שמעתי ממורנו הרב זלמן דרוק זצ"ל בשם הרב אליעזרוב זצ"ל, דרוש מחודד שנראה לי כראוי להפצה:
בפרשת 'לך-לך' נאמר על ישמעאל "ידו בכל ויד כל בו"
מדוע הצליח
ישמעאל לשלוח ידו? בזכות היותו בנו של אברהם אבינו !
בברכת
המזון אנו אומרים "בכל מכל כל".
ידוע
המקור: על אברהם נאמר "וה' ברך את אברהם בכל";
על יצחק "ויתן לו מעשר
מכל";
על יעקב "כל
אשר תתן לי";
כך זכה
ישמעאל בזכות אברהם - עליו נאמר "בכל", אך זכות זו עומדת לו רק עד
שיבואו בני יעקב עליו נאמר "כל".
עד כאן
חידוד. ננסה להבין את מקומו בפרשת "לך-לך" :
המוטיב
התופס מקום מרכזי בפרשה הוא ה'ברית'.
בפרשה הקודמת
["נח"] מסתיימת פרשת המבול במתן הבורא את אות הברית בשמים - את ה"קשת
בענן" [בראשית ט12]: "ויאמר א-לוהים את אות הברית אשר אני נותן ביני
וביניכם... את קשתי נתתי בענן והיה לאות ברית..."
בפרשתנו
מופיעה 'ברית בין הבתרים' שמכוחה אנו נמצאים כאן [בראשית טו 18]: "ביום
ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת..."
בסוף
הפרשה שלנו מופיעה הברית הכרותה בין הקב"ה לישראל, זו אשר היהודי עושה אותה
בגופו, 'ברית המילה' [יז 1]: "אני הנה בריתי אתך... ,והקימותי את בריתי
...ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם. זאת בריתי אשר תשמורו ביני
וביניכם... הימול לכם כל זכר... והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם."
מעניינים
הביטויים הלשוניים: הקב"ה 'כורת' ברית, ואילו המפר את הברית עונשו 'כרת'.
רך
שנולד עובר טכס ברית מילה, כלומר - הוא כבר קיים מצווה ראשונה מתרי"ג מצוות
ונותרו לו רק 612 – 'ברית' מצוות לקיים.
הוראת
ברית המילה ניתנה לאברהם – כאשר יצחק טרם נולד, ומי שנימול היה ישמעאל, בגיל 13
שנה. ואומרים חז"ל שמכוחה של הברית יש לישמעאל הכח להיאבק על הארץ, עד שיגבר
כוחו של זרע יצחק הנימול לשמונה.
פסוק
שיש צורך להבינו הנו דבריו של אברם בברית בין הבתרים, כאשר 'עמוד האמונה' [כך מכנה
אותו הרמב"ם] שואל "במה אדע כי אירשנה"? [טו 8].
לכאורה,
קטנות אמונה. אך יש להבין - אברהם היה המאמין השלם, ולא ח"ו פקפק בדבריו של הקב"ה.
אלא שאלתו היתה האם זו הבטחה מוחלטת או מותנית? האם זרעי ינחל את הארץ גם אם לא
יקיימו מצוות? כי אם התנאי הוא קיום האמונה - איך אדע כי אמנם ירשו ארץ? לכן, עוד
לפני כן [טו 6] כאשר אומר לו הקב"ה "כה יהיה זרעך", הוא
מקבל את ההבטחה כלשונה ללא תנאי. ואומר עליו הכתוב "והאמין בה' ויחשבה לו
לצדקה".
[השל"ה מבחין בין "ברית
הארץ" לבין "ברית לעם" ];
מעניין
פירוש המלבי"ם כי כאשר אמר לו הקב"ה כי זרעו יהיה ככוכבי השמים, אמר
אברהם: מצד הגורל נגזר עלי למות ערירי, אך אתה עושה עמי צדקה וחסד ומהפך
סדרי עולם בעבורי, לכן חושב אברהם את מאמר ה' לצדקה. והבורא עונה לו "אני ה'
אשר הוצאתיך מאור כשדים" לאמור, זו לא צדקה אלא השגחה פרטית אשר צפיתי
והוצאתי והבאתי ונתתי. כאשר אברם שואל במה? הוא אומר: יודע אני כי נאמן אתה לתת
שכר ובמה יזכו צאצאי? מה יהא עליהם לעשות למען אדע בבירור כי למרות חטאיהם יזכו בארץ?
ועונה לו הקב"ה בזכות הקרבנות ! ואומר המלבי"ם שאם אין מקדש - יש קרבנות
שעם ישראל מקריב מבניו על קידוש השם והארץ.
בדורנו
אנו נתבעים לקרבנות גדולים, אך בזכותם אנו נוחלים את הארץ.
ובא
לציון גואל!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה