יום שלישי, 29 בנובמבר 2016

תולדות - אחותי היא

"אחותי היא"

מתיאורי ספר בראשית אנו למדים כי בעולם העתיק בו שררו זכויות יתר
לשליטים, שמרו בקפדנות על "כבוד המשפחה".
למלך המקומי [אם מלך גדול כמו פרעה או שליט מקומי זעיר כמו אבימלך] היתה הזכות לקחת אליו כל נערה "טובת מראה" אל הרמונו. אך על אשה נשואה [בעולת-בעל] חל טאבו מוחלט, עד כדי שלילת זכותו למלוך.
אם כי היו ניואנסים שונים. נשווה את שלושת המקרים המסופרים בחומש 'בראשית': הראשון - של אברהם העברי במצרים [יב' 10-20],
השני - של אברהם ושרה בגרר [כ' 1-21],
והשלישי - של יצחק ורבקה בגרר [כ' 1-33].
במעשה הראשון הכין אברהם את אשתו לכך ואמר לה: "אמרי נא אחותי את, למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך". אמנם לאחר "ותוקח האשה בית פרעה"  כאשר פרעה ניסה לקחת אותה לו לאשה והוברר לו כי היא אשת אברהם, אז שילח אותו ואותה לדרכם עם פיצויים. "ולאברהם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים".
במעשה אברהם עם אבימלך מלך גרר, נזהר אברהם מלבקש תמורה רק בכדי להציל את נפשו: "ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא, וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה". גם כאן המלך לא קרב אליה אך כפיצוי אמר לאברהם: "הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב, ולשרה אמר נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עיניים לכל אשר אתך ואת כל ונוכחת".
אצל יצחק ואבימלך מסופר: "וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר: אחותי היא כי ירא לומר אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא. ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא את יצחק מצחק ...ויצו אבימלך את כל העם לאמור: הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת". היות ובכלל רבקה לא נלקחה, לא הועלתה שאלת הפיצויים, אך בסופו של סיפור - התעשר יצחק עושר רב בזכות עצמו ועמלו.

התורה גם מדגישה את יופיין של אמותינו: "יפת תואר ויפת מראה". אך קרוב לודאי כי הטעם השתנה במרוצת הדורות. אם נסתכל בתקופה של רובנס למשל, אשה יפה היתה זו שמשקלה היה ממאה קילו ומעלה, ועדיין במזרח התיכון הטעם הזה שולט בעוד עלינו השתלט הטעם המערבי לפיו אשה יפה היא הכחושה ודלת הבשר [עליהן הכתוב אומר: "לא ראיתי כמוהן לרוע"].

אגב כך נרחיב מעט על מעמדן של הנשים בארמון המלך בתקופת המקרא: האשה היתה רכוש – "נכס מניב". בנעוריה היתה של אביה אשר חינכה וגדלה ובהתבגרה מסרה לטוב בעיניו תמורת "מוהר" ואז עברה לרשות בעלה. ריבוי נשים היה לגיטימי, והחורש הפגין בעלותו ע"י לקיחת אשת או פלגש אביו. בריתות בינלאומיות קיבלו תוקף ע"י יצירת קשרי משפחה. נאמר על שלמה המלך שהיו לו שש מאות נשים, כלומר בריתות עם 600 מדינות. ארבע מאות פילגשים - או עם מדינה בדרגה שניה או רק ברית כלכלית.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה