יום ראשון, 24 בדצמבר 2017

חיי שרה (3)


אברהם אומר לבני חת: "גר ותושב אני עמכם" [בראשית כ'ג 4].
לכאורה שני מושגים מנוגדים לחלוטין:
"גר" הוא אדם זר שאינו שייך למקום,
לעומת זאת "תושב" הוא קבוע במקום ומהווה חלק ממנו.

אם נתייחס לאברהם כאבי האומה – הרי צאצאיו הם הדוגמא הקלאסית לשילוב של 'גר ותושב': אדם המתגורר בארץ לא-לו אך מתנהג כתושב בה, מפריח ומפרה אותה. גם הגויים מתייחסים אליו כך – אמנם אינם רואים אותו כחלק אינטגרלי שלהם, אך גובים ממנו מסים וארנונות כמו תושב.
גם אברהם הביע יחסו לבני-חת במילים אלו, כאשר רצה לרכוש אדמה וחלקת קבר – דברים המאפיינים 'תושב' יותר מכל.
ואילו בענייני אמונה ורוח הפגין את היותו 'גר' זר להם ולדרכיהם !


במשא ומתן האופייני עד היום לדרכי המזרח, מוזכרים 'בני-חת' עשר פעמים. נראה כי התורה באה להזכיר לנו כי אכן ארץ החתים מצויה הרחק בצפון [בצפון טורקיה של ימינו], אך  גם החתים אדוני העיר הם גר-תושב בארץ כנען. אברהם, חרף היותו מוכר כמלך אדיר, זה שהכה את ארבעת מלכי אשור ובבל אשר הכו את חמשת מלכי הכיכר, ועשיר גדול, לאחר ההבטחה כי לזרעו תהיה כל הארץ - לא ביקש כלום במתנה או בהפקעה ושילם בכסף מלא "עובר לסוחר" !

המשא ומתן יהיה לנו ברור יותר אם נכיר את המצב הגיאו-פוליטי של אז.
לפני תקופת אברהם הארץ היתה מיושבת בדלילות על ידי בני כנען, שהיו  חלשים וכנועים, "עבד עבדים יהיה כנען". עמי הסביבה הקרובה והרחוקה חמדו את הארץ ופלשו אליה. העם האדיר החיתים [בני חת] באו מצפון והשתלטו על בירת השומרון – העיר שכם. חלק ניכר מתושביה הקדומים היו לעבדים לאדונים החדשים, אך חלק אחר, נראה כי היו אלה האמידים והמשכילים, ברחו מן העיר והיו לסוחרים נודדים.
כך עשו עוד ששה עממים אחרים בערים אחרות, וכתוצאה היתה הארץ מפולגת. בכל עיר כזו דיברו את לשון הכובש, והלשון היחידה המדוברת בפי כל היתה של הסוחרים הנודדים - הכנענים. לכן המשיכה הארץ להיקרא ארץ כנען. יתר על כן, הכובשים גם התייחסו בכבוד לאלים המקומיים, ופולחן לבעל ולעשתורת [אלי הכנענים] נפוץ בכל מקום.

בשכם לא הומלך מלך מקומי, אלא הונהג משטר אוליגרכי של האצולה ["בני חת"], ואלה בין היתר חוקקו תקנה שאסור למכור קרקע-נחלה לאיש שאינו תושב המקום. ביחוד כוונה תקנה זו נגד הכנענים. לכן אברהם פנה אל עפרון וביקש ממנו את הקרקע במתנה. [דבר שהחוק אינו אוסר] והבטיח לו בתמורה מתנה נגדית, שעפרון הוא האמור לקבוע את ערכה.
הדבר הובא לפני המועצה האוליגרכית בשער העיר [מקום מושב מוסדות השלטון], שם העלה אברהם נימוק נוסף. את המקום הוא מבקש לא כנחלה אלא רק כמקום קבורה. ועוד, המקום המבוקש הוא בקצה השדה, כך שאין בכך סיכון לשלמות נחלות העיר. העסקה אושרה והשאר הסטוריה.

השימוש במושגים "גר" ו"תושב" מותאם למקרה המיוחד. אברם לא ביקש קבר רגיל אלא "אחוזת קבר".
"גר" כלומר תושב זר העובר במקום ושאחד מבני משפחתו נפטר, מבקש לקבור אותו ולא להיטלטל עם הגוויה. אך אברם ביקש "אחוזת-קבר", כלומר מקום לקבר משפחתי לדורות בהתאם להבטחת הקב"ה – "לזרעך נתתי את הארץ הזאת, אך לא חשב שההתנחלות צריכה להיעשות בכח, ולכן ביקש לרכוש. אדוני המקום, בני-חת, שהיו בעצמם כובשים זרים, לא רצו כל כך להיעתר לו, אך ביודעם את עצמתו הצבאית של הבא, נעתרו ואישרו את מכירת אחוזת הקבר לדורות. הנחלה היא של בני עם ישראל צאצאי אברהם-יצחק –יעקב, אך "יפי הנפש" נותנים לכובש המודרני בני ישמעאל
להמשיך לשלוט באחוזות אותן רכשנו בכסף מלא "עובר לסוחר" – מערת המכפלה וקבר יוסף כמו הר-הבית [גורן ארוונה] ניתנו על ידינו לישמעאלים, ואין לנו להתלונן אלא על עצמנו בלבד.
[ברור לי כי גיסי האהוב, אחד המנויים החשובים על דברים אלה, יתקומם נגד השורה האחרונה ויאמר כי אני מערב פוליטיקה עם פרשנות. הוא אכן יצדק. אך כמאמר מורה דרכו השופט אהרן ברק "הכל פוליטיקה", ולי נראה כי התורה גם מתווה את אשר אמורה להיות דרכנו היום].


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה