בעוד ההלכה היא
ציווי [מצווה], נהג כך ולא אחרת, אמנם מותר לנו [או לפי כמה דעות – חובה עלינו]
ללמוד אותה, להגות, להתחקות אחר שורשיה ומגמתה – אך אין אפשרות לשנות אותה. חובה
היא עלינו.
האגדה, אף שהיא באה
בצורה סיפורית כדי להיות קליטה ונוחה לזכירה ולמסירה – יש לה מגמה עמוקה, ללמד
אותנו ערכים – מוסר ואתיקה, וכל ערכה טמון וכפי שאומר זאת הרמב"ם [אחפש את
הנוסח המדויק] – אלה הקוראים ומקבלים אותה כפשוטה – כסילים הם, בחושך יהלכו.
שומה עלינו להעמיק
בה, לדרוש ולחקור.
ניקח כמה סיפורי אגדה
מפרשת השבוע שלנו עתה, "לך לך", שהם הנותנים לנו את היסוד החשוב ביותר –
הדרך
אל האמונה.
נתחיל מן המקורות.
סיפור ידוע ותמוה ביותר [זו אחת מדרכיה של האגדה, ככל שהוא תמוה יותר כך הוא נקלט
ונשמר יותר בזיכרון].
מקור 1 ["אוצר המדרשים" ע' 7, לקט מדרשים מאוחר]:
[לאחר שנמרוד המלך ביקש להרוג את התינוק הנולד – אברם] "... מה
עשה תרח? החביא את בנו במערה שלוש שנים. זימן לו הקב"ה שני חלונות, מן האחד יוצא שמן ומן השני סולת. כשהיה
בן שלוש שנים יצא מן המערה, הרהר בלבו מי ברא שמים וארץ ואותי? התפלל
כל היום כולו לשמש. לערב שקע השמש במערב וזרחה הלבנה במזרח. כשראה הירח והכוכבים
סביבה, אמר - זהו שברא השמים והארץ ואותי, והכוכבים הללו שריו ועבדיו. עמד כל
הלילה בתפילה לירח. לבוקר שקע הירח במערב וזרח השמש במזרח, אמר אין ביד אלו כח,
אדון יש עליהם – אליו אתפלל ואליו אשתחווה..."
תמוה ביותר. האב מוצג כאן בתדמית שהיתה למטבע לשון "תרח"
[אידיוט מושלם]. לקחת תינוק בן יומו, וכדי להציל אותו מן הרוצחים – לשים אותו במערה
[זו הצלה?].
כבר נשים לב
למושגים. "מערה" מהדהדת לנו, עיין ערך אפלטון; "חלונות"
כמקורות הקשר וקרן האור; "סולת ושמן", ברור שאינם מזון תינוקות. זו דרכה
של האגדה לעורר תמיהה היוצרת תשומת לב ואף מרבה בסמלים. נגיע לעיקר הסיפור. תינוק
בן שלוש יוצא לראשונה בחייו ממערה ומה תגובתו לעולם החדש – מחשבות פילוסופיות [מי
ברא?] ותגובתו "להתפלל". ובמעבר ללילה הוא ממשיך בקו החשיבה...
וכותרת האגדה:
"בן שלוש הכיר אברהם את בוראו".
שלב ראשון בדרך
לאמונה היא הכרה הבאה מבפנים – "העצמה של איתני טבע והסדר הקבוע הטבוע בהם,
מביא לחשיבה ולהכרה בכוחות עילאיים.
אך זה רק צעד
ראשון. נעבור למקור הבא:
מקור 2 ["בראשית
רבה" פרשה לט אות א']:
" א וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ
וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ב וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ;
וֶהְיֵה בְּרָכָה... [בראשית י'ב 1-2]. ר' יצחק פתח ואמר [תהלים מה 11] " יא שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ;
וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ''.
אמר ר' יצחק – משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת. אמר
תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?! הציץ עליו בעל-הבירה, אמר לו: אני הוא בעל
הבירה.
כך, לפי שהיה אבינו
אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש-ברוך-הוא ואמר לו
'אני הוא בעל העולם' [תהלים מ'ה12] " יב וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ: כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ,
וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ... ויֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם…"
אחת הצורות של האגדה היא 'מדרש-האגדה' ויסודה בדברי
התורה שהיה אומר הדרשן בבית-הכנסת. אופיינית לה הפתיחה בפסוק מפרשת השבוע [בבוקר
ציטוט מהתורה, הפטיר בנביא ולאחר המנחה
נהגו להביא מ'כתובים'].
כאן השלב הבא בדרך אל האמונה – לאחר ההכרה הפנימית
המיוסדת על ההיגיון [עולם מורכב ומסודר כל כך, חייב להיות כח המרכיב ומניע אותו] אל
ההתגלות [אני רואה ונוכח "מבשרי אחזה אלוה"].
מקור 3 [משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי-התורה פרק
ח' הלכה א']:
" משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש
בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך
עשאם לא להביא ראיה על הנבואה, היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן
בתוכו, צרכנו למזון הוריד לנו את המן, צמאו בקע להן את האבן, כפרו בו עדת קרח בלעה
אותן הארץ, וכן שאר כל האותות, ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר
ואזנינו שמעו ולא אחר - האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו
ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם
ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת; ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה
לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי, שנאמר 'הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם
בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם' מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת
לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה.
מקור4 ["הכוזרי" לר' יהודה הלוי, מאמר ראשון,
כ'ה –תרגום אבן-תיבון]:
אָמַר הֶחָבֵר: עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה
הֲשִׁיבוֹתִיךָ כַאֲשֶׁר שְׁאִלְתַּנִי.
וְכֵן פָּתַח משֶׁה לְדַבֵּר עִם פַּרְעֹה כְּשֶׁאָמַר לוֹ: אֱ-לֹהֵי
הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק
וְיַעֲקֹב מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְפֻרְסָם אֵצֶל הָאֻמּוֹת, וְכִי
הִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם דְּבַר הָאֱלֹהִים וְהִנְהִיג אוֹתָם וְעָשָׂה לָהֶם
נִפְלָאוֹת, וְלֹא אָמַר: אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ. וְלֹא: בּוֹרְאִי וּבוֹרַאֲךָ, וְכֵן פָּתַח
אֱלֹהִים דְּבָרָיו אֶל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל: "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר
הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", וְלֹא אָמַר: "אֲנִי בּוֹרֵא הָעוֹלָם
וּבוֹרַאֲכֶם". וְכֵן פָּתַחְתִּי
לְךָ מֶלֶךְ הַכּוּזָר כַּאֲשֶׁר שְׁאִלְתַּנִי עַל אֱמוּנָתִי, הֲשִׁיבוֹתִיךָ
מַה שֶּׁאֲנִי חַיָּב בּוֹ וְחַיָּבִין בּוֹ כָל קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר
הִתְבָּרֵר אֶצְלָם הַמַּעֲמָד הַהוֹא בִּרְאוּת עֵינֵיהֶם וְאַחַר כֵּן
הַקַּבָּלָה הַנִּמְשֶׁכֶת שֶׁהִיא כְמַרְאֵה הָעָיִן:
בעקבות קטע מהרצאתו של הרב יונתן מילוא יצ"ו בכולל "ישורון", ירושלים תשע"ו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה