מקץ – שעור בתקשורת

מקץ – שעור בתקשורת

תמיד היתה לי תהיה, מדוע נעתר יעקב אבינו ליהודה ואל ראובן לא שעה?

נזכיר [בראשית מב 32]: "וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ. לד וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרו. ….  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה. .  לז וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ. לח וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה.

א וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ: 
ב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת-הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם שֻׁבוּ שִׁבְרוּ-לָנוּ מְעַט-אֹכֶל: 
ג וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא-תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם: 
ד אִם-יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת-אָחִינוּ אִתָּנוּ נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל: 
ה וְאִם-אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ לֹא נֵרֵד כִּי-הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ לֹא-תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם:…..

ח וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם-אֲנַחְנוּ גַם-אַתָּה גַּם-טַפֵּנוּ: 
ט אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם-לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל-הַיָּמִים יא וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים: 

מה ההבדל בין דברי ראובן לדברי יהודה? לכאורה אין הבדל, אך התורה באה ללמדנו כאן פרק בתקשורת – חשוב לא רק מה אומרים אלא גם איך ומתי אומרים: ראובן השמיע דבריו בשובם ממצרים, כאשר יעקב תחת הטראומה של היעדרות שמעון. יהודה המיושב המתין עד שהאב יחוש ברעב ויבקש מהם לרדת להביא "לנו מעט אוכל". על זה אומרת התקשורת "בעיתוי המתאים", והעיתוי גם עשה את יעקב ל"זמין" והוא אף הנחה אותם בהתאם לשיטתו "דורון, תפילה ומלחמה".

הדורון – נתן בידם, תפילה – היא הבקשה מיוסף וליווי ברכת האב, והמלחמה – משמעותה כאן לא לוותר, והתורה מראה לנו זאת בבחירת המילים. על יהודה נאמר "ויגש" [שהוא ביטוי של עוצמה, ולא ויבוא או ויקרב], וגם בשימוש ב"וידבר" ולא ב"ויאמר" הרך. התורה גם רומזת כי כאשר ראובן הבכור אומר "את שני בני תמית" הוא מתייחס למאבק על הבכורה בין בני לאה לבני רחל, כי אם יוותר ראובן ללא שושלת - בני רחל יזכו בבכורה. יהודה גם הוא רומז לכך בהדגישו מספר פעמים את המילה "אחינו" [ראה דברי יהודה בפרשת "ויגש" את חשש יוסף בנושא] ביחס לבנימין.