נח
אודה על האמת, אינני מרגיש נח עם פרשת
'נח'. רק התחיל בורא עולם בחדוות היצירה - ברא עולם ומלואו "וירא והנה טוב מאד",
וכבר הוא מגיע אל "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק
רע כל היום – וינחם ה' כי עשה את האדם, ויתעצב אל לבו" (בראשית ו'
5).
הכל יכול והצופה מראשית אחרית - הביא את
עצמו לחרטה ועצב. מדוע ולמה?
נראה לי כי יש כאן מסר המופנה אלינו. הא-ל
אינו מעוניין להיות כח עליון מרחף וערטילאי ולא ריבון כפייתי – הוא רוצה להיות
מעורב בחיי האדם אותו יצר וכואב לו בראותו את יציר כפיו משתמש בחופש אשר ניתן לו -
כדי להרע.
אין ליהדות שאיפה שכל האנושות תקיים את
מצוות התורה, אולם התורה נותנת דרישות מינימום המופנות לכל אדם באשר הוא אדם.
דרישות אלה מכונות 'שבע מצוות בני נח', מהן שש כבר ניתנו לאדם הראשון ולנח ניתנה
השביעית, בעקבות התרת אכילת בשר לאחר המבול.
הפשע הנורא היה "ויראו בני
האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו". כבר
בתחילת ההסטוריה בני האדם חיו במעמדות: היה מעמד חלש והיה מעמד עליון
וחזק שבו היו כלולים השופטים והשוטרים – 'האלהים' בלשון המקרא. ואלה הרשו לעצמם לגזול
את בנות החן של המעמד הנמוך ובכך להשחית את כל מגמת הבריאה. האל יצר את האדם
המסוגל לאהוב, לכן 'זכר ונקבה ברא אותם', ובאו האלימים והפכו את האהבה לתאווה. בכך
סולף רצון הבורא. המצב הגיע עד כדי ההחלטה: "אמחה את האדם אשר בראתי מעל
פני האדמה". אבל הנה הבקיע שביב אור "ונח מצא חן בעיני ה'"
– לנח היו אשה אחת ובנים שלושה ובתוך כל השחיתות והתועבה שמר על קדושת המשפחה. ואז
החליט הבורא לתת צ'אנס נוסף. הוא יברא את העולם מחדש. המבול מחה את כל היקום מלבד
את המשפחה הנכונה, שהסתגרה בתיבה עם החיות והעופות. ובתום המבול: "ויאמר
ה' אל לבו לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא
אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. עוד כל ימי הארץ..." הא-ל כרת ברית
עם בני האדם הקרויים מעתה "בני נח". הוא מצא כי הכל טמון בחינוך וכדי
לחנך הציב כללי יסוד – חוקים הקרויים "שבע מצוות בני נח" והם חובה כללית
על כל אדם באשר הוא אדם.
שבע המצוות הן (לפי מסכת סנהדרין דף
נו):
1
איסור עבודה זרה – הכרה בא-ל
2
איסור גילוי עריות – הכרה בקדושת התא המשפחתי
3
איסור שפיכות דמים – על רצח אין כפרה (קדושת החיים)
4
איסור ברכת ה' – לשון נקייה לאיסור קללות וגידופים
5
איסור גזל – קדושת הקניין הפרטי
6
חוק ומשפט – הצורך לחיות במערכת חוקים תקינה (מניעת אנרכיה)הבטחת צדק וישר לבני
האדם.
7
איסור אכילת אבר
מן החי – איסור אכילת אבר של חיה עד אחרי מותה, צער בעלי
חיים, קדושת החיים גם בחיות
לאחר שמצוות אלו נעשו ליסוד אוניברסלי לאנושות
כולה, חלפו עוד כעשר דורות עד לבנייתן של חובות ומצוות נוספות הבאות לזכך ולטהר –
והן ניתנו רק לעם סגולה, לצאצאי אברהם אבינו אשר הגיע להכרת האל ומהותו. אבל זו כבר
הפרשה הבאה.
ובכל זאת נזקקה האנושות לאות,
ה"קשת" – כי נכדו של המנהיג מיהר להשחית ולהיסחף אחרי יצרו – כנען בנו
של חם שוב העלה את התאווה לדרגה עליונה. בתורה נכתב סתמית "גילה את ערוות
אביו", דבר שבמקומות אחרים במקרא פורש כבא על אשת אביו, אבל כבר חז"ל לא
הרגישו נוח להעלות תאווה כה עזה וסוחפת לסבתא שלו, והם פירשו לפי שתי גרסאות:
א. כאשר ראה את סבו שיכור וערום – בא עליו.
["רבעו"] והעלה את ההומו-סקסואליות לסדר היום.
ב. פירוש קיצוני יותר היה
"סרסו", הוא מתוך חשש מתחרות לשליטה על העולם סירס את סבו, שלא יביא עוד
צאצאים [אם כי עלי להודות שהפירוש של בא על אשת סבו משתלב יותר טוב עם המשך פסוקי
המקרא].
ולקח לדורנו: המבול אינו רק עונש, הוא
גם החטא - כאשר בני אדם שטופים בחטא המוני וסוחף, או גם התמכרות, הדבר מסכן את
קיום העולם. נסתכל סביב על פשעי דורנו:
א.
המיניות: הדבר הנאצל ביותר בחיים, חיי הזוגיות, האמהות, המביאים לקיום העולם –
לרביה, מנוצל ע"י החטאים לניצול אחרים, לשפל המדרגה - לזנות, לסחר בנשים, לאורגיות,
והנורא מכל – האונס, השימוש באלימות. בתקופת נח היו אלה שחשבו עצמם לבני האלוהים
"ויקחו [בכח או בפיתוי] להם נשים [פוליגמיה] מכל אשר בחרו" [כולל עריות
ובהמות]. העלאת המין לדבר החשוב ביותר, הצדקת התשוקה [פרויד] וראייתה כמכוונת החיים,
האנושי, וגם החייתי. וחטא, הנראה בדורנו פחות נורא, וככל התמכרות טוענים שהוא טבוע
בנפש האדם - גילוי העריות, הלהט"בים - הבטלים, כי הבטלה היא אם כל חטא. וכבר
אמר הרמב"ם כי נסיון העושר של איוב קשה מנסיון העוני [בכל אופן מייחסים אמרה
זו לרמב"ם] כי העושר מביא עמו כח ושליטה על אחרים, הגורם לפשעי ההשתררות
החמורים ביותר.
ב.
חמדת הממון: קשורה ישירות לחטא הקודם וטעות היא לחשוב כי העבדות תמה - היא רק לובשת
צורה שונה, אשר מי שבידו הכח גוזל מן העובד את יום המנוחה השבועי [ולא משנה
התירוץ, עבודה חיונית, חופש הפרט שהוא חופש העושק]. הבעיה היא הסימום, הפיתוי לשכר
כפול עבור עבודת שבת, הרצון של הסופר להתעשר מהר וכו'. ולא נתעלם מניצול הזרים, גם
תאילנדי זכאי למנוחה, ותורת ישראל אומרת "למען ינוח עבדך ושורך וחמורך...
כמוך". יש כאן לטעמי הומור סמוי, אם אתה מעביד את עצמך בשבת אתה לא יותר
מחמור !
ג.
העלאת
האוכל לדרגת פולחן: אין ספק המזון הוא המאפשר חיים, ביחוד
בולט הדבר במשקה. אך גם כאן סטיה, הטמבלביזיה מבליטה את הדבר. כלומר לא הטלביזיה
שהיא רק מכשיר מעולה להפצת חכמה ודעת [כפי שכיניתי אותה היא מביאה לידי מחשבה שאם
אני מקבל השכלה בצורה פסיבית אני נעשה חכם]. חכמה מקבלים מהנסיון, דבר שלא עמלים
עליו משתכח.
ד.
כאן אני חורג
מהנושא ומביע עמדה אישית: גדולים וחכמים יצאו נגד השינון, אין התורה נקנית אלא למי
שעמל עליה אני טוען שגם לימוד בעל פה יש בו תועלת, אמנם מועטה, אך חשובה. הלימוד
דרך הרגליים תועלתו מרובה.
ה.
מבול המסכים.
כן, הגענו להתמכרות מלאה. חיי החברה תמו ספו. כשאני מנסה ללמד משהו, אני חוזה במי
שאמור ללמוד שראשו ורובו במסך, ביו טיוב או בהקלדה. ושוב, המכשיר יכול להביא תועלת
מרובה, וחמסי על סר החינוך בימינו שאני מעריך אותו מאד כאישיות אך כשר חינוך הצליח
בהכנסת המתמטיקה כתועלת לחיי הציביליזציה והטכנולוגיה אך נחל כישלון מחפיר כאשר
הסכים בשתיקה לחיסול 'הטלביזיה החינוכית', אולי הגוף הנכון ל"יגדיל תורה
ויאדיר", ופינה את השטח ל'ערוץ הילדים" המטמטם.
רבותי
ורבותותי - שמעו נא המורים. והפניה מדויקת, אין כמעט מורים, יש מורות והתופעה
מוצדקת מאד בגיל הרך וחורגת בחטיבה ובתיכון. לא שאין מורות מצטיינות, אלא הנער
והנערה זקוקות יותר לתדמית אב מאשר לאם מלטפת. "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש
תורת אמך", זו שלימדה וגידלה אותך בילדותך.
נזכור, דברים אלה נאמרו לא לעם ישראל
אלא לכל בני נח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה