חיי שרה - גר ותושב

אברהם אומר לבני –חת: "גר ותושב אני עמכם" [בראשית כג 4].

לכאורה שני מושגים מנוגדים לחלוטין:

"גר" הוא אדם זר שאינו שייך למקום,

לעומת זאת "תושב" הוא קבוע במקום ומהווה חלק ממנו.

אם נתייחס לאברהם כאבי האומה – הרי צאצאיו הם הדוגמא הקלאסית לשילוב של 'גר ותושב': אדם המתגורר בארץ לא-לו אך מתנהג כתושב בה מפריח ומפרה אותה. גם הגויים מתייחסים אליו כך – אמנם אינם רואים אותו כחלק אינטגרלי שלהם, אך גובים ממנו מסים וארנונות כמו תושב.

גם אברהם הביע יחסו לבני-חת במילים אלה. כאשר רצה לרכוש אדמה וחלקת קבר – דברים המאפיינים 'תושב' יותר מכל.

ואילו בענייני אמונה ורוח הפגין את היותו 'גר' זר להם ולדרכיהם !

במשא ומתן האופייני עד היום לדרכי המזרח, מוזכרים 'בני-חת' עשר פעמים. נראה כי התורה באה להזכיר לנו כי אכן ארץ החתים מצויה הרחק בצפון [בצפון טורקיה של ימינו], אך גם החתים אדוני העיר הם גר-תושב בארץ כנען. אברהם חרף היותו מוכר כמלך אדיר [זה שהכה את ארבעת מלכי אשור ובבל, אשר הכו את חמשת מלכי הכיכר] ועשיר גדול, לאחר ההבטחה כי לזרעו תהיה כל הארץ - לא ביקש כלום במתנה או בהפקעה ושילם בכסף מלא "עובר לסוחר" !

המשא ומתן יהיה ברור יותר אם נכיר את המצב הגיאו-פוליטי של אז.

הארץ היתה מיושבת על ידי בני כנען שהיו חלשים וכנועים ["עבד עבדים יהיה כנען"]. עמי הסביבה חמדו את הארץ ופלשו אליה. העם האדיר החתים [בני חת] באו מצפון והשתלטו על בירת השומרון – העיר שכם. חלק ניכר מתושביה היו לעבדים לאדונים החדשים, אך חלק אחר [נראה כי היו אלה דוקא האמידים והמשכילים] ברחו מן העיר והיו לסוחרים נודדים.

כך עשו עוד ששה עממים אחרים בערים אחרות, וכתוצאה היתה הארץ מפולגת. בכל עיר כזו דיברו את לשון הכובש, והלשון היחידה המדוברת בפי כל היתה של הסוחרים הנודדים - הכנענים. לכן המשיכה הארץ להיקרא ארץ כנען. יתר על כן, הכובשים גם התייחסו בכבוד לאלים המקומיים ופולחן לבעל ולעשתורת [אלי הכנענים] היו נפוצים בכל מקום.

בשכם לא הומלך מלך מקומי אלא הונהג משטר אוליגרכי של האצולה ["בני חת"], ואלה בין היתר חוקקו תקנה שאסור למכור קרקע-נחלה לאיש שאינו תושב המקום. לכן, אברהם פנה אל עפרון וביקש ממנו את הקרקע במתנה [דבר שהחוק אינו אוסר] והבטיח לו בתמורה מתנה נגדית, שעפרון הוא האמור לקבוע את ערכה. הדבר הובא לפני המועצה האוליגרכית בשער העיר [מקום מושב בית המשפט], שם העלה אברהם נימוק נוסף. את המקום הוא מבקש לא כנחלה אלא רק כמקום קבורה, ועוד המקום המבוקש הוא בקצה השדה, כך שאין בכך סיכון לשלמות נחלות העיר. העסקה אושרה והשאר הסטוריה.

השימוש במושגים "גר" ו"תושב" מותאם למקרה המיוחד. אברם לא ביקש קבר רגיל אלא "אחוזת קבר".

"גר" כלומר תושב זר העובר במקום ואחד מבני משפחתו נפטר, מבקש לקבור אותו ולא להטלטל עם הגוויה. אך אברם ביקש "אחוזת-קבר", כלומר מקום לקבר משפחתי לדורות [בהתאם להבטחת הקב"ה – "לזרעך נתתי את הארץ הזאת], אך לא חשב שההתנחלות צריכה להיעשות בכח, ולכן ביקש לרכוש. אלא שאדוני המקום [בני-חת, שהיו בעצמם כובשים זרים] לא רצו כל כך להיעתר לו. אך בידעם את עצמתו הצבאית של הבא, נעתרו ואישרו את מכירת אחוזת הקבר לדורות, והנחלה היא של בני עם ישראל צאצאי אברהם-יצחק –יעקב. אך "יפי הנפש" נותנים לכובש המודרני בני ישמעאל
להמשיך לשלוט באחוזות אותן רכשנו בכסף מלא "עובר לסוחר" – מערת המכפלה וקבר יוסף כמו הר-הבית [גורן ארוונה] ניתנו על ידינו לישמעאלים, ואין לנו להתלונן – אלא על עצמנו בלבד.