בחלק מבתי הכנסת העתיקים בארץ מופיעים ברצפת
הפסיפס מוטיבים ואיורים סמליים.
בצד השופר, הלולב והמנורה יש ציור-עיטור של כלי
בלתי ברור אשר במבט ראשון נראה כמו "יעה". יש הטוענים שזו "קופסת
צדקה", אולם אחרים רואים בו "מחתה" [כלי עם ידית, עליו הועלתה
הקטורת בבית המקדש ובמשכן]. נראה לי כי הדברים הבאים יכולים לאשש הצעה זו.
המכה הנוראה אשר הכה "אל הנקמות",
כאשר יצאה אש ושרפה את 250 האנשים הנועדים מעדת קורח, כולם "אנשי שם קריאי עדה",
באה על ידי המחתות, כאשר הם הביאו "איש מחתתו" ויצאה אש ושרפה את כולם.
לכאורה היו צריכים אותם אנשים ומנהיגם "קורח
שפיקח היה" לזכור את גורל נדב ואביהו שהביאו אש במחתות – ונשרפו. אך דוקא
גורל אהרן שהביא גם הוא מחתה ויצא חי, הוכיח כי לא במחתה הבעיה, כי אם
בכוונת האיש הנושא אותה.
הא-ל
לא הסתפק בהראותו שאהרן שרד, אלא בחר להוכיח כי הוא בחירו, על ידי כך שמטה אהרן
פרח, "הוציא ציץ ויגמול שקדים". והכל ביום אחד!
לבסוף
נאלץ אהרן לאחוז במחתה, לצאת אִתה מן הקודש כדי להפסיק את הקטל בעם, ובכך הוכיח
לכל העם כי המחתה היא "תשמיש קדושה".
על
תגובת העם לעונש השריפה של 250 'קריאי
העדה' נושאי הקטורת, נחלקו המפרשים. לדעת הספורנו – העם, בעונש האכזרי שהוטל על
המערערים על בחירת אהרן לכהונה הגדולה, הבין שהקב"ה בחר בו ולא משה. אולם
האבן-עזרא סובר
כי העם נדהם מהמוות הנורא של כה רבים מישראל.
ולזווית קצת שונה: לאחרונה נפוצה בישראל
הכמיהה ללימוד "פרשת השבוע". חוגים רבים ושונים, מהם כאלה שהתרחקו
מהמסורת, באים ולומדים.
מתוכם
משכה את סקרנותי אותה תנועה של "בית-מדרש-חילוני" [או שם דומה]. כאשר
נחשפתי אליהם מצאתי שם גישה מרעננת - יש להם פינה משודרת בטלויזיה אותה מנחה גב'
רות קלדרון המציגה "קריאה אחרת" בפסוקי הכתוב. אנסה להביא מהזיכרון את אופן
ההצגה של מחלוקת קורח:
משה רבנו מזמין את קורח ועדתו לדו-קרב
מיוחד במינו. הוא מזמין אותם להיקהל בפתח אוהל מועד כאשר בידי כל אחד מהם מחתה
נושאת קטורת. גם מצדו – יתייצב אהרן עם מחתה בידו. "והיה האיש אשר יבחר ה' – הוא
הקדוש"!
אולם ברגע האחרון, כאשר ההתקהלות בפתח
אוהל מועד מתקיימת, נופלים משה ואהרן על פניהם ופונים בתפילה: "א-ל א-לוהי
הרוחות לכל בשר, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?" הם
מתפללים לטובת אלה הנועדים עליהם. אולם
התפילה אינה עוזרת – האדמה פוערת את פיה ובולעת חיים את קורח ורכושו. תגובת
בני-ישראל הצופים בחזיון מתמיהה. הם לא משתכנעים ממותם של המורדים ולא מתפילת משה
ואהרן להצלתם. הם מגיבים: "וילונו כל עדת בני ישראל - אתם המיתם את עם ה'"
!
ממדי המרד גדלים, וממאתיים וחמישים נשיאי
העדה הוא מקיף כעת את "כל עדת בני ישראל". הקב"ה בתגובה פונה אל
משה ואהרן ואומר להם: "הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע".
משה בתגובה פונה לאהרן אחיו ואומר לו: "קח את מחתתך ותן עליה אש מעל המזבח
ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם – כי יצא הקצף מפני ה'... החל הנגף",
ואותה קטורת אשר הביאה למוות של עדת קורח – בולמת כעת את המוות המכלה בעם.
התורה מראה לנו את מהותו של המנהיג, שגם כאשר
יש ערעור נוקב על מנהיגותו - הוא מציב עצמו בתוך העם ותוך סיכון עצמי מציל את עמו,
אף אם נראה הדבר נוגד את טובתו ואת הנהגת הא-ל.
בשידורי הטלויזיה [ערוץ 2 נדמה לי] יש מדור המונחה על ידי גב'
אפרת שפירא-רוזנברג, שהשמועה אומרת כי היא נכדתו של הרב גורן, העוסקת בפרשת השבוע,
אם כי לא בהכרח של אותו שבוע. היא מראיינת אישים ורבנים, כאשר אין זה ראיון רגיל אלא
יותר דיון בהשתתפותה הפעילה. לפני מספר שבועות היא ראיינה את ד"ר מיכה גודמן
הכריזמתי על פרשת "קורח" והוא העלה נקודה מעניינת שלא מצאנו אף פרשן או
דרשן שעסק בה.
לאחר סיום המרד, על ידי פתיחת האדמה את פיה ובליעת קורח
ועדתו, העם לא נרגע ובפרק י'ז [6-7] מובא:
" וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ד':
(ז) וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה
עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיִּפְנוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן וַיֵּרָא
כְּבוֹד ה'
(ח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד: פ
ובהמשך
מסופר:
במדבר פרק יז
) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(י) הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה
הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם:
(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן
קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ
מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף:
(יב) וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר
דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן
אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם:
(יג) וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים
וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:
(יד) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה
אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח:
(טו) וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה
אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה: פ
(טז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יז) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים
עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ:
(יח) וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב
עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם:
(יט) וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד
לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה:
(כ) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר
בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם:
(כא) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא
אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם:
(כב) וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת
לִפְנֵי ה' בְּאֹהֶל הָעֵדֻת:
(כג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא
מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח
וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים:
(כד) וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת
מִלִּפְנֵי ה' אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ: ס
(כה) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב
אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם
מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ:
(כו) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר
צִוָּה ה' אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה: ס
(כז) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ:
לכאורה
הבאתי את הפסוקים שכולנו מכירים, אך מיכה גודמן העיר תשומת לב לקטע מפורש שכולנו
כולל חז"ל והפרשנים מתעלמים ממנו.
הקב"ה
ציוה במפורש "הרומו מתוך העדה הזאת"! ומשה ועושה דברו אהרן בצעו כאן
"סרוב פקודה", ובניגוד להוראה מפורשת "וירץ אל תוך הקהל".
ומה
עושה הא-ל הנורא - מוכיח לפני כל העם כי מטה אהרן פורח והוא מוצב ליד ארון הברית לאות
עולם.
לשאלה
אשר הוצגה – איך זה עברו אהרן ומשה על צו מפורש של ה'? – "סירוב פקודה" לא
מצאתי התייחסות במקורות ובמפרשים. אבל יש לי כמה רעיונות.
קודם כל נשים לב לעובדה שאכן אהרן היה המבצע, אך עשה זאת בעצה
אחת עם משה ולפי הוראתו -
[במדבר יז 11]: . יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-הַמַּחְתָּה
וְתֶן-עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה
אֶל-הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם: כִּי-יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה', הֵחֵל
הַנָּגֶף. יב וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ
אֶל-תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם; וַיִּתֵּן אֶת-הַקְּטֹרֶת
וַיְכַפֵּר עַל-הָעָם. יג וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים;
וכנראה
הטיבו שניהם להבין את השוני בפקודת הא-ל, אשר כמה פרקים קודם אמר: "סורו נא
מעל אהלי האנשים הרשעים" או הבדלו, ובין כאן "הרומו"... שפירושו לא:
צאו מתוכם אלא התרוממו מעליהם, אתם עדיין אחראים להם מלמעלה רק לא מתוכם. ובכך נתן
להם להבין שעליהם לפעול לביטול רוע הגזירה. ולאות ולמופת שאכן כך היה צריך להבין,
מיד בפסוקים הבאים הוא מוכיח על ידי פריחת מטה אהרן, כי אכן הא-ל מראה לכולם את
הגיבוי שהוא נותן להם. וכך הם הבינו שנרמז להם שיש להם פתח להגן על עמם.
יתר
על כן, טמון כאן מסר לדורות על תפקידי מנהיגי העם שאינם רק מעבירים את דבר הא-ל
לעמו, אלא עליהם להגן על העם בעת צרתו.
אולי לכן אנו מתפללים "השיבה שופטינו כבראשונה..." [מכאן
ואילך אלה הרהורי שלי]
והקב"ה בחר כאן בנס
של פריחה ופירות ולא בעונש, והדגיש : "וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הָשֵׁב אֶת-מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת, לְמִשְׁמֶרֶת
לְאוֹת, לִבְנֵי-מֶרִי" [במדבר,י'ז 25].
יתר על כן, מודגש כי מטה
אהרן היה "בתוך מטותם" [יז 21]. כלומר קדושתו של אהרן אינה מעל העם אלא
כחלק בלתי נפרד מעם-ישראל.
[שיטת 'בית-המדרש' כה הרשימה אותי, עד שקיבלתי על עצמי להנחות
קבוצה כזו במסגרת התנדבותי בעמותת 'נכים-לנכים', כאשר ברור שקבוצה כזו היא מאד
מגוונת בגישתה למסורת. ואני מקווה שה' יצליח דרכי, לקרב יהודים למלכות שמים].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה