בפרק ז' פותח
הקב"ה ואומר אל משה:
" א וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים
לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ.
ב אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר
אֶל-פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. ג וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי
אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ד וְלֹא-יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי
אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים. ה וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי ה' "...
והפרק ממשיך ואומר [פסוק
13]
" יג וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' "...
וממשיך
" טו לֵךְ אֶל-פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה
וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל-שְׂפַת הַיְאֹר; וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר-נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ
תִּקַּח בְּיָדֶךָ. טז וְאָמַרְתָּ אֵלָיו,
ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי
בַּמִּדְבָּר; וְהִנֵּה לֹא-שָׁמַעְתָּ עַד-כֹּה.
יז כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה': ...."
.... כו וַיֹּאמֶר ה'
אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח אֶת-עַמִּי
וְיַעַבְדֻנִי. כז וְאִם-מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ: הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת-כָּל-גְּבוּלְךָ..."
ובפרק ח'
" טז וַיֹּאמֶר
ה' אֶל-מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה--הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה;
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. יז כִּי אִם-אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי
מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ ...."
21 פעמים מצווה
הקב"ה בפרשתנו "דבר אל פרעה"
ועוד לפני כן
בתחילת הפרשה [פרק ו'] מצווה הקב"ה את משה לדבר אל בני ישראל:
"ו לָכֵן אֱמֹר
לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי
אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם
לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת
מִצְרָיִם. ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ
אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי
אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'. ט וַיְדַבֵּר
מֹשֶׁה כֵּן אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה
קָשָׁה. {פ}
ונקל להבין את
תגובת משה [ו'12]
"הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל
לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם. "
התורה באה ללמד אותנו כאן שיעור על הדין והרחמים הכרוכים זה בזה; בכל פעם
שביקש פרעה חמלה, נענה הקב"ה והסיר את המכה. אך פרעה נענש לבסוף בכפל כפליים,
וכן "אין עונשין אלא אם כן מזהירין".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה