יח בַּיּוֹם הַהוּא
כָּרַת ה' אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ
הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת. יט אֶת-הַקֵּינִי וְאֶת-הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הָרְפָאִים. כא וְאֶת-הָאֱמֹרִי
וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת-הַיְבוּסִי. {ס} [בראשית ט'ו 18-20]
הארץ בתקופת האבות היתה כמעט ארץ ריקה – ישב בה עם אחד חלש הכנעני,
לכן היא שימשה יעד קל לכל מיני עמים ושבטים אשר פלשו אליה ויסדו בה קהילות-מדינות
זוטא.
צורת ההתיישבות היתה עיר-ממלכה, אשר בה ישב השליט-המלך, וסביבה חוות
חקלאיות אשר היו בחסותו להגנה מפני שודדים
וחומסים והן העלו מס למלך, לרוב באחוזים גדולים מפרי תוצרתן או גם בכח עובד [עבדים
ושפחות]. הצבא של מלך כזה מנה בדרך כלל 10-20 חיילים, ולכן היה כפוף למלך-המלכים,
אחת האימפריות הסמוכות: מצרים בדרום ואשור [ארם–שומר אכד] בצפון. תולדות הארץ היו
לרוב זירת קרב בין האימפריות, שבמסעי המלחמה רצחו שדדו ובזזו את הערים הקטנות.
מן הפסוקים שהבאנו לעיל אנו נוכחים שהאל הבטיח לאברהם את ארץ כנען כולה, עם
נחלות עשרת העממים המפורטים ברשימה. שם הארץ, "ארץ כנען", נבע מן העובדה
שהפולשים השתלטו על אדמות הכנעני והוא הפך להיות לעם עבדים וסוחרים. מפאת חוסר מגע
בין הערים הבצורות היתה השפה הבינלאומית של הסוחרים הכנענים וגם תרבותם נפוצה, ולכן
כונתה הארץ בשמם.
רשימת עממי הארץ-המובטחת מובאת עוד פעם אחת בתורה [דברים א 1-2] ופעמיים
בספר יהושע:
"א כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה
בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ; וְנָשַׁל גּוֹיִם-רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי
וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי
וְהַיְבוּסִי--שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. בוּנְתָנָם ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ--וְהִכִּיתָם: הַחֲרֵם
תַּחֲרִים אֹתָם לֹא-תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. גוְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם: בִּתְּךָ לֹא-תִתֵּן לִבְנוֹ
וּבִתּוֹ לֹא-תִקַּח לִבְנֶךָ. ."
בולטת כאן העובדה של נחלת שבעה עממים ולא עשרה. חסרים אלה המובאים כקבוצה
נפרדת בתחילת הרשימה בבראשית: הקיני,
הקניזי, והקדמוני.
התייחסות לכך מובאת בפרשת ערי-המקלט [דברים יט 8-9]. הקב"ה מצוה את
ישראל לייחד שלושה ערי מקלט, אך לאחר מכן הוא מוסיף :
ח וְאִם-יַרְחִיב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת-גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר
נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ; וְנָתַן לְךָ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת
לַאֲבֹתֶיךָ. ט כִּי-תִשְׁמֹר
אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה
אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל-הַיָּמִים--וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד
שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה. י וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר ה'
אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים. {פ}
כבר רש"י במקום מפרט "את ארצות קיני, קניזי וקדמוני".
הרמב"ם [משנה תורה, הלכות מלכים פרק ה' הלכה א'] רואה בהרחבה עתידית
זו של תחומי ארץ-ישראל רמז מן התורה למלכותו של המשיח. הוא מבחין בין
"מלחמת-מצווה" [שהיא התנחלות בארץ שבעת העממים ומלחמת עמלק], לבין
"מלחמת רשות" כדי להרחיב גבול ישראל, שעיקרה מלחמת מגן והרתעה.
בספר נזקים [י'א ליד החזקה], כותב--הרמב"ם [הלכות רוצח ושמירת הנפש,
פרק ח' הלכה ד']: "בימי המלך המשיח מוסיפין שלוש אחרות על אלו השש...
והיכן מוסיפין אותן? בערי הקיני הקניזי והקדמוני, שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין
לא נכבשו..."
כבר בתלמוד [ירושלמי, שביעית תחילת פרק ו' ועוד] נחלקו חז"ל בדבר
זהותן של שלוש ארצות אלו: "רבי יהודה אומר - ערביה, שלמייא, נבטייה; ר'
שמעון אומר- אסיא, אספמיה ודמשק; רבי אליעזר בן יעקב אומר- אסיא וקרתגינה ותורקי;
רבי אומר – עמון ומואב וראשית בני עמון."
וחז"ל [בבלי, מסכת שבת קיח א'] אומרים: "נחלה בלי מצרים...
כיעקב שכתוב בו [בראשית כח 14] "וּפָרַצְתָּ
יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה..."
לפי דעת מרבית חוקרי הגאוגרפיה-ההסטורית של תקופת התנ"ך היה הקיני
שבט נודד הקרוב למדיינים [יתרו-חותן משה היה 'כהן-מדין' בן החמולה 'חבר הקיני'
והוא ישב בעיר התמרים יריחו]. אזור הנדודים שלהם היה הנגב, סיני והרי מדין, ובתקופות
מסוימות הגיעו עד יריחו ומגידו. במלחמת ברק ודבורה ביבין מלך חצור ובסיסרא – נמלט
סיסרא לאוהל יעל אשת חבר הקיני. במלחמת שאול בעמלק הוא שלח להזהיר את בני שבט
הקיני לסור מבני עמלק כדי לא להינזק.
בני הקיני עסקו גם ביצור הנחושת ועיבודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה