א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר-ה אֶל-אַבְרָם
בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר: אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ
הַרְבֵּה מְאֹד. ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם
ה' א-לוהי מַה-תִּתֶּן-לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא
דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. ג וַיֹּאמֶר
אַבְרָם--הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. ד וְהִנֵּה דְבַר-ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה:
כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ. ה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה
וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה
זַרְעֶךָ. ו וְהֶאֱמִן בַּ-ה';
וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. ז וַיֹּאמֶר
אֵלָיו: אֲנִי ה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ
הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. ח וַיֹּאמַר: ה'-א-לוהים
בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. ט וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז
מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר וְגוֹזָל. יוַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ
וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר לֹא בָתָר. יא וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל-הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם. יב וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם;
וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ
בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי;
וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ..." [בראשית טו]
פרשה מאד תמוהה. הבה נזכור כי חומש בראשית מתחילתו עד פרשת וירא – אינו
פשט אלא סמל [סימבוליקה] ומשל, שצריך לעמול כדי להגיע להבנתו, והרבה מגדולי ישראל
עמלו על כך. אנסה להעביר את אשר
ראיתי אני בקטע זה: בקטע הראשון [פסוקים 1-9] הבטחת ה' לאברם על זרע. עונה אברם
תשובה תמוהה "במה אדע כי אירשנה?" האמנם "אחר הדברים האלה"
[אתגר המלחמה של אברם נגד האימפריות הצפוניות] בהם הפגין אמונה ללא מצרים, הוא
רוצה הוכחה מהא-ל ואינו מסתפק בהבטחה?
כבר חז"ל תמהו על כך. במדרש [בראשית רבה מד] מובא: "רבי חיא
ברבי חנינה אמר לא כקורא תגר, אלא באיזו זכות? אמר לו [הקב"ה] בכפרות שאני
נותן לבניך [מעמד הברית והקרבנות הוא רמז לאפשרות הכפרה הניתנת לבני-ישראל]. התנא
שמואל [תלמוד בבלי נדרים לב ע"ב] אומר: מפני מה נענש אברם וזרעו נאלץ לחיי
עבדות במצרים? מפני שהפריז על מידותיו של הקב"ה, שאמר "במה
אירשנה?" אני מבין את הדברים כך - הקב"ה מבטיח את הארץ לבני בניו של אברם,
והוא אומר ומה יקרה אם הם יחטאו? עובר הקב"ה מיד לצוות אותו להביא קרבנות.
לומר לו תמיד דרך התשובה והכפרה פתוחה בפניהם].
אמרנו קודם שכל הפרשות הללו כתובות בסימבוליקה. כדי להבין את האמרה עלינו
לומר כי התנ"ך מפרש את עצמו במקום אחר. נביא החורבן ירמיהו [פרק לד 18]: יז לָכֵן כֹּה-אָמַר ה',
אַתֶּם לֹא-שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ;
הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם-ה אֶל-הַחֶרֶב אֶל-הַדֶּבֶר וְאֶל-הָרָעָב
וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לזועה (לְזַעֲוָה) לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. יח וְנָתַתִּי אֶת-הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת-בְּרִתִי אֲשֶׁר
לֹא-הֵקִימוּ אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי--הָעֵגֶל אֲשֶׁר
כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם, וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו. יט שָׂרֵי יְהוּדָה
וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ--הָעֹבְרִים
בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל. כ וְנָתַתִּי אוֹתָם
בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם; וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל
לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. כא וְאֶת-צִדְקִיָּהוּ
מֶלֶךְ-יְהוּדָה וְאֶת-שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי
נַפְשָׁם; וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם. כב הִנְנִי מְצַוֶּה
נְאֻם-ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל-הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ
וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ; וְאֶת-עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב.
{פ}
מכאן אנו יכולים לראות שהתהליך של מעבר בין הבתרים כקבלת התחייבות היא
ברמה גבוהה של "כריתת ברית".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה