קורח ומרעיו לא יצאו בחילוקי דעות אלא בקריאה להדחה ומרד. קורח ראה
עצמו כראוי להיות המנהיג, אז למה קוראים לכך "מחלוקת" ?
נשים לב, לא נאמר מחלוקת קורח ומשה - אלא מחלוקת "קורח
ועדתו".
כי בתוך המבקשים לקבל את ההנהגה היו מריבות פנימיות. הבה נמיין אותם:
קורח - נפגע מכך שלנשיא בני קהת משבט לוי מונה אלצפן בן עוזיאל, ואילו קורח
קדם לו בבכורה בהיותו הבן השני.
און בן פלת - טען שלשבט ראובן מגיעה הבכורה ולא לשבט לוי.
דתן ואבירם - בכלל באו בטיעונים אנרכיסטיים – ארץ זבת חלב ודבש היא מצרים,
ואין צורך במעמד מיוחד לאיזה שהוא שבט.
250 נשיאי העדה - טענו לדמוקרטיה. הם מייצגים את כל השבטים.
מחלוקת כזו היתה גורמת חיש מהרה לפילוג בעם ולהתנשאות.
אין זה שוני בעמדה או בדרך חשיבה אלא "זירת התגוששות". כאשר
צד אחד מאגד את הכוחות שלכל אחד מהם מטרה עצמית.
מחלוקת המוכרת לנו בתלמוד קרויה 'מחלוקת לשם שמים' ואפשר להתקיים אתה,
אפילו אם הוכרע כאחד הצדדים.
אבל המתאגדים נגד החלטות האל, סופם להיבלע באדמה עם מחלוקתם.
ראו כמה הדבר אקטואלי לדורנו:
בימינו מעריצים את צורת השלטון של הדמוקרטיה [דמוס קרטוס = שלטון
העם]
משמעותה קבלת החלטת הרוב
אבל, במשטר הקואליציוני הנהוג אצלנו סיעת מיעוט קטן המהווה לשון
מאזניים לקואליציה כופה דעתה על הרוב המוחלט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה