בולטים ההבדלים לגבי שמעון ולוי.
יעקב אמר [בראשית מט 7] : "... ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם
כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. {פ}"
ואכן ברכתו-קללתו נתקיימה אם כי בהבדלים עצומים בין השבטים: שמעון שהמשיך
באותה דרך [כפי שנראה לנו מהתנהגות ראש בית אב לשמעוני בפרשת 'בלק', חטא בעל-פעור]
מובא כשבט הקטן ביותר במניין סוף הנדודים במדבר, לעומת הגידול הרב במספר שבט לוי.
והוא נתמנה לשומר אתר הקודש. פנחס, בן השבט, היה זה שהוציא להורג את אותו בן שבט
שמעון. בברכת משה - שבט שמעון אינו נזכר כלל, ושבט לוי זוכה לתשבחות ולברכה לעתיד.
הרמב"ן סובר שהברכה [דברים ל'ג 11] "...מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו
מִן-יְקוּמוּן." רומזת לשלטון בית חשמונאי. תצפיתו של יעקב לא קוימה בגלל
השינוי הקיצוני בהתנהגותו של השבט [למשל, נאמנותו בעת פרשת העגל].
שוני אחר בין הפרשיות נוכל לראות לגבי שבט גד – הרמוז בברכתו
הארוכה של משה הכוללת גם את האמרה [דברים ל'ג 21] "... כא וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי-שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן; וַיֵּתֵא רָאשֵׁי
עָם--צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם-יִשְׂרָאֵל."
בחלקתו זכה להיות קבר משה רבנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה