אנו חוגגים את חגה של ירושלים - "יום
ירושלים". ירושלים אינה רק עיר מאוחדת כי אם גם ובעיקר - עיר מאחדת - "ירושלים
הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו" [תהלים קכב 3]. "אמר ר' יהושע בן לוי - עיר
שעושה כל ישראל חברים" (ירושלמי חגיגה, ב' ו').
ההלכה קובעת "ירושלים לא נתחלקה לשבטים". בעת חוקת הארץ
לנחלות השבטים ע"י יהושע בן נון
והאורים ותומים, עבר קו הגבול בין שבט יהודה לשבט בנימין בכתף הר הבית, אך
העיר לא נכבשה ושכנה בה ממלכת היבוסי. מצב זה נוצל ע"י דוד בן ישי שמלך על
שבט יהודה בחברון וכאשר הוא כבש את העיר הגיע להסכמה עם יתר השבטים, שירושלים
תהווה שטח אקסטריטוריאלי ובה תשכון מלכות ישראל כולה. מעמד זה החזיק רק בימיו
ובימי שלמה המלך בנו. כבר נכדו לא השכיל וישראל נחלקה לשתי ממלכות: יהודה – שכללה
את שבטי יהודה, בנימין ושמעון, וממלכת עשרת השבטים שבירתה בשומרון. למצב זה השפעה
לדורות, כאשר לירושלים מעמד הלכתי מיוחד.
אצטט קטע מהמבוא לחומש בראשית של ביאורו הנפלא של הנצי"ב [הרב
נפתלי צבי יהודה ברלין – העמק דבר והרחב דבר]:
"להצדיק דין הקדוש-ברוך-הוא בחורבן בית שני.... מפני שנאת חינם
שבלבם זה אל זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שמא הוא צדוקי
ואפיקורוס..."
משפט זה דומה לאשר נכתב בימינו, כאשר ה'חרדים' פוסלים את ה'דתיים'
שאין להם 'יראת-שמים' כי אינם נוהגים בדיוק לפי דעתם, וכן כל קבוצה פוסלת את השניה.
שומה עלינו לקבל שיש שוני בין אנשים ''כשם שאין פרצופיהם זהים כך דעתם
שונה".
אך ירושלים והרעיון הטמון בה יעשה כל ישראל חברים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה