קדושים - להט"ב
התורה אומרת במפורש [ויקרא כח 22]: " כב וְאֶת-זָכָר--לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה: תּוֹעֵבָה הִוא".
אינני רב מוסמך ולא פוסק, אנו עוסקים כאן במחשבה במוסר ואתיקה ולא בהלכה שהיא כאן מאד ברורה ונחושה, אלא ב"מחשבת ישראל" וביהדות.
בשנת תשע"ו התקיים שוב "מצעד הגאווה" בעירנו ירושלים ברוב עם, יובאו אליו משתתפים מחו"ל ואוטובוסים מגוש-דן, ובין הצועדים נראו רבים בכיפות ואחדים בלבוש חרדי. הסיסמאות שנישאו היו על "כבוד האדם" ועל "שוויון וסובלנות", אך זה שהצועדים מפגינים ומטיפים לכך – אינו הופך את הסיסמאות הללו למתאימות לכאן, הן אכן מפגינות תפיסת עולם מודרנית, כביכול 'מתקדמת', אך הן בעצם דוגלות ב"מתירנות", בהרס המשפחה היהודית, בדברים הנוגדים את הטבע [הביולוגיה] ורוצות להפוך את הדברים למוסריים למרות היותם נוגדים את ערכי היסוד שלנו. הפסוק שהבאתי לעיל בא בקונטקסט ארוך של "איסורי עריות" ו"משכב בהמה" ואינו מופנה לבעלי זהות-מינית מסוימת אלא לכלל האנשים.
ההפגנות הראשונות בשנות המאה הקודמת, כנראה היה להן מקום כדי להפסיק רדיפות והצקות לאנשים שהם במידה רבה אנוסים לפי מהותם. אך ההפגנות של היום באות לתת לגיטימציה לתופעה חריגה ולטעון כי "מילוי התשוקה הוא ערך המצדיק שיבוש סדרי הטבע".
ההלכה היהודית אינה מצווה לרדוף את בעלי הנטיות הללו, אלא להגדירן כ"תועבה" כדי שלא יצאו לרשות הרבים ושלא יחנכו דור חדש ללכת בדרך זו, אף אם היא בטבעם. אף אחד לא מתערב באשר נעשה בצנעה, ואנו הרוב הדומם איננו מסכימים שיפנו לנוער שעדיין הוא מבולבל ואין לו זהות מינית מגובשת כדי לפתוח בפניו שער לעולם השם את סיפוק התשוקות כערך עליון [כ-80% מ800,000 תושבי ירושלים הם 'מסורתיים'].
ברור שאני מביע כאן את עמדתי האישית ואת הדרך בה אני ומרבית מכרי מבינים את התורה. אנו קוראים למיעוט השונה מאתנו - אנו לא נתמוך בהפגנות הכוללות עירום וחוסר מוסר, הצניעות היא בעינינו ערך עליון.
השגתם את אשר רציתם, אנא מכם – הסירו את ההטפה הזו מעירנו, קיים בעירנו "הבית הפתוח" המהווה מרכז לכם, התרכזו סביבו. אנא אל תלבו את האש ובבקשה ללא "מצעד תועבה".
זו כמובן הבנתי את אשר נכתב בתורה, וברור לי שיהיו שלא יסכימו איתי. להבהרה - אני בעד קבלת השונה אך אני מבקש מכם אל תצאו להפגנה ואל תפגע אתה באלה החושבים אחרת. פעם אחת הגיע "מצעד תאווה" כזה למקום בו חסם שוטר תנועה את דרכי ונאלצתי לחזות במצעד זמן ממושך, ואכן חשתי פגיעה בערכים בהם אני דוגל. חזיתי בחוסר צניעות מופגן, בפולחן ראוותני של סיפוק תאוות, ואיני חושב שראוי שילדי ונכדי יחשפו לזאת.
ממשיך המקרא בסוף הפרשה [ויקרא כ' 22- 24] :
" כב וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ. כג וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם. כד וָאֹמַר לָכֶם, אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת-אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: אֲנִי ָה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים.."
הקב"ה נותן את הארץ לעם ישראל בתנאי שלא ילכו בדרכי הגויים. וזו מקור זכותנו על הארץ
ואם חושבים אותם ההולכים אחר תאוותם שהם מחדשים, כבר לפני אלפי שנים היו כאן עמים "פרוצים בעריות" עם ערכי מוסר שארץ ישראל אינה סובלת.
מאידך, התורה אינה מתייחסת אליהם כאל "בן סורר ומורה" שיש להביאו למשפט, אלא רק מורה לנו שהיאחזותנו בארץ הקודש היא בתנאי שנקדש את חיינו, ו"תאוות בשרים" אינה ערך עליון. כאשר התורה בפרשה זו מורה לנו "ואהבת לאחיך כמוך" היא אינה מתנה זאת בדרכי התנהגותו. אף אם חטא עדיין אחיך הוא, אך אנו עלולים ח"ו שוב לאבד את הארץ אם נאמץ לנו את ערכי-הנהגתם.
וכעת להסבר המהותי-ערכי. הפרשת פותחת בצו החלטי: [ויקרא כ' 26]
" כו וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה';"
כפי שכבר הבהרנו תורת ישראל היא ספר הוראות היצרן כיצד לפעול ולהפעיל את היצירה המופלאה ששמה אדם. ניתנה לנו יכולת מיוחדת "חופש הבחירה".
אנו יכולים להגיע לרמה גבוהה ביותר וגם לשפל המדרגה, תלוי איך ננהג. אנו מאמינים כי לאדם יש יכולת חינוך עצמי המשנה את אופיו וטבעו.
רש"י והמפרשים מסבירים את "קדושים-פרושים". כלומר אדם צריך להגביל את עצמו. כמו שאומרת ההלכה "קדש עצמך במותר לך". אם אדם נסחף אחר יצר התיאבון [ומותר וגם צריך לאכול] הוא מכניס את עצמו לקטגורית "שמן וכבד תנועה". אם אדם נסחף אחר יצר המין [והא-ל בנה אותו באדם כאשר הוא נותן הנאה עצומה] על האדם לא לתת ליצר לשלוט בו כי עלול להגיע להיות "מטריד ואנס".
כולנו מכירים את נושא ההתמכרות לסמים המתחילה בנסיון קטן, ולא ארחיב. רק אזכיר שבפרשנות למקרא, חז"ל המכירים את נפש האדם אומרים על החטא "כיוון שעבר ושנה נעשית לו כהיתר". דבר שהרמב"ם מכנה "טבע שני".
מי שנגרף לחד-מיניות וחזר עליה כבר חש שאינו יכול אחרת והיא לו כאילו "טבע". לכן התורה מכנה אותה "תועבה", ליצור נורמה הסולדת ממנה. וכאשר הלהט"בים הופכים אותה לנוהג, הם הופכים אותה לנורמה, עד שהנספח לחבורה אינו קולט את העיוות.
אבל התורה, עוד לפני הצו של קדושים, נותנת את ההוראה-הדרכה [ויקרא יט 18]: " וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי ה' "
נשים לב, לא את רעך אלא לרעך – כי אהבה כרוכה בנתינה, וללא הגבלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה