עמוס

השבוע השתתפתי בשיעור במכללת הרצוג שנתן מר דוד עמית, ואני מנסה לסכם לעצמי מה אני יודע על הנביא [מתרי עשר] עמוס.

לא ניהלתי רשימות ואיני יכול לצטט מה שהוא אמר. זה יותר סיכום לעצמי, מה הידע שהצטבר אצלי בנושא. בבית הספר למדנו מספרי ה'כתובים' רק את הושע, יונה, חגי, זכריה ומלאכי. אך אני לעצמי עיינתי גם בכל היתר ומשום מה מצא חן בעיני עמוס [אולי מפני שהוא קצר- רק 9 פרקים] ובמשך השנים גם קראתי עליו במקורות אחרים [מהם הכי מרשימים היו דברי מורי-ידידי פרופ' יהודה אליצור ז"ל, והקטע בספרו של הרב ד"ר בני לאו יבל"א – שמונה נביאים].

שלא אובן לא נכון. שיעורו של דוד עמית היה שיעור למופת, ואשתדל ללכת בעקבות מבנה השיעור [מה שהפריע לי הם שני דברים, א. הכרתי בזמנו את הארכיאולוג המבריק ד"ר דוד עמית במסגרת עיסוקי בבתי כנסת עתיקים בישראל ולא ידעתי על פטירתו בטרם עת, כך שלשיעור הגעתי עם ציפיות שווא.  ב. השיעור ניתן במסגרת "תורה ולכת" והנושא המעניין אותי, הגיאוגרפיה המקראית, ניתן בסיור בשטח, בו אני מנוע מלהשתתף מסיבות פיזיות.

הוא, בצורה נבונה ונכונה, החל בתיאור הרקע ההסטורי והגיאוגרפי בו נאמרו נבואות עמוס, ואילו הפעם האחרונה והיחידה בה סיירתי בסביבות תקוע היתה לפני כ-30 שנה, אז כיהנתי כמג"ד חי"ר שמפקדתו שכנה בגוש עציון, ותחום אחריותי היה מחברון ועד רמאללה, לא כולל השטחים העירוניים. ניצלתי כמובן את ההזדמנות לסייר ולבקר.

אחד הדברים שעדיין אני מקווה לדעת הוא מה מתרחש במקום המזוהה כ'קבר עמוס'. אז היתה זו מערה קטנה בשולי התל עליו שכנה תקוע הקדומה, וכיום שוכן עליו כפר ערבי קטן בשם 'תקוע [ו ו' בשורוק]. המערה אז היתה חסומה במפולות עפר ופסולת בניין.   

נעבור לרקע הגיאוגרפי הסטורי: תקוע עיירת מולדתו של עמוס הנביא שוכנת בדרום הר-יהודה ממש על ספר מדבר יהודה, ומכאן עיסוקו של הנביא כ"נוקד" [רועה-צאן, אולי משורש 'נקוד בכבשים'] ובוקר [מגדל בקר].

להבהרה, כיום מטושטשים אצלנו המושגים "מדבר" ו"ישימון". מבחינה גיאוגרפית מדבר הוא תוצאה של גבול אקלימי 200-250 מ"מ גשם/שנה, שהוא גידול חקלאי של מזרע. והשטחים שבהם כמות המשקעים הנם בין 100 ל250 מ"מ יש בהם ביחוד עשבים ושיחים עונתיים המאפשרים מרעה.

"מדבר" - שהרועים דוברים (מנהיגים בו את הצאן). "ישימון" - אזור בעל כמות משקעים קטנה או אדמה שאינה מצמיחה גידולים ובה תכסית השטח דלילה מאד [מניח שמר עמית דיבר על כך בסיור].  הירידה התלולה בכמות הגשמים באזור זה נובעת מהמבנה הגיאוגרפי, ירידה תלולה מזרחה – "צל הגשם".

נעבור לרקע ההסטורי:

הפסוק הראשון בספר עמוס מתחיל:

"א דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר-הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ:  אֲשֶׁר חָזָה עַל-יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל--שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ."

עמוס נשא דבריו בשתי הממלכות - יהודה וישראל, בתקופת עוזיה [עזריה] וירבעם השני. אין לנו תאריכים מדויקים, והרבה עסקו בניסיונות קביעת תאריכים. לי אישית נראים דרכי קביעתו של עמוס חכם ב'דעת מקרא' נראה שהוא קדם ל-הושע, ישעיהו ומיכה, אם כי כנראה היתה חפיפה מסוימת עם הושע, אך הושע הוסיף להתנבא לאחר עמוס.

תקופה בה חיו הממלכות הגובלות במעין שביתת נשק. גם הממלכות החזקות שבגבולן ארם ואדום פסקו להתנכל להן, כך שהן חיו חיי שפע. שני המלכים מלכו שנים רבות ברציפות, כך שהשלטון היה יציב [ירבעם - 41 שנים, עוזיה בן אמציה - 52 שנים]. נראה מה התנ"ך מספר עליהם:

[דברי הימים ב' פרק כ'ו]: "... א וַיִּקְחוּ כָּל-עַם יְהוּדָה אֶת-עֻזִּיָּהוּ וְהוּא בֶּן-שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ.  ב הוּא בָּנָה אֶת-אֵילוֹת וַיְשִׁיבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב-הַמֶּלֶךְ עִם-אֲבֹתָיו.  {פ}

ג בֶּן-שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ יכיליה (יְכָלְיָה) מִן-יְרוּשָׁלִָם.  ד וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו.  ה וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱ-לֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱ-לֹהִים; וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת-ה' הִצְלִיחוֹ הָאֱ-לֹהִים.  ו וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּפְרֹץ אֶת-חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד; וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים.  ז וַיַּעְזְרֵהוּ הָאֱ-לֹהִים עַל-פְּלִשְׁתִּים וְעַל-הערביים (הָעַרְבִים) הַיֹּשְׁבִים בְּגוּר-בָּעַל--וְהַמְּעוּנִים.  ח וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ; וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד-לְבוֹא מִצְרַיִם כִּי הֶחֱזִיק עַד-לְמָעְלָה.  ט וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל-שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל-שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל-הַמִּקְצוֹעַ; וַיְחַזְּקֵם.  י וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים--כִּי מִקְנֶה-רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר; אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל--כִּי-אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה.  {ס}  יא וַיְהִי לְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְחָמָה יוֹצְאֵי צָבָא לִגְדוּד בְּמִסְפַּר פְּקֻדָּתָם בְּיַד יעואל (יְעִיאֵל) הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר--עַל יַד-חֲנַנְיָהוּ, מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ.  יב כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְגִבּוֹרֵי חָיִל--אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.  יג וְעַל-יָדָם חֵיל צָבָא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת עוֹשֵׂי מִלְחָמָה בְּכֹחַ חָיִל--לַעְזֹר לַמֶּלֶךְ עַל-הָאוֹיֵב.  יד וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכָל-הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת--וּלְאַבְנֵי קְלָעִים.  טו וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל-הַמִּגְדָּלִים וְעַל-הַפִּנּוֹת, לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת; וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד-לְמֵרָחוֹק כִּי-הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי-חָזָק. 

טז וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד-לְהַשְׁחִית, וַיִּמְעַל בַּ-ה' אֱ-לֹהָיו; וַיָּבֹא אֶל-הֵיכַל יְהוָה לְהַקְטִיר עַל-מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.  יז וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן; וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַיהוָה שְׁמוֹנִים--בְּנֵי-חָיִל.  יח וַיַּעַמְדוּ עַל-עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא-לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַיהוָה--כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי-אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר:  צֵא מִן-הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא-לְךָ..."

מן המסופר על עוזיה [הוא עזריה] אנו רואים מלך חזק אשר ביצר את יהודה וירושלים, השתלט על הפלשתים ואף השיב את אילות [היא אילת ונמלה עציון-גבר] ואף שב עד הא-להים. אולם בחזקתו גבה לבו, ויבקש להקטיר קטורת בבית המקדשו נענש במקום - נצתרע, ואת שנותיו האחרונות בילה מחוץ למחנה ובנו מילא את מקומו. מקום הבידוד היה ב"בית החופשית". יש מן החוקרים המבקשים לאתר מקום זה במצודה שליד 'רמת רחל', שיש סימנים המראים כי ביצוריה נעשו לא רק למניעת כניסת אויב מבחוץ, אלא גם למניעת יציאה ממנה. קבורתו נחשפה בהר הזיתים ובה כתובת [בארמית]

"לכה התית טמי דעוזיה מלך יהודה, ולא למפתח"

[מלכים ב' פרק ט'ו] ".. א בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ עֲזַרְיָה בֶן-אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה.  ב בֶּן-שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם.  ג וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו.  ד רַק הַבָּמוֹת לֹא-סָרוּ:  עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת.  ה וַיְנַגַּע ה' אֶת-הַמֶּלֶךְ, וַיְהִי מְצֹרָע עַד-יוֹם מֹתוֹ, וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית; וְיוֹתָם בֶּן-הַמֶּלֶךְ עַל-הַבַּיִת, שֹׁפֵט אֶת-עַם הָאָרֶץ.  ו וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֲזַרְיָהוּ וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה:  הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יְהוּדָה.  ז וַיִּשְׁכַּב עֲזַרְיָה עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם-אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד; וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.  {פ}

נעבור למלכי ישראל [מלכים ב פרק יד 23 והלאה]:

כג בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַאֲמַצְיָהוּ בֶן-יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה--מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן, אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה.  כד וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ָה':  לֹא סָר מִכָּל-חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל.  כה הוּא הֵשִׁיב אֶת-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד-יָם הָעֲרָבָה--כִּדְבַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד-עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר.  כו כִּי-רָאָה ה' 'אֶת-עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד; וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל.  כז וְלֹא-דִבֶּר ה'--לִמְחוֹת אֶת-שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ.  כח וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר-נִלְחָם, וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת-דַּמֶּשֶׂק וְאֶת-חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל:  הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.  כט וַיִּשְׁכַּב יָרָבְעָם עִם-אֲבֹתָיו, עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּמְלֹךְ זְכַרְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו.  {פ}"

[מלכים ב כד] "ח בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה:  מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן-יָרָבְעָם עַל-יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן--שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.  ט וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו:  לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל.  י וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן-יָבֵשׁ, וַיַּכֵּהוּ קָבָל-עָם וַיְמִיתֵהוּ; וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו.  יא וְיֶתֶר דִּבְרֵי זְכַרְיָה:  הִנָּם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.  יב הוּא דְבַר-ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל-יֵהוּא לֵאמֹר, בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי-כֵן.  {פ}

יג שַׁלּוּם בֶּן-יָבֵישׁ מָלַךְ בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְעֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ יֶרַח-יָמִים בְּשֹׁמְרוֹן.  יד וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן-גָּדִי מִתִּרְצָה וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן, וַיַּךְ אֶת-שַׁלּוּם בֶּן-יָבֵישׁ בְּשֹׁמְרוֹן; וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו.  טו וְיֶתֶר דִּבְרֵי שַׁלּוּם וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר:  הִנָּם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.  {ס}  טז אָז יַכֶּה-מְנַחֵם אֶת-תִּפְסַח וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּהּ וְאֶת-גְּבוּלֶיהָ מִתִּרְצָה--כִּי לֹא פָתַח וַיַּךְ; אֵת כָּל-הֶהָרוֹתֶיהָ בִּקֵּעַ.  {פ}

יז בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה:  מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן-גָּדִי עַל-יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים--בְּשֹׁמְרוֹן.  יח וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה:  לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר-הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל--כָּל-יָמָיו.  יט בָּא פוּל מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל-הָאָרֶץ, וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר-כָּסֶף--לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ.  כ וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת-הַכֶּסֶף עַל-יִשְׂרָאֵל, עַל כָּל-גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד; וַיָּשָׁב.

ירבעם בן יואש [ירבעם השני] אשר עלה לשלטון בשנת 789 לפנה"ס בסוף שלטונו של אדרנרדי מלך אשר הסתבך במלחמה נגד מלכות אוררטו באסיה הקטנה ואשור נאלצה להתכנס בגבולותיה, וכמוה גם מלכות ארם, ונתנה אפשרות לירבעם להתחזק ולכבוש את דמשק, ועד חמת [חומס] הגיע ובדרום עד גבול יהודה בצפון ים המלח.

קצפו של עמוס יוצא בממלכת ישראל לא רק לעבודת האלילים, אלא במיוחד על הצד החברתי.

עושק הדלים. ניסוח יפה של דוד עמית אומר: "כפסע בין השפע לפשע", ניצול העניים והדלים נעשה בידי העשירים והשבעים העומדים בראש העם.

כדי להבין יותר את הרקע, נחזור ונבהיר לעצמנו את יסודות השלטון המלוכני [המונרכי]: המלך הוא השליט העליון והיחיד, הוא קובע את החוקים, והוא השופט העליון, וגם מפקד הצבא והמשטרה.

ביהודה היה גבול מסוים למלך - שליטת הדת [הכהנים] בבית המקדש. כך נצטרע עוזיה. לעומת זאת במלכות ישראל מתאר הנביא אפיזודה הנותנת לנו המחשה לתקפו של מלך ישראל עמוס ז 14 והלאה]: " יא כִּי-כֹה אָמַר עָמוֹס, בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם; וְיִשְׂרָאֵל--גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ.  {ס}  יב וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל-עָמוֹס, חֹזֶה לֵךְ בְּרַח-לְךָ אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה; וֶאֱכָל-שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא.  יג וּבֵית-אֵל לֹא-תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא:  כִּי מִקְדַּשׁ-מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא.  יד וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל-אֲמַצְיָה, לֹא-נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן-נָבִיא אָנֹכִי:  כִּי-בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים.  טו וַיִּקָּחֵנִי ה' מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן; וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' לֵךְ הִנָּבֵא אֶל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל.  טז וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר-ה':  אַתָּה אֹמֵר, לֹא תִנָּבֵא עַל-יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל-בֵּית יִשְׂחָק.  יז לָכֵן כֹּה-אָמַר ה', אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק; וְאַתָּה עַל-אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת, וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ.  {פ}

עמוס מנבא על ירבעם מלך ישראל 'בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה'. אמציה, מי שמונה על ידי המלך להיות כהן, מתרה בנביא חזור לארצך ושם תנבא. עמוס משיב לו במילים כדרבנות:

"לא נביא אנכי.. כלומר - אתה מקבל שכר מן המלך, ויש למלך גם קבוצת 'נביאים' המקבלים שכר כדי לומר את אשר רוצה המלך לשמוע. אני מתפרנס כרועה והוטלה עלי שליחות, ועל דבריך אני מנבא  לך אישית ולבני ביתך סוף מר.

אבקש להתייחס לביטוי המוכר לנו משירו של אלקבץ אותו אומר כאן אמציה 'הכהן', "מקדש מלך", כלומר מקדש השייך למלך וכאן ממלאים את דברי השליט. המשורר משתמש בביטוי זה לכבודו של הקב"ה, תופעה המזכירה לי אישית שימוש נפלא בביטוי "יום ירושלים" שמקורו ב[תהלים קלז 7]: "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָ‍ִם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ" שמובנו בשיר הפוך -לא חורבן אלא בניין וגאולה. 
אבקש לסיים את דבריו של נביא החורבן בפסוקים האחרונים של עמוס:"יג הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה.  יד וְשַׁבְתִּי אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם.  טו וּנְטַעְתִּים עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם--אָמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ.  {ש}