וישלח ראובן
מה היה חטאו של ראובן?
נראה מה אומרת התורה:
יש... "ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית
לחם..." [בראשית ל'ה יט']
..."ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, וילך ראובן וישכב את
בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים-עשר" [ל'ה 23-22]
"ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז. פחז
כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חיללת יצועי עלה..." [מ'ט 3-6]
דברי הימים א', ה' 1] "א וּבְנֵי
רְאוּבֵן בְּכוֹר-יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא הַבְּכוֹר--וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו
נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן-יִשְׂרָאֵל; וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ
לַבְּכֹרָה".
השאלה הצצה לפנינו –
למה ומדוע הגיע ראובן לדבר זה? יש להניח שפילגש אביו היתה גדולה ממנו בשנים
רבות, ובשום מקום לא נאמר משהו בשבח יופיה?
שאלה זו כבר עסקו בה חז"ל [במסכת שבת דף נה ע"ב]: "אמר
רב שמואל בר-נחמני – אמר רב יונתן: כל האומר 'ראובן חטא' אינו אלא טועה, שנאמר
'ויהיו בני ישראל שנים-עשר', מלמד ששקולים כאחד, אלא מה אני מקיים 'וישכב את בלהה
פילגש אביו'? מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עם בלהה"
"תני רב שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עוון ולא
בא מעשה זה לידו. אפשר - עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל, ולומר: 'ארור שוכב עם אשת
אביו'
[דברים כז] ויבוא חטא זה לידו? אלא מה אני מקיים 'וישכב את בלהה פלגש אביו'?
עלבון אמו תבע, אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי – תהא צרה לאמי? עמד
ובלבל את מצעה... כתנאי – "פחז כמים אל תותר". רבי אליעזר אומר: פזת,
חבת, דלית. רבי יהושע אומר: פללת, חלת, זרחה תפילתך. אמר רבי גמליאל – עדיין
צריכים אנו למודעי: רבי אלעזר המודעי אומר: הפוך את התיבה ודרשה – זעזעת,
הרתעת, פרחה חטא ממך..." לפי פירוש רש"י במקום – רבי אליעזר
ורבי יהושע אומרים חטא, רבן גמליאל ורבי אלעזר המודעי אומרים: ביקש
לחטוא ולא חטא. במסכת מגילה [דף י' ע"ב]אומרת הגמרא: אלו נקראין ולא
מתרגמין: מעשה ראובן - נקרא ולא מתרגם
הקורא
בתורה היה קוראה בקול רם, שהעם ישמע. אך מרבית העם הבין רק ארמית, והיה עולה מתורגמן
ומסביר את אשר שמענו, ולעתים שני מתורגמנים [שניים תרגום] ומעשה ראובן נקרא אך לא
נתבאר, מי שהבין הבין.
מעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך לכבול, והיה
קורא חזן הכנסת [בראשית ל'ה] 'ויהי בשכון ישראל.. ויהיו
בני ישראל שנים עשר'. אמר לו למתורגמן אל תתרגם, אלא אחר, ושיבחוהו
חכמים".
כלומר קריאת התורה בפני העם היתה נעשית
בעברית (שהיתה בלתי מובנת לעם), והיה מתרגם מיוחד שהיה קורא בקול את פירוש התורה
בארמית כדי להבין מדוע אמרו גדולי ישראל של אז: "ביקש לחטוא"? נראה מקבילות בתנ"ך [שמואל ב', ג' ו]:
"ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד, ואבנר היה מתחזק [משתלט]
בבית שאול. [ז] ולשאול פילגש ושמה רצפה בת איה ויאמר [איש בושת] אל
אבנר: מדוע באת אל פילגש אבי? ..
בתקופה ההיא סימן לשליטת מלך חדש היתה
בלקיחת פילגשו של המלך הקודם.
ראובן, לאחר שרחל נפטרה, רצה להראות
שהוא הבכור היורש ובא אל אוהל פילגש אביו [לא היה צריך להתקיים אקט מיני, מספיק
שלפני קהל היה נכנס לאוהל האשה. לכן רבן גמליאל ומודעי הסתפקו ב"רצה"].
יש עוד מקומות בתנ"ך המצביעים על
נוהג זה [דוד – שמואל ב' י'ב 8, אדוניהו –מלכים א' ב 17-25, אבשלום – שמואל ב ט'ו
22, המן – אסתר ז' 8].
ומכאן האמרה: "ראובן לא חטא".
[תודה למורי ורבי הר"ר אברהם קוסמן שליט"א
שהעמידנו על פירוש זה]
עד כאן הפשט.
היו בחז"ל, שמידת הערצתם את אבות
האומה הניעה אותם לראות בכולם "צדיקים" ואף לומר "קיימו אבות את כל
התורה כולה". מנוגד לאשר אנו קוראים בכתובים האומרים לנו. התורה אינה מחפה על
מעשים של אף אחד, היא מבקשת לומר לנו –אם חטאת אל תתיאש, גם גדולים ממך ארע להם.
רק אנא למד לא רק מניסיונך, למד גם מניסיונם של אחרים [לכן היא מספרת לנו אותם].כך
הוא לפי הבנתי, ואני בטוח שהיו רבים שקדמו
לי בגישה זו. יתר על כן לי נראה שהרוב ראו וחשבו כמוני ורק מיעוט העז לפרש לעקם את
הכתובים.
אגב המדרש האומר ראובן לא חטא הוא גם
האומר כך על מרבית גיבורי התנ"ך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה