פרשת "וישלח" מסתיימת במותו של יצחק אבינו וקבורתו על ידי בניו –
יעקב ועשיו.
רק בפרשה הבאה "וישב" מתפנה התורה לספר לנו "אלה תולדות
יעקב".
בעצם, כך קרה גם אצל אברהם – לאחר קבורתו על ידי יצחק וישמעאל באה פרשת
"תולדות".
ללמדנו כי כל עוד האב והאם חיים – יש קשר בין הבנים. אך אם יש בין הבנים קרע
ויריבות קשים, כמו אצל יצחק וישמעאל, עשיו ויעקב, נוצר ביניהם ריחוק.
לעומת זאת, אצל בני יעקב, שכולם שקולים, באה לאחר פטירתו סצנת ההתפייסות בין
יוסף ואחיו וכך נשאר לדורות. שנאמר: "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור
ההוא – ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד" [שמות א' 6].
כך אנו מסתכלים בשבתות ובמועדים על ילדינו המסובים סביב שולחננו, שמחים לראות שהעמדנו שבט אשר ב"ה יעצם וירבה
אחרינו. שבט המהווה שבת אחים גם יחד - אין אצלנו מריבות, "אין צווחה ואין
פרץ", תודה לא-ל.
בשמו של ה'חתם-סופר' נאמר כי אחד ההבדלים הגדולים בין האדם לבין בעלי החיים הוא
המשפחתיות - גם אצל החיה והבהמה יש אהבת-אם ואב, אך אין אצל שום בעל חיים אהבה
והתייחסות לנכדים, נינים והלאה. דבר זה יוחד למין האדם לבדו.
***
אגב, הפירוש הראשון שהעליתי כנראה אינו נכון. כך אמנם למדתי מרבותי אך המקרא
אומר אחרת.
לאחר העקדה לא חזר יצחק הביתה, וכאשר הגיע העבד הנאמן עם כלתו המיועדת, אומר
הכתוב "ויצחק בא מבוא באר לחי רואי". נזכיר לעצמנו מי גר שם – ישמעאל.
ועוד, כאשר נפטר אברהם "ויקברו אותו יצחק וישמעאל". כלומר כל עוד לא
התערבו זרים היתה אחווה בין יצחק וישמעאל, וכך גם המשיך לאורך ההסטוריה. בעוד באירופה
היו "מסעי הצלב" ואלפי יהודים נטבחו בשל דתם, במדינות ערב אצל בני
ישמעאל לא היו רדיפות. היו הצקות, וכאשר עלו קיצוניים היו בעיות. בארץ ישראל
בילדותי חיינו בשלום ובשלווה עם השכנים הערביים עד שהשלטון הבריטי סכסך בשיטת
"הפרד ומשול".
לא נערב פוליטיקה, אך אני אישית חושב שלו לא היו מדינות ערב והמעצמות
מתערבים במו"מ ישיר, לא היה הסכסוך מתעצם.
שאלו פעם את הגאון מוילנא – מדוע אין הוא מקפיד על כבודו הוא, הרי כתוב:
"תלמיד חכם צריך שיהיה בו שמינית שבשמינית גאווה".
ענה הגאון: ראו למה הכוונה: פתחו בפרשה השמינית בתורה, פרשת 'וישלח'
בפסוק השמיני, ואיך הוא מתחיל "קטונתי מכל החסדים" [כבר הזכרתי מעשיה
זו פעם אם יש מי שזוכר...].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה