בתורה נכתב במפורש [דברים י'ח 13-10]:
י לֹא-יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ
בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. יא וְחֹבֵר חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ
אֶל-הַמֵּתִים. יב כִּי-תוֹעֲבַת ה' כָּל-עֹשֵׂה
אֵלֶּה; וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱ-לֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. יג תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ...
ההוגה הגדול, פוסק ההלכות שמפיו אנו חיים – הרמב"ם,
קבע שאין להשתטח על קברים, ואף כינה זאת "זבחי מתים". הוא גם כתב שאין להציב
"ציון" על קברי צדיקים.
הרמב"ם מסתמך כנראה על דברי התלמוד הירושלמי [מסכת שקלים
ב' ה'] "אין עושים נפשות לצדיקים, דבריהם הם הם זכרונם". ועל העובדה שאין
איש יודע את מקום קבורת משה רבנו.
אך מי שמגיע לטבריה ומטפס במעלה ההר ימצא
ברוב ימות השנה התגודדות סביב קבר – הוא קבר הרמב"ם, ומשרד הדתות טרח והציב
מצבה מונומנטלית "ציון". נוכל לשער איך היה הרמב"ם עצמו מגיב על
כך.
ידועים דברי הרמב"ם בי"ג עיקרי האמונה:
"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו.
ואין עושין כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה
שהורכב מהן, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות
ויניחו כל מה שזולתו". ומסיים הרמב"ם: "וזה היסוד החמישי הוא האזהרה
על עבודה זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".
אך בדורנו פשה המנהג, ואם נישאר בטבריה - סמוך
לחוף מצויה מצבת קבר המושכת אלפים ומזוהה עם קבר רמבע"נ – רבי מאיר בעל הנס.
מן התלמוד מוכרים לנו לפחות שלושה רבי מאיר ואין אנו יודעים למי מהם מיוחסת המעשייה
המובאת בתלמוד הבבלי [מסכת עבודה-זרה יח ע"א, בתרגום שטיינזלץ]:
"ברוריה, אשת רבי מאיר היתה, בתו של
רבי חנינא בן-תרדיון, ואחותה נתפסה בידי הרומיים והושבה בקובה של זונות. בקשה
ברוריה מבעלה שיעשה משהו להצילה... הלך רבי מאיר אל החייל הממונה על שמירתה שם ואמר
לו הנה לך תרק'ב [702] דינרים. חצי קח לך וחצי שמור כדי לתתם לשלטונות כשיבואו
לבדוק. ענה לו החייל אני מתיירא ואם לא יסתפקו בתשלום ויבואו עלי. ענה לו ר' מאיר
אמור אז את המשפט "אלהא דמאיר ענני" [אלוהי מאיר ענני], אמר לו השומר
ומי יבטיח לי שאמרה זו אכן תצילני. אמר לו רבי מאיר בוא ואוכיח לך. היו שם [בשמירה
על המקום] כלבים הטורפים אנשים, זרק עליהם ר' מאיר רגב אדמה, והסתערו עליו הכלבים.
קרא ר' מאיר בקול: אלהא דמאיר ענני, והסתלקו הכלבים. הגיעה השמועה לבית המלך,
ותפסו את השומר והעלוהו לתליה. אמר השומר בקול את האמרה, ולא הצליחו אנשי המשמר
לתלותו. שאלו אותו לפשר העניין, והוא סיפר את כל המעשה. באו וחקקו את דמותו של רבי
מאיר בצד שער העיר רומי, ואמרו כל מי שרואה את בעל הדמות הזו שיתפוס ויביא אותו.
יום אחד זיהו אותו, ניסו לתפסו ורץ מפניהם. נכנס להתחבא בקובה של זונות, ובא אליהו
בדמות של זונה וחיבק אותו. אמרו הרודפים חס ושלום שרבי מאיר יתנהג כך, וכך ניצל. לאחר
מכן ברח רבי מאיר לבבל [שהיתה בשלטון הפרתים]".
בחו"ל נהגו להתפלל ליד קברי צדיקים:
ואכן מרן השו"ע והרמ"א [4] הביאו את
המנהג ללכת לבית הקברות להתפלל: בהלכות ראש השנה, בהלכות יום הכיפורים, בהלכות תעניות,
ובהלכות תשעה באב. אך נחלקו הפוסקים מהו נוסח התפילה שם, ואל מי ישים מגמתו.
וכן מתבאר בדברי המשנה ברורה [4] (סי' תקפא ס"ק
כז) שגם הזכיר בדבריו את סגולת קדושת מקום קבורתם של הצדיקים לקבלת התפילות, וכתב:
"בית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים והתפילה נתקבלה שם יותר. אך אל ישים מגמתו
נגד המתים, אך יבקש מהשי"ת שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר".
ואני, שאיני רב, טרחתי בזמנו ונסעת למירון
בל"ג בעומר וחזיתי בשולי ההר, במקום ריכוז ההמונים במחזות מזעזעים – שחיטת
כבשים, ניחוש בקלפים ובקפה - שהם עבודה-זרה לכל דבר. אמנם בפסגת ההר, במקום האמור
להיות קבר רשב"י, נערכו תפילות בהתלהבות ונערכה הדלקה. והיתה לי הזכות לטפל
בנסיעת חסידי ברצלב לאומן, שברור לי כי אכן הם מתכוונים לשם שמים.
ככל הנראה, הגורם להתפשטות מנהג זה היא
עליית החסידות, שמקורה בקבלה. אך הייתי מאד מבקש להבהיר שאין בכך תפילה אל הנפטר
נ"ע, אלא אל שוכן מרומים שאת תורתו הפיץ והגשים אותו שוכן-עפר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה