יש קטעים בתורה שכאשר קוראים אותם בחטף נראה
הכל חלק, ומחמיצים את המסר העיקרי. בפרשה השבוע קראנו:
יד וַיִּשְׁמַע
אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה
עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף עַד-דָּן. טו וַיֵּחָלֵק
עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם עַד-חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק. טז וַיָּשֶׁב
אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם
אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם. יז וַיֵּצֵא
מֶלֶךְ-סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר
וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ—אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. יח וּמַלְכִּי-צֶדֶק
מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. יט וַיְבָרְכֵהוּ
וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כ וּבָרוּךְ
אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל. כא וַיֹּאמֶר
מֶלֶךְ-סְדֹם אֶל-אַבְרָם: תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ. כב וַיֹּאמֶר
אַבְרָם אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם:
הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כג אִם-מִחוּט
וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר אֲנִי
הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם [בראשית י'ד 14-23]
איני יודע באיזה קשיים הבחנתם, אך כדאי לקרוא שנית ושלישית לאט
יותר. הבה ננסה זאת יחד:
התיאור מתחיל ונגמר במלך סדום. אם כן, מה עושה מלכיצדק בפגישה
זו?
מי הוא הכהן ל-אל עליון?
מי נתן למי מעשר?
ומי בכלל הוא מלכיצדק?
אם נסתכל ברש"י – הוא מפרש לפי
מדרשי חז"ל, שמלכיצדק הוא "שם בן נח" אשר היה לו מעמד של כהן [מסכת
נדרים דף לב עמוד ב], לכן נתן לו אברהם מעשר מכל השלל.
אך מדרש זה, שאינו הפשט, אינו פותר את
השאלות אלא לדעתי אף מעלה שאלות נוספות:
[לפי הארת מורי ורבי הר"ר אברהם
קוסמן יצ"ו – למדרש יש שפה וקודים משלו, וכאשר הוא אומר "שם בן
נח" הוא אינו מתכוון לנקוב בשם האישיות המסוימת אלא זהו שם כולל לכל דמות
רוחנית מונותיאיסטית מצאצאי שם מתקופת
בראשית]. הכינוי "מלכי-צדק" הוא למלך המוליך את עמו בדרך הישר, בין אם הוא
חי בימי אברהם או בימי יהושע.
א. נשארת השאלה, מדוע נדחף שמו של מלכיצדק לתוך הפגישה של אברהם עם
מלך סדום?
ב. מדוע אברם נותן לו מעשר? איזה קשר יש
לו למלחמה בארבעת המלכים?
ג. בכלל, מי נתן למי את המעשר?
["מדרש הנעלם" לך-לך כ'ה – שואל שאלה זו]. ראשוני הפרשנים [הריב"א, החזקוני ובעל הטורים]
חושבים שאברהם הוא שקיבל את המעשר. נראה שגם הרמב"ם (הלכות מלכים מ'ט ט) סובר
כך [לאור השגת הראב"ד].
ד. מה הסבירות שמלך שהוא גם כהן יצא
לקראת אדם שהוא עולה חדש מעירק, עם צבא פרטי, ויברך אותו וגם יתן לו מעשר מרכושו
הפרטי?
לפי פירוש הגיוני שמצאתי אצל הרב אברהם
קורמן ז"ל [בספרו "פענוח פרשיות ע' 36]: אברהם שגייר אנשים הוכר כ-כהן
לא-ל עליון. ומלכי צדק ששמע כי הכהן הוא גם מצביא מנצח - נתן לו מעשר.
לפי תפיסתי גם זה אינו פשט. נראה לי כי
מלכי צדק היה מלך שלם ואברם היה הכהן לאל עליון אשר קיבל ממנו מעשר [בין היתר כי
אם היתה הכרת הבורא כבר בארץ כנען, מה היה יחודו של אברם?]. המסר שהתורה מכניסה למאמר
מוסגר זה של הפגישה עם מלך סדום, מבקש להבהיר לנו לקח של מוסר: ממלך סדום אברהם
סרב לקבל "מחוט ועד שרוך נעל" כי רכוש סדום מקורו בגזל וחמס, ואילו מ-מלכיצדק
[שנראה כי כינויו מראה על הקפדה על צדק ויושר] ניאות אברהם לקבל מעשר.
התורה מבהירה לנו כי "לכסף יש
ריח", יש להבחין ממי ראוי לקבל מתן וממי לא ראוי לקבל [כאן נחזור ונזכיר
לעצמנו את כלל היסוד – התורה אינה ספר לימוד הסטוריה וכאשר היא מביאה סיפור הסטורי
– עלינו להבין מה המסר שהתורה מבקשת מעמנו שנבין מתוכו]
אם
כי עלי לציין כי מבחינת הגיאוגרפיה-ההסטורית, והפעם הגיאו-פוליטית, נראה כי כל עממי
כנען חששו מפני מלכי הצפון שפלשו לארץ. אמנם הפעם הסתפקו בשלל הרב של ערי הככר, אך
הם נאלצו כנראה לחזור דרך במת ההר, שהיא נוחה יותר להתנהלות עם שלל רב, ובדרך להרוס
את מלכות כנען. ופעולתו הצבאית המיידית של אברם העברי הרחיקה מהם סכנה זו. וכאשר חזר
אברם בדרך במת ההר [היא "דרך האבות"] התקבל באהדה רבה ובין היתר
ע"י מלכי צדק מלך שלם-עיר-שכם, שהיה עובד אלילים אך אמונתו כללה גם אליל אחד
שהיה 'עליון' על כל יתר האלילים. מבחינה זו היתה אמונתו קרובה לזו של אברם מאשר
המונותיאיזם.
[אגב, התורה מציינת "שלם, עיר שכם". כלומר אין הכוונה
לירושלים שבכתבים מצריים קדומים היא קרויה אורו-שלימום כלומר עיר שלם, אלא לעיירה
שלם, כיום סולם [סונם] השוכנת ליד מעיינות הבידאן בעמק שכם].
אברם הגיב על מעשה מלכי-צדק אשר קידם אותו בלחם ויין ובברכה, בתתו לו [לפי
פירוש זה] "מעשר מכל", מעשה שהוא מיסודות האמונה המונותיאיסטית – כפי
שלאחר ימים רבים ניסח דוד המלך [דברי הימים א כט' 17] "מִיָּדְךָ היא
(הוּא) וּלְךָ הַכֹּל. יז וְיָדַעְתִּי אֱלֹהַי--כִּי
אַתָּה בֹּחֵן לֵבָב וּמֵישָׁרִים תִּרְצֶה; אֲנִי בְּיֹשֶׁר לְבָבִי
הִתְנַדַּבְתִּי כָל-אֵלֶּה וְעַתָּה עַמְּךָ הַנִּמְצְאוּ-פֹה רָאִיתִי
בְשִׂמְחָה לְהִתְנַדֶּב-לָךְ...."
מלך סדום, שהיה נוכח באותו מפגש מרגש, פנה לאברם אשר זה עתה נתן
ביטוי לאמונתו כי כל הרכוש שייך לבורא העולם, בבקשה "תן לי הנפש והרכוש קח לך".
ואברם בדברי תשובתו חזר על עקרון אמונתו [שם פסוק 22] "כב וַיֹּאמֶר
אַבְרָם אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי
יָדִי אֶל-ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כג אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל
וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם.
..."
נשים
לב לתיאור בפי אברם. לפי תפיסת מלכי-צדק היה אל אחד לשמים, הוא גם "מוריד
הגשם", ואל אחר לארץ, הוא גם הממונה על הפריון והמלחמות. ואברם מדגיש כי האל
העליון שלו הוא אל הכל "אל-עליון קונה שמים וארץ" [הרב ד"ר אוריאל טויטו].
הרב
טויטו גם מדגיש כי במהלך כל הפרק לא מחליפים אברם ולוט אף מילה אחת, וכאשר חוזר
מלך סדום לככר חוזר עמו גם לוט אשר בחר לא להבין את אשר ארע.
ליצחק = שלום רב
השבמחקיישר כח עבור דבר התורה בבית הכנסת ועבור התדפ]יס ששלחת ע"י יעקב באומן. בזכותך קראנו את הקטע לאט ובעיון., והתרשמנו מהמסר של הסיפור.
ברצוני להעיר על נקודה אחת.השאלה, למה קיבל אברהם כסף ממלכי צדק ולא ממלך סדום, אינה במקומה. כי השאלה, מי נתן למי מעשר שנויה במחלוקת, כפי שאתה מציין. לי נראה יותר הפירוש של רוב המפרשים עד לימינו, שהכוהן לאל עליון הוא מלכי צדק. ככה נראה גם לפי הפשט הפשוט. השאלה, שצריכים לשאל, היא: למה לקח אברהם כסף מפרעה ולא ממלך סדום ? התשובה היא - כפי שאתה מציין - כי רכוש סדום מקורו בגזל וחמס.. אמנם גם פרעה איננו צדיק גדול. אבל יש הבדל בינו לבין מלך סדום. אגב פרעה מחזיר את שרי מיד, כשנודע לו , ששרי היא אשת אברם.
עוד פעם יישר כח
בברכה
אריה