הטופוגרפיה: התבליט ההררי של העיר ירושלים מושתת
על שני רכסים מקבילים, רכס מזרחי נמוך ומערבי גבוה. בכל רכס מספר כיפות. במזרחי
הכיפות הן: הר הבית, עיר דוד. במערבי: הרובע הנוצרי, הר ציון.
בין שני הרכסים מבדיל "הגיא" או ככינויו בתקופת החשמונאים
- הטירופויון (חריץ עושי הגבינה). אחת מנקודות התורפה של העיר היא בחיבור בין שתי
הכיפות המערביות, ושם אכן בנה הורדוס שלושה מגדלי ענק: מגדל פצאל, מגדל היפיקוס ומגדל
מרים, ולידם הקים את ארמונו המבוצר. כיום קרויים שרידי מגדל פצאל - "מגדל דוד". מעליו מובילה הדרך אל
מגדל שהיה מעין מוצב קדמי, מגדל פסיפנוס (מגרש הרוסים) שהוקם בנקודה הגבוהה ביותר
(+800) ממערב לעיר.
המרד: תושבי קיסריה היוונים התגרו ביהודים, הציבו
סיר בחצר בית הכנסת בשבת ועליו הקריבו ציפור. הפעולה נסתיימה ברצח הרבה יהודים.
הנציב הרומאי האכזר פלורוס ישב בסבסטיה
ואליו הגיע משלחת התלונה של היהודים. לאחר שספר את השוחד, ארגן צבא ויצא לשדוד את
אוצרות המקדש, הוא פרץ דרך מגדל פסיפנוס, בזז את השוק העליון והרג 3000 יהודים. בתגובה
וכהתגוננות הרסו הקנאים היהודים את אולם העמודים הצפוני, גשר המעבר אל אנטוניה,
וכך מנעו ממנו להתקדם, ולבסוף גרשוהו מן העיר. הכהן הגדול – אלעזר בן חנניה – ביטל
את קרבן השלום לקיסר, וכך קיבל המאבק גושפנקא רוחנית (המרומזת באגדת "בר קמצא"). בשנת
66 הצטרף צבא השכירים של אגריפס השני והשתלט על העיר העליונה. הקנאים בראשות אלעזר
השתלטו על העיר התחתונה. המורדים שרפו את בית חנניה הכהן ואת ארמונות אגריפס
וביריניקי, ואגריפס ברח מירושלים.
המורדים השתלטו על אנטוניה וטבחו את חיל
המצב, ובכך חיסלו לגיון רומאי שלם.
מנחם הגלילי בזז את מצדה ועלה לירושלים,
הרג את חנניה הכהן ואת אחיו חזקיה. אנשי אלעזר רדפו את מנחם והוא נמלט אל העופל, אך
שם תפסוהו והרגוהו. התפתחה מלחמת אחים בעיר: הקנאים מהגליל תפסו את השליטה - שמעון
בר גיורא השתלט על העיר העליונה והחקרא, יוחנן מגוש חלב על הר הבית ואנטוניה,
ואנשי אלעזר על היתר. לבר גיורא היו 10.000 לוחמים יהודים ועוד 5000 אדומים,
וליוחנן 6000 לוחמים ועוד 2400 היו קנאים [סיקריים] מאנשי אלעזר. מלחמת אחים פרצה
ביניהם [לא במערכה רבתי, אלא בתקיפות קצרות - אשר במסגרתן שרפו כל קבוצה את מחסני
האספקה והמזון של האחרים].
כך שמאמר חז"ל על שנאת חינם שהיא
שגרמה לחורבן ירושלים – אינה מליצה אלא תיאור מצב.
קסיוס גאלוס נציב סוריה עלה עם 3
לגיונות רומיים והקים מחנה בהר הצופים,
שרף את ביזיתא [בית זיתא, הפרבר הצפוני שמחוץ לעיר ] והגיע לארמון המלך, אבל לא
הצליח לכבוש את הר הבית. בהתקפת נגד של היהודים נאלץ לסגת דרך בית חורון וכל כלי
נשקו לקחו המורדים. בארבע שנות הפוגה הוקמה "החומה השלישית" אשר ביצרה
את העיר מצפון, וכללה את שטח פרבר ביזיתא.
מלחמת השלוש: המאבק בין שמעון, יוחנן ואלעזר אשר גרם לשריפת מחסני המזון.
הקנאים בזזו את התושבים והרעב הכריע, כמו
בימי צדקיהו (זאת מכנה הגמרא "שנאת חינם").
אספסינוס וטיטוס הגיעו עם הלגיונות 12
,15 והצטרף אליהם לגיון אמעוס ה-5 וגם הלגיון ה-10 מיריחו, ובכוחות עצומים צרו על
ירושלים.
המנהיג הרוחני רבן יוחנן בן זכאי, נואש בשל המלחמה מחוץ ומבית,
וחיפש ומצא מרכז רוחני מחוץ לירושלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה