"קדושים תהיו" - רעיונות
והרהורים
הפרשה מתחילה בצו "קדושים תהיו
כי קדוש אני ה' אל-היכם" [ויקרא יט2].
מיד ניצבות בפנינו השאלות:
מה פירוש המושג "קדוש" ?
האם ניתן לצוות על אישיות "להיות
קדוש" ?
מהו ההגיון בנימוק "כי קדוש
אני" ?
כל המפרשים, ראשונים ואחרונים, מתלבטים
בסוגיה זו, שהיא מהותית ויסודית באמונת ישראל.
נראה כי "המילה" שינתה משמעותה
במרוצת הדורות. כיום, כשאנו אומרים "איש קדוש", עולה לפנינו: אדם הנמצא
בספירות העליונות, מנותק מהעולם והוויותיו. ואילו בתורה נראה שהכוונה היא דוקא
להכנסת קדושה לחיי היום יום.
רש"י [רבן של ישראל] נקט כאן באורח
פשטני והגביל את הצו ל"פרישות מן העריות "שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה
אתה מוצא קדושה" [ויקרא כא]. "אשה זונה וחללה לא יקח... אני ה'
מקדשכם" "ולא יחלל זרעו אני ה' מקדשו" "קדושים יהיו - אשה
זונה וחללה לא יקחו...".
המילה "קדושה" מפורשת כאן
כ"פרישות והיבדלות" ובאה להעמיד את האדם בישראל בפני אזהרה חמורה לפרוש
מן העריות.
רוב הפרשנים מסתייגים מהסבר זה, שגם אינו
הולם להמשך הפסוק "כי קדוש אני".
רשב"ם
מתייחס רק למילה "קדושים" ואומר "מפני שהרבה מצוות הוזהרו להתקדש
ולשמור".
נראה
לי כי זאת בעקבות הפתיחה הנדירה של הפרשה, בה אומר הקב"ה למשה [ויקרא יט
1-2]: "א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:
כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם".
אומר על כך המדרש
[ויקרא-רבה, תורת כהנים]: מלמד שנאמרה פרשה זו ב'הקהל' מפני שרוב גופי
תורה תלויין בה. ואכן נזכרים בפסוקים הבאים דברים שיש בהם הרחבה לעשר
הדברות. ביחוד נקלטה אצל כולנו אמרת רבי עקיבא: ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול
בתורה [מדרש בראשית-רבה]. כי אכן מרבית מצוות שבין אדם לחברו נובעים הימנה.
תמוהה בעיני התעלמות חוגים תורניים
בימינו מן הכתוב בהמשך אותו פרק [ויקרא יט 34]: "כְּאֶזְרָח
מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ"...
ר' יעקב בעל הטורים מחבר פסוק זה [קדושים
תהיו] עם הפרשה שלפניו האומרת "ושמרתם את משמרתי", לאמור שאם ישמור עצמו
מן החטא שוב אין חטא בא על ידו ומקדשין אותו מלמעלה. לאמור אני הקב"ה הקדוש
מאציל עליכם מקדושתי.
המושגים "קדוש"
ו"קדושה" מופיעים במקרא כשבע מאות פעמים. אם נחסיר מהם את הפעמים בהן יש
למילים מושג מיוחד לאותו הקשר, שהן כמאתיים, עדיין נמצא אותן 500 פעם. מכאן שהתורה
מייחסת להן חשיבות מיוחדת. אמנם הרמב"ם אינו מונה את "קדושים תהיו"
בין תרי"ג מצוות, באמרו שזו רק הנחיה כללית.
הגמרא [יבמות כ עמוד א] אומרת "קדש
עצמך במותר לך", ועל זה דרשו אחרים "אל תהי נבל ברשות התורה".
הרמב"ן מביא את פרוש אבי-זקנו
"קדושים תהיו - היו פרושים מן העריות ומן העבירה... אבל בתורת כהנים ראיתי
סתם 'פרושים תהיו' וכן שנו שם 'והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'' - כשם שאני
קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים. ולפי דעתי [אומר רבנו
משה בן-נחמן] אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב
[רש"י] אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים.
והעניין, כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים אסורים והתירה ה'ביאה' איש באשתו ואכילת
הבשר והיין, אם כן, ימצא בעל התאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו או נשיו הרבות
ולהיות בסובאי יין ובזוללי בשר - וידבר ברצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה
בתורה והנה יהיה "נבל ברשות התורה". לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים
שאסר אותם לגמרי, וציווה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות וימעט במשגל ויקדש
עצמו מן היין במיעוטו כמו שקרא הכתוב את
הנזיר - קדוש. וכן יפריש עצמו מן הטומאה ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות עד שיכנס
בכלל זה הנקיות בידיו וגופו, כמו שאמרו והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים
אלו מים אחרונים - כי אף-על-פי שאלו מצוות מדבריהם עיקר הכתוב ביוצא בזה יזהיר
שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות וכיעורים.
וטעם הכתוב שאמר "כי אני ה' אלהיכם" לומר שאנחנו נזכה לדבקה בו בהיותנו
קדושים"...
"אור החיים" הקדוש עומד על
הבעיה ואומר "צריך לעיין מה הוא המכוון
של מצווה זו. ונראה שבא הכתוב לתת ציווי עשה על העריות שציוה עליהם בפרשה
הקודמת בלאו. אומר - ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצווה והוא מאמר
הכתוב קדושים תהיו, בבוא עבירה לידו שיתרחק מלעשותה. לאמור, שכל המקיים מצווה זו
נקרא קדוש... כי מצווה זו 'קדושים תהיו' היא מצווה שישנה בכל אדם שכל איש ישראל
שיקיים מצווה זו 'קדוש' ייאמר לו ואין הדרגה בישראל שתהיה נמנעת מהשגה זו.
"כי קדוש אני". צריך לדעת מה
נתינת טעם הוא זה? וכי יתחייב הדבר ליציר כפיו להידמות לקונו? והלא הרבה דרגות יש
באלוהי ישראל ואינם מושגים בישראל, ואם כוונתו לומר טעם הציווי שהוא חפץ בדבר לצו
אלוהינו קדוש חפץ שגם עובדיו יהיו כן ולא טעם המתחייב ועד עתה איני יודע למה יתחייב
הכתוב לתת טעם. ונראה שרז"ל הרגישו בקושיה זה ודרשו בתורת-כהנים "אם אתם
מקדשים עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי" והכוונה הודעת תועלת הנמשך
והודעת הפכו. עוד נראה כי לצד שציווה הכתוב על בחינת תאווה הקבועה בטבע האנושי
והיא תאווה השולטת על הרצון, כי אין יכולת באדם לשלוט עליה אלא בגדר הריחוק בבחינת
החושב ומעתה לצד שציווה הקב"ה לקיים המין ולהידבק בצלע נכון יש איש המוציא רע
מבחינה זו להגבר בה בחינת חשק המתגבר ומנצח הרצון ואין אדם שולט בעצמו להישמר מן
העריות... הנה בא מאמר ה' וציוה בנעימות אמרי קודש "קדושים תהיו" פירוש
שיקדשו עצמם במעשים אשר באה המצווה עליהם לעשותה שלא יעשה הדבר לתאווה ולהשלים החפץ
אלא יעשה הדבר בקדושה וטהרה... עוד ירצה על זה הכתוב קדושים תהיו לשון עתיד פירוש
אין הפסק למצווה זו, כי כל שער מהקדושה אשר יכנס עדיין ישנו בגדר הכניסה לשער אחר
למעלה ממנו כי אין שיעור לדרגות הקדושה המזומנות לכל הרוצה ליטול את השם".
האחרונים הרבו לדון בנושא. וגדול בהם הרמח"ל
[רבנו משה חיים לוצאטו] הרואה בכלל במצוות התורה מערכת רב-שלבית הבאה לבנות את
מהות האדם בישראל ולהעלותו מעלה. הוא מסתמך ומבאר את הגדרותיו של התנא ר' פנחס בן
יאיר:
"זהירות מביאה לידי זריזות,
וזריזות מביאה לנקיות, ונקיות לפרישות, ופרישות לטהרה, וטהרה לחסידות, וחסידות
לענווה, וענווה ליראת חטא, ויראת-חטא לקדושה -שהיא המעלה הגדולה בכולן".
הגאון מוילנא רבנו אליהו זצ"ל מגיב
ואומר "אם היה רמח"ל חי בזמני, הייתי הולך אליו ברגל - שאלו דברי אלוהים
חיים".
בחיבורו "אדרת אליהו" מפרש
הגאון את הפרשה "קדושים תהיו" - כי קדוש אני" = אם מקדשים אתם את
עצמכם כאילו אתם מקדשים אותי, יכול באם לאו - אינני מקודש? תלמוד לומר כי קדוש אני
- בקדושה אני".
ידועים דברי הרבי מקוצק האומר על הפסוק
"אנשי קודש תהיו לי" [שמות כב 30]: הקב"ה אינו צריך מלאכים, מהם יש
לו מספיק. מאתנו הוא דורש קודם כל להיות אנשים ואח"כ להכניס קדושה לחיים
"אנשי קודש"!
הקדושה שהתורה דורשת מהאדם היא קדושה
אנושית, הכוללת הנהגה בין-אנושית יפה, ולא קדושה מיסטית נעלה. כאשר נגיע למדרגה זו
נהיה ראויים להיכלל בפסוק 'קדושים תהיו'.
מגיב על כך ידידי הנפלא והטוב ד"ר
רחמים מלמד-כהן, כי פירוש הרבי הוא המתאים ביותר לתפישתנו וקדושים תהיו – פרישות
מדרכי הגויים ["ובחוקותיהם לא תלכו"].
ומעניין לעניין באותו עניין - על יסוד
מהותי אחר ביהדות בפרשתנו זו: "ואהבת לרעך כמוך" מביא הגאון את דברי ר'
עקיבא "זה כלל גדול בתורה" ואת הגמרא [קידושין מא] "מכאן אמרו - אסור
לקדש את האשה עד שיראנה". ולעניין כל המיתות – "ברור לו מיתה יפה"
[סנהדרין מה נב, כתובות לז, סוטה ח].
אינני זוכר מי היה הפרשן, נדמה לי
השל"ה אשר אמר כי 'קדושים תהיו' אינו ציווי אלא לשון עתיד. כלומר אם תדבקו
אלי [במידותי] - תגיעו לדרגת קדושה "כי קדוש אני".
מידידי ומורי הרב פרופסור פנחס הכהן
פלאי זצ"ל שמעתי את דברי המורה שלו, הרב פרופסור אברהם
יהושע השל זצ"ל, על הגישה החרדית הטוענת כי משמעות הדברים היא
"התבדלות" – "רווחת השיטה בחיי ישראל האומרת או שתקבל הכל [עולן
של כל המצוות] או לא כלום... שיטה זו אינה מוכנה לוותר על קוצו של יוד [בהלכה]
אבל מוכנה לוותר על המוני בית
ישראל " [הנוסח המדויק אינו לפני אך עדי ין מהדהדים באזני דבריו וההתרגשות בה אמר את
הדברים] והם המתווים את דרכי בחיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה