בחוקותי - הברכה והקללה

מילה קטנה אחת עלולה לעתים לשנות גורלות, להשמיד אימפריות, להקים או להרוס עולמות. במקרה שלנו מילה קצרה ביותר זו היא: "אם".

הקב"ה בחר בעם ישראל, הוציאם ממצרים בניסים ונפלאות ונתן להם את התורה!

לאחר כל אלה הוא נותן להם הרגשה של מחויבות, והברכות שהוא מעתיר עליהם מותנות בתנאי ברור ומפורש: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם..."  כדי שיהיה ברור הכתוב מוסיף ומבהיר:

"ואם לא תשמעו לי... ואם בחוקותי תמאסו... אף אני אעשה זאת לכם"
[ויקרא כו 14-43].

אמנם הקב"ה מוסיף שגם אם העם ישלח לגלות ולסבל כעונש על עוון ומרי – הברית בין רבונו של עולם לבין העם נמשכת: "ואף גם זאת, בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי אתם, כי אני ה' א-לוהיהם" [כו 44].

אף שהקללות בפרשת "בחוקותי" משתרעות על שלושים פסוקים והברכות על אחד-עשר פסוקים בלבד, ברור שמשקל הברכות עולה מהותית, והן מכריעות מבלי שיש צורך להכנס בהן לפירוט יתר. החיים הטובים המתוארים בברכות [לפי סדר הכתוב] הם:

א.    שגשוג כלכלי הנובע מייצור עצמי בארץ, ללא צורך בייבוא;

ב.     בטחון מלא, העדר פחד ממלחמות;

ג.       שלום בארץ;

ד.     עצמה ואומץ-לב לקידום פני אויבים;

ה.    גידול אוכלוסיה [פתרון מראש ל'בעיה הדמוגרפית'];

ו.       חידוש הישן וקידוש החדש [ישן מפני חדש תוציאו];

ז.       השיא – נוכחות ה' בקרב העם;

לכאורה יש שיבוש בסדר הברכות, כאשר ברכת השלום מופיעה במקום מספר שלוש  - וכבר עמדו על כך מרבית הפרשנים.

רש"י, הפרשן הקלאסי, אומר כי בכוונה מקומו כאן ללמדנו כי גבולות בטוחים אף  אם הם מלווים בערבויות - הם חסרי ערך ללא שלום: "אם אין שלום אין כלום – מכאן שהשלום שקול כנגד הכל". רש"י אינו טורח להסביר מדוע סעיף העוצמה בא לאחר סעיף השלום.

אבן עזרא עונה על כך בהסבר מלא תוכן. אם ננסה למצות במשפט  קצר אחד: "ונתתי שלום – ביניכם". כי רק באחדות אפשר יהיה להביס ולגרש את האויבים.

פרשנים אחרים רואים בסדר הסעיפים רמזים למהות השלום. כי גם אם כולם שואפים לשלום [או לפחות מצהירים כך] - לא כולם יודעים איך להשיגו ואיך לשמור עליו.

צריך להבטיח שהאויבים לא יפרשו את רצוננו לשלום כסימן חולשה. כדי לשמור על השלום יש להבטיח עוצמה, הבאה גם מריבוי תושבים ומאומץ.

"ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד" מתי? כאשר ישתכנעו אויביכם כי

"חמישה מכם יניסו מאה ומאה רבבה ירדופו" [כו 6-8]. כח הצבא הישראלי אינו בעדיפות מספרית אלא בעדיפות איכותית.

על רעיון זה אנו חוזרים כל יום בציטוט משורר תהלים "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום"! העוז הוא תנאי מוקדם לשלום.

נשים לב לנקודה נוספת: הפסוק מיד לאחר "ונתתי שלום בארץ" אומר "ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב". כלומר, התפישה של התורה את המושג "שלום"  אינה 'שביתת נשק' אלא העברת הלחימה אל מחוץ לגבולות ישראל. וכך מפרש הרמב"ן: "השלום הוא – חרב לא תעבור בארצכם, אבל אתם תרדפו את אויביכם" - במפורש מצמצם הכתוב את השלום ל'שלום בארץ'. הרמב"ן מוסיף גם פירוש שני - "שיהיה שלום ביניכם".

היום ניתן למושג "שלום" פירוש אחר שאינו הולם את המושג המקראי. לכן אומר המדרש "שלום – מתחיל בבית" והכוונה היא בייחוד לשלום הפנימי, כמתפרש מתהלים [לח 3] "אין שלום בעצמי מפני חטאתי". כך נוכל להסביר את הפסוק

[משלי כז 19] "כמים הפנים לפנים – כן לב האדם לאדם".

נסתכל סביב השולחן ונראה אנו כולנו רעים וידידים, וכפי שהמים הצלולים משקפים את אותם פנים הנשקפים אליהם - כך אנו כאן 'לבנו משתקף אל רעינו כאדם לאדם' !