"ויהי ממחרת,
ויבוא משה אל אוהל העדות, והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויוצא פרח, ויצץ ציץ, ויגמול
שקדים" [במדבר יז 17]
מדוע גמל מטה אהרן
שקדים ולא כל פרי אחר? נראה כי הכתוב רוצה
להראות לנו מהו פריה של מחלוקת.
בשקדים יש שני מינים –
אלה המרים כשהם קטנים ונעשים מתוקים בבשלותם;
אלה המתוקים כשהם
קטנים ונעשים מרים כאשר הם גדלים [חולין דף כה].
כך הוא לגבי מחלוקת
ושלום :
תגרה וריב, כאשר הם
מתחילים, יש הרגשת פורקן מתוקה. אבל כאשר הריב גדל ומתלקח סופו מר מאד !
שלום בתחילתו הוא
מאולץ וכרוך בהרגשת ויתור מר מכל צד - הנראה לו כי נאלץ לוותר. אך ברבות הימים הוא
מתוק ונעים.
כך אומרת הגמרא בסוף
מסכת עוקצין: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל - אלא השלום" !
"וישם את מטה
אהרן לפני העדות למשמרת, לאות לבני מרי ותכל תלונתם מעלי" [במדבר יז 25)
מחלוקת קורח באה
להכרעה סופית לא על ידי פתיחת הארץ ובליעתם של החולקים ולא על ידי
שריפת קרואי העדה –
אלא על ידי הפריחה של מטה אהרן, כי רק פריחה ושגשוג הם אותות הנצחון.
[מפי דודי, אח אבי
הר"ר מנחם בן-ציון זקס זצ"ל].
ידידי המופלא –
ד"ר רחמים מלמד-כהן – טוען כי תיאור הבשלת הפרי כאן, על שלושת שלביו, אופיינית
גם לאדם האנושי : בילדותו - דומה האדם לפרח, זוהר ופורח ומעורר רגשות חיבה בלב כל
רואה. בבגרותו - הוא מביא את דור ההמשך,
ציצים ופרחים. והעתיד - צפון בפרי [השקד].
קורח השתמש בארגומנט
שידע כי יהיו לו הדים בלב העם, באמרו "כל העדה כולם קדושים". אך
הוא הטעה. הא-ל אמנם אמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש [שמות י'
30]" וציווה "קדושים תהיו", אך על בני העם להתאמץ ולעשות כדי להגיע
למעמד של קדושה. יש בהם סגולת יסוד להיות מסוגלים לזה, אך מכאן ועד ההגעה למדרגה
של קדושים ממש – עוד רחוקה הדרך. כפי שאומר מרן הרב קוק : "תיקון העולם
אפשרי על ידי יצירת מדרגות בקודש - מדרגות שלאורן הולך האדם ומתרומם אל ה' א-לוהיו
בעבודה רוחנית ארוכה של תיקון המידות והנפש".
נושא זה [איך להגיע
לקדושה] קיבל במשנה מערך דידקטי מסודר במשנתו של בן יאיר, וזכה להבהרה בספר הנפלא
ביותר שזכיתי להכירו ביהדות – "מסילת ישרים" של מורנו ורבנו קדוש
ישראל הרמח"ל [רבי משה חיים לוצאטו],
בפרט בפירושו המיסטי של הרב שוראקי.
וכאן – נוכח פני
הארון – אותו ארון קודש שהובא מפדואה, מבית הכנסת בו התפלל הרמח"ל בשבתות, אנו
מזכירים את דבריו.
בהזדמנות זו הבהרה
קצרה של מושג ביהדות. האם אומרים "זכרו לברכה" או "זכרונו לברכה" ? התשובה
נעוצה במאמר חז"ל "אין עושין נפשות לצדיקים – דבריהם הם זכרונן". לומר
אם נצא לבית העלמין נמצא מצבות מפוארות עליהן חקוקים מעשי האדם וגדולתו. מצבה זו
קרויה בלשון המשנה "נפש" ובלשון התנ"ך "יד" וצאצאי המשפחה
הבאים יכולים לעמוד על זכרו מהתבוננות במצבה. אך הצדיקים עושים לעצמם שם עולם
בספריהם. אם נאמר כעת הרב יחזקאל לנדא, ספק אם ימצאו רבים שיזכרו למי הכוונה, אך
"הנודע ביהודה" מוכר וידוע, וכן הלאה. לכן על צדיקים אומרים "זכרונם"
[דבריהם הם זכרונם] ועל העם "זכרו לברכה".
זכינו ואנו בצל ארון הקודש
של בעל "מסילת ישרים" ודבריו הם זכרונו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה