ספר בראשית רצוף מאבקים בין אחים, בין הבכור לצעירים ממנו:
קין והבל, אברהם ולוט, יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, יוסף ואחיו.
יעקב הפנים את אשר עבר עליו, וכאשר בא לברך את בניו לא נתן עדיפות
לבכור רק בגלל תאריך לידתו. להפך, בפירוש אמר לו: "פחז כמים אל תותר",
וביכר לפי תכונות אישיות לתת עדיפות ליהודה.
יחס כזה הראה גם לאפרים ולמנשה - בתתו עדיפות מודעת לצעיר.
נראה לי כי התורה במכוון נתנה לנושא זה את אקורד הסיום הדרמטי
של ספר "בראשית", כדי ללמד אותנו כי עם כל העושר של התכונות המולדות, הרי
"מעשיך יקרבוך, ומעשיך ירחקוך".
גם בתוך ברכת השבטים מופיע זבולון לפני יששכר, בעוד סדר הלידה
היה יששכר – זבולון. מעניין שגם משה רבנו ב"וזאת הברכה" מקדים את
זבולון, "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך", כך עשה גם יהושע בהנחלת
הארץ. ההסבר שוב נובע מאופי הבנים: יששכר הצנוע הוא סבלן עד כדי כינויו "חמור
גרם" - בטלן המעדיף לשבת באוהל, ואילו זבולון הספן מתנייד ופעיל, "וירכתו
על צידון"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה