וארא – רננים
שבת שלום,
שבת זו היא שבת בר המצווה
של ידידנו ועמיתנו ד"ר יצחק זקס [יצ"ו – ישמרו צורנו ויחייהו]
אשר השבוע כ"ה בטבת מלאו לו 85 שנים. ביקשנו ממנו שיגיד דבר-תורה בקהילה,
והוא הכין,
אך מצב הבריאות שלו
אינו מאפשר לו להתייצב ולדבר בקול רם, והוא ביקש ממני לשמש לו קריין
[תורגמן=אמורא, כמו בזמן חז"ל] כמובן שנעניתי בשמחה, ומכאן ואילך יהיו אלה
דבריו שלו היוצאים מגרוני.
כפי שהוא ביקש באחת
משיחותיו כאן, הדברים מצויים באתר האינטרנט "תורה-היום", וגם הודפסו
[במיוחד לאלה שאינם מרבים להכנס לאתרי הרשת, והם מצויים כאן לחלוקה, נא לגשת אלי].
את דבריו ביקש
להקדיש לעילוי נשמת הצדיקים הטהורים שנפטרו בחודשי טבת-שבט, ועוד מעט נחזור אליהם.
שאלה שנתחבטו
בה גדולים היא פענוח ראשי התיבות ז"ל, האם הן זכרו לברכה או זכרונו לברכה?
הוא מבקש להציע
פתרון המסתמך על דברי חז"ל.
בירושלמי, מסכת
שקלים [פרק ב' סעיף ה', ובגרסה שלפנינו דף י'ב ע"א] נאמר:
"תני, רבן
שמעון בן גמליאל אומר אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן הן זכרונם".
נשים לב, לא נאמר 'זכרם' אלא 'זכרונם'. כלומר צדיקים ואנשי מעשה, דבריהם גורמים לזכירתם
והזכרתם.
אין עורכים אזכרות בשבתות, אך מצווה לעסוק בדברי
צדיקים ולהזכירם.
מצאנו בספר "עיטורי תורה" להרב אהרן יעקב גרינברג זצ"ל כתוב:
"דיבורים על צדיקים שנפטרו וציטוט דבריהם חשובים כדברי תורה". והוא
מסתמך על הכתוב בגמרא [בבלי, כתובות דך קג ע"א]:
"תנו רבנן: בשעת פטירתו של רבי..."
הפתיחה "תנו רבנן" משמעותה אנו מביאים דברי תורה שמהם ניתן ללמוד...
ונתחיל ברבנו-מורנו
הרב זלמן דרוק זי"ע [זכותו יגן עלינו] שהחודש מלאו שש שנים לפטירתו, שפעמים
רבות ציטט את דברי חז"ל [בבלי מסכת יבמות דף ס'ב ע"ב] על "רבי יהודה שהיה ראש המדברים בכל
מקום". נבתלשים לב, אין זה רבי יהודה הנשיא אלא רבי יהודה בר עילעאי, אחד מחמשת בכירי תלמידיו של רבי עקיבא, שלא רבים הדברים המובאים בשמו בתלמוד, אבל
לנו הוא מוכר בזכות אמרה שלו המובאת בהגדה של פסח 'רבי יהודה היה נותן בהם
סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב'. לא ניכנס כאן לטמון באמרה זו, אלא
נראה שרבי יהודה פשוט הרבה לקצר, ולכן נתנו לו להיות ראש וראשון למדברים שממנו
ילמדו ויקצרו. וכך היתה גם דרכו בקודש של רבנו ר' זלמן שהרבה לקצר. וגם אנו לא
נאריך יותר בסוגיה זו, רק נציין שגם גיסו [אחי רעייתו הרבנית שרה תחי'] רבי
ברוך-יעקב בלומנטל נלב"ע [נקרא לבית דין של מעלה] השנה בחודש זה.
וידידנו יצחק זקס
בחר בשבת זו להזמין את כל הקהל הקדוש ל"קידושא רבא" לזכר הוריו.
אביו הרב יהושע
פישל זקס, נלב"ע י"ב שבט, ואמו-מורתו חיה סימה בת רבי אברהם יוחנן
בלומנטל, שרבים מבני הקהילה זכו להכירם ולהוקירם. ונזכיר גם את אחיו יעקב-נחום
ב"ר יהושע פישל שנלב"ע י"ד בשבט.
ידידנו יצחק ואני
מזכירים לכולם לא להיחפז. נתפזד רק לאחר תום הקידוש שיתקיים סביב שולחנות ערוכים
במבואה.
תם המבוא ונעבור
לפרשת השבוע "וארא". הזכרנו את חלוקת מכות מצרים,לפי רבי יהודה, הבה
נדון בחלוקה :
וארא – מכות מצרים
התורה מפרטת לנו מי
בדיוק הפעיל פיזית כל מכה על המצרים.
את שלוש המכות הראשונות [דצ"כ]הפעיל אהרן במטהו [דם – ז' 19 / צפרדע – ח' 1 / כינים – ח' 12]. שלוש המכות הבאות
- משה הטה את ידו [ברד – ט' 22 / ארבה – י' 12 / חושך – י' 21].
מכה שהייתה בהפעלה משותפת של משה ואהרן היא שחין: "ויאמר
ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלוא חופניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה והיה
לאבק על כל ארץ מצרים... והיה לשחין פורח" [ט' 8].
אך שלוש מכות הפעיל
הקב"ה בעצמו:
ערוב = "ויעש ה'
כן ויבוא ערוב כבד... [ח' 20];
דבר = "ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים"
[ט' 6];
בכורות = "ויהי
בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים" [יב 29].
מדוע היו שלוש מכות
אלו בידי ה' עצמו ולא בידי שליח? נבדוק ונמצא כי רק בשלוש אלו מודגש כבר בהתראה, כי
בני ישראל לא ינזקו, ורק בשלושתן מובא הפועל "והפליתי" ומובא הלקח
"וידעתם כי אני ה' בקרב הארץ"!
נראה כי להשליט מכה
על שטח ללא הבחנה באלה היושבים בו, יכול גם שליח. אולם להבחין במהות ולדלג על אלה שאינם
אמורים ללקות - צריכה הגבורה בעצמה!
והרחמן הוא יזכנו
ליום שכלו שבת, וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן במהרה בימינו !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה