= וילך – וילך משה, לאן הלך –
תרגום יונתן - שהלך לבית המדרש להתכנסות, הרמב"ן – הלך
למחנה ישראל (כי כבר התפזרו). אבן עזרא
– הלך אל כל
שבט. בעל הטורים – הלך
לאבות לומר להם שה' מקיים את השבועה שייכנסו לארץ. אור החיים- לפי
הזוהר – נשמתו הלכה כפי שהנשמות הולכות 40 יום לפני המוות .
הירש – וילך משה - משה גמר את שליחותו
(נאומו) , ובפרשתנו לא הקהיל את העם אלא הוא מטפל בצרכי השעה – נפרד מהעם, מציג
את יהושע, מוסר את התורה (לכהנים ולזקנים או לבני לוי) ומחבר לזה ציווי לקוראה
בשמיטה. בן מאה ועשרים... וה' אמר אלי לא תעבור - רש"י – –מפני שה' אמר.
לא אוכל עוד לצאת ולבוא - שנרב - ולנהל את המלחמות, אך אני יכול לעבור, אבל ה' אמר אלי לא
תעבור, כי ו' מתפרשת יותר טוב אבל מאשר
מפני. מצוות הקהל בשנת השמיטה – הביטוי שמיטה מופיע בתורה לגבי שמיטת כספים, שנרב
מציע כי שחרור החובות מאפשר איחוד כל העם
להקהל. לגבי הנשים והטף הוא מערער על הטעם
כדי לתת שכר ןמציע שזה כדי לדמות את ההקהל למעמד סיני. ויקרא
משה ליהושע... חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ - ואחר כך בא הפסוק כי אתה תביא, הרמב"ן - משה ציווה, וכן גם בהמשך משה מוסר את דבריו
האחרונים. יונתן זקס - לפי רש"י
משה אמר תבוא – זקנים שבדור יהיו
עמך אבל ה' ציווה תביא , הכל תלוי בך. למעשה צריך להיות גם שיתוף וגם מנהיגות – הך
על קדקודם.
הקהל את העם... והטף – מהרש"ם - ליתן שכר למביאיהם, ולא מובן למה יובאו. כותב כי הפסוק ומיום השמיני והלאה יירצה (על הברית),
כוונתו שהאב ירצה בברית שעשו לו כשלא היה כשיר להבין, וכן הכוונה גם כאן. יונתן זקס - הקהל הוא חידוש הברית כל שבע שנים, אכן לא
מצאנו נזכר בתנ"ך אלא אצל יאשיהו ואצל עזרא ונחמיה. שימור הברית מתבטא גם בכך
שאנו קוראים את התורה בהתאם לצורת הכתיבה של לפני אלפי שנים . מצווה זאת היא מהאחרונות בתורה ביחד עם
כתבו לכם את השירה הזאת. ואכן משמעות תפיסת היהדות היא השילוב בחיי העם לדורותיו –
ההמשכיות. משה לא ידע איש את קבורתו – זה הניגוד לפחד מהמוות שמביא אנשים בעולם לבנות
מגדל וכדומה, משה נשאר לחיות בזיכרון של העם, בגלל שליחותו הגדולה ואין מקום
לפולחן חומרי של זכרו. ואולי זאת המשמעות של ובחרתם בחיים – בחיי העם הנמשכים. קרא
את יהושע... ואצוונו – נחמה – רק כאן נאמר כי ה' יצווה את יהושע ולא משה, ובמדרש כי ה' דיבר עם
יהושע ומשה שאל אותו מה דיבר ויהושע ענה לו שגם אתה לא אמרת לי מה דיבר אתך ה'.
ואז קיבל עליו משה למות. ואמר.. כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה
- הרבי מפשיסחא –כי חייב להאמין כי ה'
בקירבו. אדם חייב להחזיק ביטחונו בה'.
וזה נלמד גם מפסוק וראו כי שם ה' נקרא עליך וייראו ממך.
ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא - מדוע יסתיר?,
ברמב"ן – יסתיר עד שיוסיפו על החרטה תשובה שלימה וזה מתאים לכך שהרמב"ם כולל בתשובה
ובווידוי את ההבטחה שלעולם לא יחזור על העוון.
עוד פירוש לפסוק - איספקלריה - (מהרמ"ח), שהחיסרון הוא שיתלוננו על מה שקורה להם בחיי המעשה
בעוד שהעונש הגרוע ביותר ליהודי הוא שאין
ה' בקירבו שאז חייו אינם חיים.
ועוד, שלא ייתכן שה' אינו בקרבו כי כתוב השוכן איתם בתוך טומאותם, וייתכן
רק הסתר פנים. וגם זה הוא רק אחיזת עיניים, ועוונם כי במקום לעשות תשובה הם
מתייאשים. על כי אין אלוקי בקרבי – הרבי – זו הנטייה להתעלם
מחסרונותינו, וכדי לתקן מלמדנו ה' לראות חסרונות אלה באנשים אחרים, יש להעלם
מחסרונות של אחרים ולתקן חסרונות כאלה אצלך ויכתוב משה את השירה - יצחק – לעתיד
יתבטלו המצוות לפי רב יוסף, הרמב"ן כאן ורש"י בשבת קנ"א שמדובר
בימות המשיח. לפי הריטב"א דעת שמואל כי תחיית המתים תהא הרבה לאחר ימות המשיח. אמנם, תקנת ריב"ז שיום הנף אסור שמא יבוא המשיח ויאמרו בשנה
שעברה כך היה, רואים מזה שכן ינהגו המצוות.
ויצו את יהושע... כי אתה תביא – הרבי - משה לא נכנס לארץ כדי שלא תימשך ההנהגה הניסית וישראל יצטרכו לעמול
כדי לעבוד את ה'. לקוח
את ספר התורה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' – הרבי – לוחות
האבן החקוקות מסמלות את הקשר העצמי שלנו לתורה, ואילו הכתובות באות להיות בין
התורה לעם – להפיץ את התורה.
ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון – שטיינזלץ – משה לא בא להפחיד או להביע פסימיות אלא להכין את ישראל
לקראת ירידות שיהיו וזו מין אופטימיות. והראייה – אלה שהיו מוכנים פחות לקראת
השואה – שהאמינו בתרבות הגרמנית, התקשו יותר לקבל את המפנה. חזק ואמץ, חזק ויאמץ לבך – זה ציווי שאינו
מיצווה, להתכונן לבעיות ולהמשיך להתחזק בדברים, בגדר שבע ייפול צדיק וקם. מביא
מימרא של צדיק שהיה גם סוחר, שאמר – הפסדת במסחר הפסדת כסף, הפסדת את האומץ הפסדת
הכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה