כל עיקרה ומהותה של היהדות הוא חינוך. היהדות בנויה על הנחה
בסיסית שכל אדם בא לעולם עם יכולת ואפשרות [מה שאנו מכנים פוטנציאל].
האדם יכול להגיע למדרגה גבוהה ביותר וח"ו לרדת לשפל המדרגה, והדת
[בעיקרון כל דת שהיא, אך במיוחד היהדות] מתווה לו את הדרך להגיע גבוה.
לפני שנמשיך, כמה הבהרות:
א. הגיל: חינוך האדם מתחיל עוד לפני שהוא נולד. אם ההורים לא יהיו בדרגה
מסוימת, סיכוי הילוד להתרומם ולהגיע הוא נמוך ביותר. החינוך נמשך כל עוד מוח האדם
פעיל. עיקר החינוך הוא בגיל המבוגר, אך אז הוא מושתת בעיקר על חינוך עצמי.
ב. צורת החינוך: בשל המבנה לו הורגלנו, אנו מתרכזים בעיקר בחינוך
האינטלקטואלי – הלימודי. נכון שהוא חשוב וגם הקל ביותר להקניה, אך דווקא הוא עלול
להטעות ולהסיט אותנו מהדרך הנכונה. מטרת החינוך היא עיצוב נפש האדם ובהחלט
אנו עלולים להשיג "חמור נושא ספרים", אדם אכזר בעל ידע רב. מהנדס הבונה
מחנות-ריכוז.
ג. דרך ההקניה: החדירה העמוקה ביותר מושגת לא דרך השינון, אלא דרך החוויה,
לכן הדת שמה דגשים על מועדים ואירועים. הדוגמא הבולטת העולה בדעתי כעת היא חג
הפסח – ליל הסדר, בו החוויה נעשית במסגרת המשפחתית שהיא חודרת ביותר כי היא
העוטפת את האדם, ומועד החורג הרחק מן השגרה [שהיא אויבת החוויה, הבנויה על ריגוש]
ונראה כי ילד המצוי בתוך חווית ליל-הסדר, ישא עמו את החוויה העזה עמוק בנבכי הנפש.
אם כי נכון שלכל אחד ייחוד משלו . עלי למשל הותיר את הרושם העז ביותר קטע מדברי
חז"ל, שאיני מבין מדוע השמיטו אותו עורכי ההגדה.
מסכת מגילה דף י' ע"ב; מסכת סנהדרין דף ל'ט ע"ב: ואמר רבי יוחנן מהו שכתוב
"ולא קרב זה אל זה כל הלילה" [שמות כ'א 20] – ביקשו מלאכי השרת
לומר שירה, אמר להם הקב"ה - מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?
ד. היהדות והאומות: ליהדות מקדמים גדולים – הדבקות בתנ"ך, השמירה על
ערך המשפחה, המסורת ומנהגיה, הכרה בערך הלימוד, הסביבה המחנכת, הצבת הערכים והמוסר כעליונים.
והקטע הנאמר בכל בוקר "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך".
אמנם בחוגי הישיבות הדביקו למילה "מוסר" מובן של 'הטפה', אך זהו עיוות של
המושג.
גיסי היקר
השבמחקמקווה שמצבך הולך ומשתפר.
גם עלי עשה רושם עז המשפט הזה. היופי הוא שהרי אפשר לומר מה זאת אומרת מעשה ידי טובעים בים? מה, היה צונמי? משהו מקרי? הרי הוא הטביע אתם. אבל דווקא זה מה שנותן את העוצמה המוסרית לעניין. לא מדובר בחמלה על מישהו שקרה לו אסון, שזה גם דבר מאד חיובי אבל אין בו גדולה מיוחדת. מדובר על מצב שמחייב להטביע את פרעה וחילו וההכרח לא יגונה. אבל הגבול הוא במידה המינימלית של ההכרח. מעשית ופרגמטית אם אין ברירה מטביעים אבל לשמוח? גם מי שראוי היה להיות מוטבע הוא אדם, מעשה ידיו של הקב"ה (ואפשר להוסיף שנעשו בצלמו) ואם הוא טבע, גם אם מגיע לו זה סיבה לצער ולא לשמחה. (אני הייתי מוסיף שמה שמוסיף לצער זה שנצרכתי ליטול חיי אדם, ברוח של מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. אני מצטער שבחוסר ברירה נאלצתי לעשות משהו שבעיקרון הוא שלילי)
ועתה צא ואמור זאת למכתירים את אלאור אזריה לגיבור לאומי ולאנשי תג מחיר.
מגיסך מוקירך ואהבך
חנניה
הדרך בה אני מבין את"מעשי ידי טובעים וגו'"
השבמחקאומר הקב"ה:בני ישראל שעבדו בהם בפרך, שהטביעו את ילדיהם חייבים לומר שיר ושבחה על תום סבלם
אבל אתם לא הייתם צד בעסק, מה לכם לשיר ולשמוח? אלו ואלו בני ואשר לאזריה
זה מראה שאני שהדרכתי קורסי טירווניםומפקדים
ולימדי את ילדי,ןילדי אחרים
"במלחמה כמו במלחמה
פזצט"א –
יורים- פול [אל תהיה מטרה בולטת. זחל[זוז מהר מהמקום בו נפלת,שם יאתרו אותך[,זחל אל המחסה או המסתור הקרוב]
צפה [על השטח,ראה מה עלול לסכן אותך] טווח [אל תבזבז תחמושת ,אם הם מחוץ לטווח] אש [ירה,ואל תחכהשאיזה מפקד חולמני יקבע אתחייך ומותך
וכל זה בלי לחשוכ-אוטומטית
כאן הדרג הפוליטי [בוגי] שאינו בשדה הקרב,ויכןל להיןת "יפה נפש" הצערב,סחף אתו את הרמטכ"ל ןחרצו דין לפני שידעו מה בכלל קרב
המחבל בא כדי לרצוח,להרוג אותך ואת חבריךואם יש שמץ אפשרות ,אל תהסס, חסל אותו.
ולקח הקרבות שלי מהאירוע לכל החיילים הקרביים – כדור ראשון אל המצלמה [ואם במקרה פגעת במצלמה של ערוץ 2, אתה בכיוון הנכון]
מה שיש כאלה שעדיין לאקולטים אנחנו כאן במלחמה על חיינו כבר בערך מאה שנים. והפתרון לחסל את הסכנה
יצחק
גיסי היקר
השבמחקחילוקי הדעות בינינו לא מאתמול אף לפני שלשום הם, ואין בהם לגוע הן ההאהבה ואין מהכבוד שאני רוכש לך ברם הפעם לא ציפיתי לתגובה כזו. אענה לך בגוף המסר שלך
"הדרך בה אני מבין את"מעשי ידי טובעים וגו'"
אומר הקב"ה:בני ישראל שעבדו בהם בפרך, שהטביעו את ילדיהם חייבים לומר שיר ושבחה על תום סבלם
אבל אתם לא הייתם צד בעסק, מה לכם לשיר ולשמוח? אלו ואלו בני ואשר לאזריה"
אלו ואלו בני בדיוק שו הנקודה בני כולל גם את פרעו הרשע וגם את המחבר המנוול שבא להרגנו
"זה מראה שאני שהדרכתי קורסי טירווניםומפקדים
ולימדי את ילדי,ןילדי אחרים
"במלחמה כמו במלחמה
פזצט"א –
יורים- פול [אל תהיה מטרה בולטת. זחל[זוז מהר מהמקום בו נפלת,שם יאתרו אותך[,זחל אל המחסה או המסתור הקרוב]"
מסכים 100% במלחמה כמו במלחמה אך 11 דקות אחרי שהמחבל נורא ויש שליטה מלאה במקום זה יהיה קצת מגוחך לעשות פזצט"א
"צפה [על השטח,ראה מה עלול לסכן אותך] טווח [אל תבזבז תחמושת ,אם הם מחוץ לטווח] אש [ירה,ואל תחכהשאיזה מפקד חולמני יקבע אתחייך ומותך
וכל זה בלי לחשוכ-אוטומטית
כאן הדרג הפוליטי [בוגי] שאינו בשדה הקרב,ויכןל להיןת "יפה נפש" הצערב"
אינני ב קי בביוגרפיה של בוגי אבל דומני שלעשות ממנו אזרח רחוק משדה הקרב זו טענה מגוייסת ולא רצינית
",סחף אתו את הרמטכ"ל"
דיר באלאק "סחף את הרמטכ"ל" אתה באמת מאמין שהרמטכ"ל נהג כפי שנהג כי "נסחף"? במיוחד שרוב הפוליטיקאים החל מראש הממשלה וכלה שאר חבר מרעיו היו בעבר השני. אם היו לחצים אדירים ביניהם כאלה שדעת הדמוקרטיה אינה סובלת אותם הם היו בדיוק לכיוון הפוך של הצדקה ותמיכה באזרי
"ןחרצו דין לפני שידעו מה בכלל קרב"
את הדין חרץ בית משפט (ואפילו בית משפט צבאי ולא אזרחי שמלכתחילה הוא יותר נוטח לנאשם במצב כזה)
"המחבל בא כדי לרצוח,להרוג אותך ואת חבריךואם יש שמץ אפשרות ,אל תהסס, חסל אותו."
אכן כן, כמו שאלוהים חיסל את פרעו וכל חילו אבל יחד עם זה לא התעלם מזה שגם פרעה הרשע הוא בן אנוש. זו בדיוק הפואנטה במה שכתבת על הנושא, מה שקורה כאן הוא כל כך אופייני אתה נאה דורש כשמדובר בפרעה המצוי במרחק בזמן אבל כשאותו עיקרון הוא לפתח ביתך אינך נאה מקיים
"ולקח הקרבות שלי מהאירוע לכל החיילים הקרביים – כדור ראשון אל המצלמה [ואם במקרה פגעת במצלמה של ערוץ 2, אתה בכיוון הנכון]"
וגם זה אופייני. לזרוק את התינוק עם המים. השכלנו עד קום שלטון הרשע של הימין לעמוד על נפשנו בהצלחה מרובה מבלי לשלם את המחיר של איבוד ערכינו המוסריים ותוך שמירה על הדמוקרטיה. לא רק שזה היה הישג נדיר שמעטות האומות היכולות להשתוות אלינו בו, אלא שהוא גם הוכיח שההנחה שכדי להיות חזק צריך לוותר על הערכים האלה הופרכה. אתה צריך להתבייש לכתוב משפט כזה. בזאת אתה מצטרף לשלטון הרשע השוטף את המוח כאילו מי שחושף את האמת הוא בוגד ומחבל ומחליש את המדינה (כי זה מה שמפריע לו במעלליו) בעוד שזה בדיוק ההיפך זה אולי מליש את אחיזתו בשלטון אבל רק מחזק את המדינה. אינני חסיד של התקשורת (מכל צד) לאמיתו של דבר בדירוג הדברים שסביבי היא בין הגבוהים ביותר בגינוי ומיאוס. אך יש לה תפקיד חיוני לקיום חברה דמוקרטית. התקשורת בעיני לא פחות מסריחה מביוב אבל אני בשום אופן לא אצדיק מי שירצה לנפץ את הביוב. גם עם עינה הפקוחה של התקשורת עושים בנו בעלי השררה והכוח כראות עיניהם אבל היא לפחות משמשת לעתים קצת בלם. רק עריצים רוצים לעשות בסתר מעשיהם ועוינים למי שחושף את העובדות.
"מה שיש כאלה שעדיין לאקולטים אנחנו כאן במלחמה על חיינו כבר בערך מאה שנים. והפתרון לחסל את הסכנה"
שוב טיעון אופייני. תתפלא לא רק מצביעי הימין הם החכמים הכי גדולים, תתפלא אבל גם מי שסובר אחרת מהם קולט שיש כאן מלחמה. חלק מאלה ש"לא קולטים שיש כאן מלחמה" הם לוחמים ואף קצינים הם רק חושבים שהדרך הנכונה לסיים אותה היא שונה. ייתכן שהם טועים, תמימים, ולא מעריכים נכון את המצב אבל ייתכן גם ההיפך שהם דווקא קוראים נכון את המפה. לכן לטעון שהם לא קולטים שיש כאן מלחמה זה טיעון לא לגיטימי ולא נאה של התנצחות ולא של חילוקי דעות מכובדים. אבל גם מי שדעותיו ימניות, ואולי דווקא הוא, צריך לגנות את אזריה (כפי שאני משוכנע שז'בוטינסקי ואולי אפילו בגין היו מגנים), לראות במעשהו דווקא דבר שמחליש ומסכן אותנו – כפי שהבין הרמטכ"ל שלא נסחף אחרי אף אחד, ולא "גיבור" (וואלא איזה גבורה לירות בראש של מחבל גוסס שרוע על הרצפה! ממש צל"ש הרמטכ"ל מגיע לו) כפי שהאספסוף שחרץ את דינו לזכות בלי משפט ראה אותו.
חנניה