יום ראשון, 11 בדצמבר 2016

ויצא - פרשת השבוע והאקטואליה

בדברי על פרשת 'תולדות' התחייבתי להעמיק יותר בנושא של התנ"ך כמתווה דרך להנהגה בחיים.
לא ארחיב יותר מדי, אנסה להכנס לקטע אחד מפרשתנו [בראשית ל 25 ]: 
(כה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי:
(כו) תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ:
(כז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי ד' בִּגְלָלֶךָ:
(כח) וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה:
(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי:
(ל) כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ ד' אֹתְךָ לְרַגְלִי וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי:
(לא) וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר:
(לב) אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי:
(לג) וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי:
(לד) וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ:
(לה) וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כָּל הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים וַיִּתֵּן בְּיַד בָּנָיו:
(לו) וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת:
(לז) וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת:
(לח) וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת:
(לט) וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים:
(מ) וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד וְכָל חוּם בְּצֹאן לָבָן וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן:
(מא) וְהָיָה בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרֳהָטִים לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת:
(מב) וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב:
(מג) וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים:
בשנים האחרונות היה סכסוך חריף בין שלטונות החינוך בארה"ב ובין אנשי הכנסייה בנושא הוראת ה"אבולוציה" בבתי הספר. לא היה זה משהו מקומי אלא ויכוח מהותי על "הדת והשלטון" הקיים גם אצלנו היום.
הבה נבין את היסודות המהותיים: הדת, כל דת, מבוססת על חינוך ["מורשת"].
ביהדות, שהיא הנושא שלנו, חל, לדעתי, עיוות מסוים במושגים במשך הדורות. פירוש המילה "רב" הוא מורה, מלמד, ועיקר תפקידו חינוכי. המגזר החילוני בישראל המנדטורית עיצב את המוסד "רבנות" כדמותו – ממסד שלטוני בעל סמכויות ומרות, ועשה אותו לחלק מהמערכת הפוליטית. אין זה בהכרח רק שלילי, ובשעתו היו שותפים לכך אישים נעלים – אך היתה לכך ויש לכך גם כיום השפעות נוראות. הרב, במקום להיות המנהיג החינוכי הפך להיות פוסק הלכתי.
אומר כך, במצב אידיאלי, שאין לו סיכוי רב להתקיים בימינו, היה החינוך צריך להיות מסור בידי הקהילה, שהיא אמורה לבחור לה את מנהיגיה מוריה ומתווי דרכה. והדת, המבוססת על  "מורשת", על התנדבות, היא היתה אמורה להיות מרכז הפעולות. עבור הקהילה שאני משתייך אליה התנ"ך [ופרשניו] אמור להיות מתווה הדרך, מעצב האתיקה והמוסר. אך נרד לקרקע - אנו חיים במציאות מסוימת ועלינו לחיות בה. אין זה אומר שנשכח את האידיאה - עלינו ללמוד ולהבין את המסר הטמון בדפים בשורות ובין השורות. 
מעיר בני-יקירי, כי כבר מימי הגאונים היתה לרב סמכות, וכך בקהילות היהודיות בתפוצות ובארץ לפני קום המדינה – ואני אומר אכן, אך סמכותו נבעה מכך שהקהילה קיבלה אותו כמנהיג. תקדימים לכך שהשלטון הוא שמינה רב והעניק לו סמכויות, אני מכיר שניים. באירופה המערבית, כאשר השלטון מינה "רב מטעם" – נסיון שנכשל כליל; ובתורכיה הסולטאנים, ה"חכם באשי", אך הוא מונה כמעין "מוכתר" יו"ר הקהילה ולא כאיש הלכה עם סמכויות ממלכתיות.
סיפור יעקב אבינו ולבן שציטטנו כאן עוסק בהשפעות הגנטיקה [הדי.אן.איי.] או האבולוציה מול השפעות הסביבה. לבן, שגדל במשטר מלכותי, היה בטוח שאם ירחיק את בעלי התכונות המולדות האלו, כל מה שיוותר יהיה אחר. ואילו יעקב, שגדל בסביבה בה נתנו לחינוך והגידול ערך – האמין שניתן להשפיע בהשפעה חיצונית.
אני מצרף גם משהו שכתבתי על "אבולוציה ויהדות", וכפי שכתבתי אני מקווה ומצפה לתגובות והשגות.
.










אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה