יום חמישי, 10 בנובמבר 2016

נח - הגננת אמרה

            כאשר נכדתי הקטנה [כיום היא כבר גדולה] נשאלה בשבת פרשת "נח" על פרשת השבוע, היא זכרה את השם נמרוד, ונתבקשה לספר עליו. ואז היא סיפרה:
נמרוד היה מלך גדול, גיבור ורשע. אברהם אבינו בן תרח מונה ע"י אביו לשמור על חנות הפסלים-האלילים. ואברהם שבר את כולם. כאשר בא אביו אמר לו אברהם: האליל הגדול והחזק לקח מקל ושבר את כולם. אמר לו תרח: הרי הם מקרמיקה-חרס ואיך הוא יכול לשבור? ענה אברהם - אם הוא מחרס ולא יכול לעשות כלום למה אתה מתפלל אליו? לקח אותו תרח למשפט אצל המלך נמרוד, ונמרוד ציווה להשליך אותו לתנור האש.
             ו-ה' בא והציל אותו. ואז נמרוד החליט לבנות מגדל גבוה עד השמים ולבוא להעניש את ה'. ועבדו בבניין אלפי אנשים. ו-ה' בא ובלבל אותם, שכל אחד ידבר שפה אחרת, וכשאחד ביקש פטיש, הביאו לו מעדר והוא היכה בראש של זה שהביא לו מעדר. ולא  הצליחו לבנות את המגדל, ותרח עם ילדיו ברחו מהעיר ונסעו לארץ אחרת...
ואז רותי שאלה מאיפה הסיפור הזה? והגננת אמרה: "כתוב בתורה".
הבה, קודם לכל, נראה מה באמת כתוב בתורה על נמרוד:
[בראשית י' 8-10]:
"ח וְכוּשׁ יָלַד אֶת-נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ.  ט הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד לִפְנֵי ה'; עַל-כֵּן יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה''  י וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל... בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר... "
[שם, י'א 1] " א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.  ב וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.  ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.  ה וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם.  ו וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  ז הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.  ח וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר.  ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל ָה' שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ..." [שם 31] ..." לא  וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  לב וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן..."
חז"ל שראו בעצם השם נמרוד אקט של מרד נגד ה', הביאו סיפור בהמשכים במדרש 'בראשית-רבה' פרק ל'ח, ה':
..."רבי אלעזר ורבי יוחנן-מעשה דור הפלגה לא נתפרש, ודברים אחדים – שאמרו דברים חדים על א-לוהינו... אמרו לא כל הימנו לבור לו את העליונים ולתת לנו את התחתונים, בואו ונעשה לנו מגדל ונשם עבודה זרה בראשה וניתן חרב בידה... אלה על ידי שהיו אוהבים זה את זה, שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. אמר לו נמרוד לאברהם, אני איני משתחווה אלא לאור, הרי אני משליכך בתוכו ויבוא זה שאתה משתחווה לו ויצילך... וניצול אברם..."
ח"נ ביאליק שערך עם רבניצקי את ספר האגדה עשה עבודה רבה, ודורות מתחנכים עליה.
הגננות אינן מבחינות בין הכתוב במקרא ובין האגדה שלה מסרים אותם היא מפיצה בדרך סיפורית, והילדות בטוחות שסיפור הכבשן כתוב במפורש. ומה שנכנס בגיל ינקות נשאר חרות.
אני איני מביא רק את הרהורי אלא מחפש אולי אמצא מי שאוכל לצטט מדבריו, והנה אחד מגדולי הוגי הדעות ביהדות דורי – הרב יהודא ליאון אשכנזי [1946-1967] המכונה "מניטו" [הרוח הגדולה, בשפה האינדיאנית] הורה ללמוד את התורה לפי סדרה, פרק לאחר פרק, ולהתעכב על כל מילה באמרו: "צריך לקרוא מה שכתוב ולא מה שנדמה לנו שכתוב. התורה היא המסבירה לנו את ההסטוריה שלנו , והיא תעודת הזהות שלנו".

אנו השבויים בידי פרשנות שאינה מבחינה בין מדרשי אגדה [שלהם ערך רב ומסרים שהם מעבירים] רגילים להבין את סיפור בניית המגדל כסיבה לפיצול האנושות לשבעים לשונות ולפיזורה בארץ. אבל התורה כבר בראשית [פרק ט' 1] ציוותה את בני נח למלא את הארץ, והלשונות הופיעו עם התפזרותם של בני יפת, כך שהפלגה היתה כבר בפרק י', וסיפור המגדל בפרק יא הוא סיפור הנסיון, בהנהגתו של נמרוד, לבנות מחדש את האוניברסליות של זהות אנושית ארמית. כי ראשית האלימות היא בהופעה הראשונה של המילה "גבול" [פרק י' 9 ] והא-ל ראה את הנסיון בעין יפה, אך הוא נכשל כי השולט אינו נותן ל"אחר" להתקיים, וכך המצב עד ימינו. לפי 'מניטו' אברהם ונמרוד היו באותה דעה לאחדות. ולמעשה בניית העיר היו שניהם שותפים. הנסיון להרוג את אברם היה בשל פגיעתו בדת האלילית המקומית.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה