כל המעשה נראה לנו בקריאה ראשונה תלוש מן הקו של התורה ודרכיה.
מה אכפת לנו קללה של עם גוי-קוסם, יש לקב"ה דרכים רבות לנטרל
אותה. אבל הבה נקרא שנית תוך חדירה לרקע – נשים לב שכל האירועים המתוארים קרו בשנה
השנית לצאתם ממצרים [פרשות עמלק, קורח, המתאוננים וכו'] ו-38 שנים נדדו בני ישראל
במדבר בהנהגתם בהדרכתם הרוחנית-מוסרית של משה ואהרן, עד תום הדור הראשון וחינוך
הדור החדש לתורה ומוסר.
כעת הגיעו לגבולות הארץ הנושבת. המגע הראשון עם עמים זרים היה מלחמתי,
וכאן העם הראשון עמו נוצר מאבק רוחני [בלק קרא לעזרתו כוחות מאגיים - קוסם והטלת
קללה - כפי שהיה נהוג אז]. התורה מתארת לנו את בעל הכוחות בצורה נלעגת. הוא אינו
עצמאי, ואף אין לו יכולת להבחין במלאך, אך אתונו מסוגלת. הוא אינו מצליח אף לקלוט
שלפתע אתונו מדברת, והוא נכנס אתה לשיח.
אך בזאת אין בלעם מסתפק. הוא מייעץ לפתות אותם ב'בנות מדין' ובכך גם
מבטל את הברכה של "עם לבדד ישכון", בכך הוא נותן כח לאויבים ולפריצת מגפה.
סליחה שאני מרשה
לעצמי כאן לחרוג ולהזכיר שכל מטרת כתיבתי היא להראות שהמסר אותו מעבירה לנו התורה
[גם על ידי תיאורים הסטוריים] נועד להדריך אותנו לדורות ונראה לי כי על דורנו
להבין כי הדרישה ל"שלום עכשיו" היא בגדר "שלום אך-שוא. רק אם אצל
אויבינו יתחנך דור חדש להבנה כי רצח וטרור לא יביאו לו הישגים אלא עליו להציג נכונות
אמת לשלום [וגם אנו נפנים שאלימות ובכח לא ניישב את הארץ] - תקום כאן ארץ ממנה תצא
הבשורה לעולם.
תודות ל- איתיאל גולד
שכתבתו במוסף 'שבת' העלתה אותי על דרך החשיבה הזו.
התורה מביאה לנו את כל הסיפור כאזהרה בפני עבודת אלילים, שכאן באה
לביטוי בגישה שניתן לתכנת את האל [האליל] שיעשה כפי הרצוי לך.
חטא בעל פעור מראה שאף אם תחנך את האדם 38 שנה במדבר, בפיתוי הראשון
הוא עשוי לחזור לסורו.
סמיכות הפרשיות נועדה להראותנו כי בלעם לא הסתפק ברצון לקלל, אלא גם
בפועל נתן את עצת הפיתוי, ואף לא הסתפק בבנות מואב אלא גם השתמש בהשפעתו להביא את
בנות מדין [אולי כדי להרגיז את משה, או כי הן היו ידועות ביופיין].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה