בחוקותי
"אם בחוקותי
תלכו - ואת מצוותי תשמרו ועשיתם".
פשוטו של מקרא נראה
שהוא מכוון נגד "מתקני הדת". התורה מזהירה
לא לשכלל ולתקן את
המצוות לפי רוח הזמן. התורה משתמשת במושגים "חוקות" ו"מצוות" ולא
ברעיונות ובאידיאלים. צפתה התורה וראתה כי כל תיקון וסטיה עלולים להוביל להתבוללות
ושמד!
אותו רעיון צפון גם
במאמר תהלים [יט] "תורת ה' תמימה משיבת נפש" - רק כאשר
מקבלים את התורה בשלמותה כגוש תמים ולא מחלקים חלקים ממנה, ומקיימים גם את החוקים
[כלומר הוראות שאינן מובנות להגיון הפשוט של האדם] - אז נעשית התורה תורת חיים ומשיבת
נפש.
והגמול: "ואכלתם
לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ". גמול זה
נשמע תמוה - מה הקשר בין אכילה לשובע לשלום ולבטחון?
מפרש דודי, אח אבי
[רבי מנחם בן-ציון זקס זצ"ל]: לפי הגמרא במסכת ברכות [דף כ]: "אמרו מלאכי
השרת לפני הקדוש-ברוך-הוא, כתוב בתורתך 'אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד'
והנה אתה נושא פנים לישראל, שאמרת 'ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום'. ענה להם
אלוהים: ואיך לא אשא פנים לישראל שציוויתי להם "ואכלת ושבעת וברכת" והם
מדקדקים על עצמם ומברכים אף על פחות מאכילת כזית?"
אנו רואים שנשיאת
הפנים של הקב"ה היא הענקת השלום, והנה כאן אומר הוא יתברך "ואכלתם לחמכם
לשובע... ונתתי שלום בארץ". אם אנו נקיים את הצד שלנו במצווה ונברך על הלחם
נקבל את השלום.
אגב, משמעות המושג
"שלום" בתורה וביהדות בכלל היא לא רק מצב של אין-מלחמה, אלא בייחוד
שלווה פנימית ושלום של האדם עם עצמו ועם סביבתו. אצלנו נראה לעתים, כאילו רק כאשר
איננו יושבים לבטח ויש עלינו איום מסכנה חיצונית, רק אז שורר השלום בתוך המחנה. לכן
מברך אותנו אלו-ה בשתי הברכות: "וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ".
הגמרא מסתיימת [סוף מסכת
עוקצין]: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר 'ה' עוז
לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'".
כי מחלוקת ופירוד
לבבות הורסים את החיים!
ובהשאלה אפשר להביא
דין משולחן-ערוך: "המתפלל צריך שיפסע ג' פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן
שלום" [הדין כפשוטו הוא בסוף תפילת עמידה, כאשר בא הפסוק "עושה שלום
במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן" - צריך לפסוע מהעמידה
שלושה צעדים לאחור ואז לומר את הפסוק]. המובן העמוק יותר הצפון כאן הוא: כדי לעשות
שלום עם חבר או קרוב היה מוכן לוותר, קצת לסגת לאחור למען ערכי השלום.
סמלי הוא שאנו
מתחילים את טכס ליל השבת בבית במילים "שלום עליכם" ומסיימים אותו ב"יברך
את עמו בשלום". וכולנו יחד "רעים אהובים" נחיה תמיד בשלום ובשלווה.
אבל, התורה נתנה לנו
את רשות ההבנה והפירוש [לא בחריגה מדברי חז"ל, אבל "וחי בהם", חיים
מלאים].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה