יום שלישי, 17 במאי 2016

יתרו - לא תחמוד

אחת המצוות הקשות ביותר להבנה בשכל האנושי היא ההוראה "לא תחמוד", וכאילו ליתר הדגשה היא מופיעה ב"עשרת הדברות" בצורה כפולה:
[שמות כ' 31]  "לא תחמוד בית רעך. לא תחמוד אשת רעך, ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך".
לכאורה, האם ניתן לצוות על הלב? עמדו על כך כבר הקדמונים אשר פירשו שאין הכוונה למחשבה ורצון אלא לתרגומם למעשה. נצטט את פסקי חז"ל כפי שהם מנוסחים על ידי הרמב"ם ב"משנה תורה" [הלכות גזלה ואבדה א'] :
"כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חברו... והפציר בו עד שלקחו ממנו, אף על פי שנתן לו דמים רבים – הרי זה עובר ב 'לא-תעשה' שנאמר 'לא-תחמוד' ".
אמנם הרמב"ם גם אמר "כל המתאווה ביתו או אשתו וכליו של חברו, וכל כיוצא בזה... כיוון שחשב בלבו... ונפתה לבו בדבר, עבר ב- 'לא-תעשה' שנאמר 'לא תתאווה' [נוסח עשרת הדברות בדברים ה' 14] ואין תאווה אלא בלב".

בעצם אותה השאלה ניצבת בפנינו כבר בפסוק שאנו אומרים לפחות פעמיים ביום: "ואהבת את ה' א-לוהיך בכל לבבך... והיו הדברים האלה... על לבבך". והיא חוזרת על הנאמר בנביא [משלי כד 12] "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך".

המקום המרכזי שתופסת הרגשת הלב ביהדות – מודגשת בספרו הענק של רבנו בחיי אבן-פקודה  "חובת הלבבות". במבוא לספר אומר הרב [בתרגום המצוין של אבן-תיבון] "חכמת התורה מתחלקת לשני חלקים: האחד מהם – לדעת חובות האברים והיא החכמה הנראית. והשני – לדעת חובות הלבבות והם המצפונים והיא החכמה הצפונה". הדוגמא הראשונה שמביא רבנו בחיי היא חובת 'לא-תחמוד' "שלא נחמוד ולא ניקום ולא ניטור... ומהם שלא נהרהר בעברות ולא נתאווה אותם ולא נסכים לעשותם. ומה שדומה לזה במה שהוא במצפון האדם".
מעיר על כך פרופסור שלום רוזנברג ["מעריב" שבט תשס'ח] "מצפון במובן הבא בספר זכריה [א' 10] 'נבעו-מצפוניו'. כלומר נחשפו הצפונים בקרבו. ולא כפי המובן שקיבלה המילה בימינו אלא שיש צופה נוסף.
קובל הנביא ירמיהו  "עקוב הלב מכל ואנוש הוא – מי ידענו?" והתשובה שנותן הנביא "אני ה' חוקר לב". נביא את פירושו הנפלא של המלבי"ם לפסוק [תהלים ט'ז6] "יסרוני כליותי – נטע ה' בנפש האדם הרגשת המוסר עד שנפשו בעצמו תייסרהו מלכת בדרך הרע".

הנביאים מפרטים יותר ואומרים על "לילות יסרוני כליותי" את המובא [בתהלים לו] "נאום פשע לרשע... אוון יחשוב על משכבו". כלומר רק לאדם הרגיש והלומד יש יסורי מצפון, בעוד הרשע אוטם לבו ואינו חש. מכאן האפשרות לחייב את האדם לשלוט על הלב, לתת לכח שנטע הבורא בנפש לחוש ולא לחמוד. וחובה עליו לפחות ללכת בדרך זו אף אם לא תמיד הוא מצליח.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה