ויחי
אחד
הנושאים הטעונים הבהרה בפרשת "ויחי" הוא ברכת יעקב ליוסף ובניו [בראשית מ'ח 8-11]
ח וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל
אֶת-בְּנֵי יוֹסֵף; וַיֹּאמֶר מִי-אֵלֶּה. ט וַיֹּאמֶר
יוֹסֵף אֶל-אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר-נָתַן-לִי אֱלֹהִים בָּזֶה;
וַיֹּאמַר קָחֶם-נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם. י וְעֵינֵי
יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת; וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו,
וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. יא וַיֹּאמֶר
יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי; וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי
אֱלֹהִים גַּם אֶת-זַרְעֶךָ.
שאלת יעקב טעונה הסבר. כתוב שהוא ראה את
הנערים [לא נשכח שבמשך 17 שנים הוא חי אתם בארמון יוסף, אז מה השאלה "מי
אלה?"], האמנם לא זיהה את נכדיו? אלא כנראה לכבוד הפגישה האחרונה עם הסב
החולה, התקשטו הנערים ולבשו מדי נסיכים מצרים, לכן תהה ישראל-יעקב על מהותם, האם אינם
מתבוללים [הרואים עצמם מצרים]? ומענה יוסף הרגיע אותו: בני הם, אשר נתן לי
א-לוהים בזה. המילה בזה מצביעה על האמונה, כמו שאמרו
צאצאיהם: "זה אלי ואנווהו".
המקרא
ממשיך [מ'ח
14-16]: "וישלח
ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים, והוא הצעיר. ואת שמאלו על ראש מנשה – שכל את
ידיו, כי מנשה הבכור. ויברך את יוסף ויאמר – הא-לוהים אשר התהלכו אבותי לפניו
אברהם ויצחק, הא-לוהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. המלאך הגואל אותי מכל רע,
יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי – אברהם ויצחק, וידגו לרוב בקרב הארץ".
[והמשך בפסוקים 19-20] "גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל אולם אחיו הקטון
יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים. ויברכם ביום ההוא לאמור - בך יברך ישראל
לאמור: ישימך אלו-הים כאפרים וכמנשה, וישם את אפרים לפני מנשה. ויאמר ישראל אל
יוסף הנה אנוכי מת והיה א-לוהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם. ואני נתתי לך שכם
אחד על אחיך, אשר לקחתי מידי האמורי בחרבי ובקשתי"...
הבה
נעמיק בהבנת הברכות:
א.
קודם כל מדוע ברך יעקב את אפרים ומנשה
לחוד, ולא בהמשך הפרק עם שאר בניו, בעוד את יוסף עצמו הוא אכן חוזר ומברך עם יתר
האחים? נראה שהיה צורך בברכה מיוחדת לשני הצעירים הללו, כדי שהאחים יקבלו אותם
כשהם כבר מבורכים.
ב.
מדוע אכן הקדים את מנשה?
נזכור
כי בנים אלה היו סמל לגלות: מנשה – כי "נשני א-ל' את כל עמלי ואת כל בית אבי".
ואפרים – "כי הפרני א-ל בארץ עניי" [מנשה כאילו בא במקום בית אביו, ואפרים
- עם העושר והפריון]. אבל עם כל הרכוש
והגדולה, אומר יוסף "בארץ עניי".
במה
התבטאה הברכה באפרים? בראש ובראשונה במנהיגות - יהושע ]שהיה מצאצאיו[ היה האדם שגיבש
שבטים הקשורים ביניהם רק ע"י קבלת התורה והסטוריה קצרה, לאומה שיש לה ארץ [אולי
לכן צריך העם את משיח בן-יוסף לפני משיח בן-דוד].
אם
כי המקרא מתחיל את הברכה כאשר יעקב מברך את יוסף "ויברך את יוסף ויאמר"
[מ'ח 15] - לפי פשוטו של רעיון, כאשר סב מברך את נכדיו - זו ברכה לאב. לי נדמה
כי הברכה הטובה ביותר שאני יכול לאחל לעצמי היום היא – אושר לנכדי [כך יהיו גם בני
מאושרים]. יעקב שראה עצמו כמייסד אומה, ביקש להבטיח את הרצף גם לדור הנכדים.
מעניין
שיעקב הבהיר פעמיים את ההעדפות שלו - לא ראובן הבכור או שמעון הלוחם ואף לא יוסף
המשביר, אלא יהודה הוא הנבחר להנהיג, ולא מנשה אלא אפרים. בין בני לאה: ראובן נפסל
למנהיגות בשל היותו פזיז "פחז
כמים" ובשל החיפזון לקחת את פילגש אביו עוד בחייו. שמעון ולוי –חמי מזג
שחיסלו עיר שלמה בשל עוון של יחיד. כך נותר
יהודה.
והברכה
שציוה יעקב לעם בעתיד: לא כראובן וכ-לוי אלא "כאפרים וכמנשה" – הסמל
להתנערות העם מתוך הגולה.
יעקב-ישראל
אינו מסתפק באמירה: "ושם אבותי" אלא מפרט – "אברהם ויצחק", כי
ייחס חשיבות מרובה לשמות. כפי שאנו מוצאים במדרש ויקרא רבה [ל'ב ה']: "אחד
הדברים בזכותם נגאלו אבותינו ממצרים, שלא שינו את שמותיהם". לכן גם עד היום
בכל התפוצות אומרים "ויקרא שמו בישראל..."
עוד
נקודה. יעקב מקדים את עצמו לאבותיו : "ויקרא בהם שמי ושם אבותי", כי אברהם
היה עמוד 'החסד', יצחק עמוד 'העבודה', ויעקב עמוד 'התורה'. ו"תלמוד תורה כנגד
כולם"!
בכלל,
מבהיר ספר 'בראשית' את העדפת הצעיר על הבכור - אם יש בו הכישורים והנטיות: יצחק
נבחר על פני ישמעאל; יעקב על פני עשו; יהודה למלכות; לוי לפולחן על פני ראובן; אפרים מושם לפני מנשה; ובברכה - זבולון לפני יששכר; משה מוצב לפני אהרן; בני קהת נושאים את הארון ולא בני גרשון.
מחשבה שצצה בי היום נותנת פירוש שלדעתי הוא הפשט - יעקב הדיח את ראובן
מהבכורה, כי לפי דעתו [שידע כי אינה מקובלת על הבנים] משפט הבכורה מגיע כעת לבכור
רחל, הוא יוסף! בדין הבכור נוטל פי שתיים בירושה. כאשר אימץ את שני בני יוסף [תוך
הדגשה שאימוץ זה לא יחול על בנים נוספים אם יוולדו ליוסף], הוא בפועל נותן את
זכויות הבכורה ליוסף.
[פירוש
זה נראה לי כה מתבקש, עד שאני משוכנע כי אחד המפרשים כבר חשב עליו, ואודה למי
שיוכל למצוא ולהאיר את עיני. [מזכיר לי אמרה ששמעתי בשם הרב דרוק זצ"ל – על
המעלה הגדולה של מפעל שו"ת 'בר-אילן': אדם יכול להחליט מה הפסק המקובל עליו
ואז לחפש בספר מי אומר כך].
ויחי יעקב – "שכל את ידיו"
המח החושב, מקומו בימין האדם [מלעיטים אותנו לרוב בימים אלה על אונה שמאלית ואונה ימנית]: ההגיון הוא
מימין, ואילו הלב, המסמל את הרגשות וההתלהבות – בשמאל האדם [כך זה בדרך כלל, אך לא תמיד].
מנשה הבכור, איש ההגיון [לפי חז"ל הוא היה מנהל בית
יוסף והמליץ-המתורגמן], ואילו אפרים הצעיר מלא רגש והתלהבות, בהיותו קטין [ילד
שעשועים]. התנגחות תמידית ביניהם: בין ההיגיון לרגש, בין ימין לשמאל.
יעקב, כאשר סמך את ידיו - שכל אותם, לקרב את שני האחים ואת
שתי הדרכים לאמצע! לכן בברכה נאמר לשון 'בך', כאשר תיווצר הסינתזה יתברך כל זרע
ישראל 'כאפרים וכמנשה' יחדיו.
וקטע אחר של הברכה שיש להבין: בקריאת שמע על המיטה ובערבי
שבת וחג, נוהגים לברך "המלאך הגואל אותי"... לכאורה, יש בכך כמעט
כפירה. הרי מלאך הוא שליח שאין בו כל כח עצמי ואיך הוא יכול להעניק ברכה?
הגאון מווילנא אכן השמיט את ברכת "שלום עליכם"
בלילות שבת באומרו: המלאכים אין בהם שום כח לברך [וכן נהגו תלמידי הגר"א ובית
אבי בתוכם בירושלים]. כל המזמור נשען על מדרש האומר [מסכת שבת קיט ב']: "תניא
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת
לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומיטתו מוצעת. מלאך
טוב אומר "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כן", ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו.
ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו".
כדי להבין את ברכת 'המלאך הגואל' נחזור לפסוקים, כי אין
לתלוש פסוק מתוך הקשרו. יעקב מתחיל באומרו "הא-ל הרועה אותי..."
וכולל את מלאכו עושה דברו, 'השומר אותי'. והמילים "הוא יברך" מוסבים על
הא-ל ולא על המלאכים.
ומי שברך את יעקב ובניו, את אפרים ומנשה – הוא יברך את כל
המסובים כאן.
אם ננסה להבין את כל הברכה
הזו, נראה כי היא מורכבת מארבעה: "הא-לוהים אשר התהלכו אבותי לפניו –
אברהם ויצחק; הא-לוהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה; המלאך הגואל אותי מכל רע;
וידגו לרוב בקרב הארץ..."
1.
התהלכו אבותי לפניו – ברכת
הדבקות בא-ל וההליכה בדרכיו;
2.
מעודי עד היום הזה – ברכת
פרנסה;
3.
הגואל אותי מכל רע – הגנה
ובטחון;
4.
וידגו לרוב – ריבוי וחיי
משפחה;
לדברי דודי אח אבי
הרה"ג מנחם בן-ציון זאקס זצ"ל, אלו הן הברכות שאנו, מדינת ישראל,
זקוקים להן היום:
1.
אופי יהודי למדינה
2.
כלכלה
3.
בטחון
4.
קיבוץ גלויות ועלייה
פנימית
ובזכות לימוד התורה
ומסורת אבות, אכן יתקיימו בנו ברכות יעקב, במהרה בימינו, אמן !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה