חז"ל הוסיפו לו שם "ראש השנה", שלפי המסורת [שאינה מופיעה
בכתב] תאריך זה הוא יום בריאתו של האדם [אף כי יש
דעה המקדימה ליום כ'ב באלול]. נוסף לזה גם המושג "יום הדין".
התפילות והברכות שאנו אומרים ביום זה משלבות את שלושת הדברים יחדיו – תחילת
השנה, יום בריאת האדם ויום הדין.
ומשום שאין בו מצוות מן התורה הרבו בו במנהגים ותפילות.
אין כיום הבריאה המביא לסיכום השנה שחלפה ומחשבה על השנה המתחילה.
יום הדין רואה בו את ראשיתם של "הימים הנוראים", אך הבה לא
נטעה במובן המושג.
נורא, לא במובן איום ומאיים, אלא נשגב, לכן הוא אמור להיות יום של חג
ושמחה. תובנה זו כבר כתובה בתנ"ך [נחמיה ח 9-10 ]:
"ט וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר
וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת-הָעָם לְכָל-הָעָם, הַיּוֹם קָדֹשׁ-הוּא לַ-ה' אֱלֹהֵיכֶם--אַל-תִּתְאַבְּלוּ
וְאַל-תִּבְכּוּ: כִּי בוֹכִים כָּל-הָעָם
כְּשָׁמְעָם אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. י וַיֹּאמֶר
לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן
לוֹ--כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ;"
וחוזר ומודגש בפסוק הבא:
"וְאַל-תֵּעָצֵבוּ כִּי-חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם. יא וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל-הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ--כִּי
הַיּוֹם קָדֹשׁ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ. יב וַיֵּלְכוּ
כָל-הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה".
בזמננו הגיע אלינו יום קדוש זה במתכונת המדגישה את יום הדין, ונוהגים
לברך זה את זה ב"כתיבה וחתימה טובה" או לפחות ב"שנה טובה",
בעוד שלפי הכתוב יש בהחלט לומר "חג שמח".
אלא שיהדות היא בעיקרה מסורת. וגם אני מנהג אבותי בידי, ואני נוהג בשתי
הברכות. אלא שכאן כבר המקום להמשיך בנוהג המשפחתי שלנו. לאחר ראש השנה איננו
מברכים ב"גמר חתימה טובה", כי אמרת חז"ל היא "צדיקים נחתמים
לאלתר לחיים טובים, בינונים תלויים ועומדים עד העשירי, הוא יום-כיפור..."
מי אנו שנחשוד כי איש שיחנו אינו צדיק [אולי "צדיק נסתר"] ומן
הסתם כבר נסתיים דינו. על כן נסתפק "בשנה טובה..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה