל יעקב אנו
מוצאים כי לאה מנהלת לו את חיי האהבה.
תמר גילתה יוזמה
בחיי האהבה וזכתה שמצאצאיה ייצא דוד המלך ומלך המשיח.
מרים, אחות
משה ואהרן, הראתה גדלות ויזמה. בהנהגתה יצאו הנשים בתופים ומחולות ובשירה, ולא נמצא
אף "רב" שיצא וימחה נגד שירת נשים.
עם תום הנדודים במדבר ולפני הכניסה לארץ פנו הנשים
העצמאיות, בנות צלפחד, ודרשו את ירושת אביהן. תגובת הקב"ה "כן בנות
צלפחד דוברות". גם בני יוסף שתמכו בדרישתן זכו למענה דומה.
לפי פסק ה'שולחן-ערוך'
נשים עולות לתורה וכפי ששמעתי [איני בטוח] רק ה'חתם סופר' במסגרת מאבקו ברפורמה
התקין שלא יעלו משום כבוד הציבור.
בימינו נשים
לומדות יהדות וגמרא, אלא שטרם הגיעה הסמכות הרבנית שתבדוק ותעודד ["כבוד
הציבור" שהגבר אינו יודע לקרוא בתורה בטעמים וח"ו אשה תפגין ידע רב
יותר].
בימינו הצליח
שר שאני מאד מעריך ותומך בו, לעשות 'פשלה' נוראית, והפקיר את הרבנות הראשית בידי
ה'חרדים' שאינם מכירים בסמכותה. אמנם הם נאלצו לבלוע את הצפרדע של 'טוענת-רבנית'
אבל בבית היהודי ה'חרדל' נותנים את הטון.
מתנצל שאני מכניס דעות אישיות ופוליטיקה,
אך נראה לי שזו היא 'תורה-היום'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה